קשה קריעת ים סוף לקבה לשביעי של פסח

לק"י/ שביעי של פסח ה'תשעו

קשה קריעת ים סוף לקדוש ברוך הוא

זיו חן זצ''ל

חכמים מלמדים כי "קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף". וכאן יש לשאול: קריעה מהותה הפרדה, ואילו זיווג מהותו חיבור! מדובר בשני הפכים מוחלטים. מדוע אם כן משווים חכמים פעולת הפרדה לפעולת חיבור?

הרב סולובייצ'יק הסביר שעל בן הזוג לעשות מעין קריעה עבור בן הזוג האחר. אהבה אמיתית משמעה נתינה והקרבה, ולא אגואיזם כפי שיש החושבים. לכן בעצם גם פעולת הזיווג, שהיא פעולת חיבור, היא סוג של פעולת הפרדה.

נראה כי אין צורך בהקרבה אישית רק ביחסים בין בני זוג, כי אם בכל קשר בין שני אנשים. גם בין בן להוריו, בין חבר לחבריו ובין מורה ותלמידיו דרושה קריעה והקרבה אישית.

יותר מכך, נראה שבקריעת ים סוף עצמה אפילו ה' עצמו עשה מעין הקרבה אישית. כפי שלימדנו האריז"ל, העולם נברא על ידי סוג של צמצום שעשה ה' באינסוף. ברור, האינסוף עצמו לא צומצם, וה' נותר לא קשור לעולם ולא תלוי בו, אך היות מציאות גשמית וגבולית מקבלת חיות מה' תדיר היא צמצום עבורו. ה' כביכול מפנה לעולם מקום מעצמו.

בכך שאנו מקדשים שם שמיים דרך המציאות, ולא בניגוד אליה, כלומר בניסים נסתרים ולא בניסים גלויים, אנו בעצם מרחיבים את ה' ומוציאים אותו מהצמצום. כאשר אין בידינו לעשות כן, מסביר ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר ראשון), ה' עושה ניסים גלויים ומקדש את שמו בעצמו. ניתן לומר שבעצם נסיים גלויים, על אף שהם יוצרים מציאות של הרחבת שמו של ה' בעולם, הם בעצם גורמים לצמצום על צמצום, שכן במקום שאנו נרחיב את שמו הוא מצמצם את שמו, רק הפעם פחות ולכן נדמה בעינינו הדבר כהרחבה (ברור שלא מדובר על ה' עצמו, שבו אין לנו תפיסה כלל, אלא על מעשיו והתגלותו בעולם). אם כן, ניתן אולי להסביר, בכך שה' עשה נס גלוי בקריעת ים סוף, הוא בעצם גם קרע קצת מעצמו. ה' מוכן להקריב ולוותר על האינטרסים שלו כביכול, עבורנו.