ראש השנה לאדם טו בשבט

ראש השנה לאדם

לחמישה עשר בשבט

זיו חן זצ''ל

הירושלמי בקדושין (ד, יב) קובע:

רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל.

מהפני משה במקום עולות שתי דרכים:

על כל מה שראת עינו ולא אכל. שנפשו מסתגפת בהתאות על הדבר ונמצא חוטא על הנפש.

ר' אלעזר חשש להדא שמועתא. והיה מאסף לו פרוטות קטנות כדי שיהו מצוין ומוכנין בידו לקנות בהן מכל דבר חדש לפחות פעם אחת בשנה. א"נ הא דקאמר עתיד אדם ליתן דין וחשבון שראת עינו ולא אכל משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהן לברך ולהודות השם ב"ה שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדם וכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ב"ה וע"ז קאמר דר' אלעזר היה חושש לשמועה זו והיה רואה להביא עצמו לידי חיוב לכל הפחות פעם אחת בשנה כדי לברך על כל מין ומין וליתן שבח והודיה לאל יתעלה ברוך הוא ומבורך המשגיח ומפרנס ומכין מזון לכל בריה וצורך כל נפש חיה יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים אנס"ו.

האחת, אדם צריך לחזר אחרי מאכלים כדי להתחייב בברכה ולתת שבח והודיה לאל יתעלה. השנייה, אדם צריך לא להגיע למצב שנפשו מסתגפת בתאווה. המשנה בברכות (מ:) מלמדת:

היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה – עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה.

מהו יסוד המחלוקת? יתכן שיסוד המחלוקת בדברי הפני משה. לפי רבי יהודה, המאכלים ניתנו כאן בעולם כדי שניתן מהם שבח והודיה לאל יתעלה, ולכן על אדם לאכול תחילה את החשוב ביותר, את שבעת המינים שארץ ישראל נשתבחה בהם, כדי לבכר את הדבר שממנו עולה ההודיה הכי גדולה.

לפי חכמים ניתן לומר סברה דומה – אם יברך על איזה מהן שירצה, יתן שבח והודיה לאל יתעלה יותר טובים, אמנם ניתן לומר גם סברה אחרת לחלוטין – אדם צריך לא להגיע למצב שנפשו מסתגפת בתאווה, ונסביר עתה שזה כיוון שעצם העובדה שהאדם מסתגף בתאווה בעייתי, שכן ה' נתן לו חיים, והמסתגף בתאווה הרי הוא חוטא על הנפש, הוא לא מכיר בערך החיים שה' עצמו נתן לו. לכן לא זו בלבד שעל אדם לא להתסגף בתאווה, אלא עליו גם להנות באופן אקטיבי, עליו להכיר בערך החיים.

זהו גם עניין יום הולדת. ה' הביא את האדם לעולם לא כדי שהוא יתן שבח והודיה לאל יתעלה, אלא כי הוא רוצה באדם עצמו (אף אם הוא רוצה באדם עצמו כי האדם מעצם היותו נותן שבח והודיה לאל יתעלה). כן גם חמישה עשר בשבט. חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ו"האדם עץ השדה", חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאדם, כך כפי שהוא, ללא יומרות, ללא צורך לעשות או להוכיח משהו, פשוט להיות.