שגגת העם והיחיד בעבודה זרה – לפרשת שלח – זיו חן זצ"ל

1

לק"י

יז סיון ה'תשעז

שגגת העם והיחיד בעבודה זרה

לפרשת שלח

זיו חן זצ''ל

שני קרבנות מתוארים בפרשתנו– קרבן שגגת העם בעבודה זרה, וקרבן שגגת היחיד

בעבודה זרה. ננסה ל הנגיד ביניהם בשתי נקודות. מצד סיבת הקרבן , בעוד קרבן העם מגיע

"כאשר "תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה ,ולאחר מכן הרחבה בתיאור המצוות הללו קרבן היחיד מגיע כאשר "נפש אחת תחטא בשגגה". ניתן לדקדק שקרבן העם מבטא יותר

מרק שגגת עבודה זרה, הוא מבט א עבירה על כלל המצוות1 . מצד תוכן הקרבן , בעוד קרבן

.העם הוא פר בן בקר לעולה ושעיר עזים לחטאת, קרבן היחיד הוא בודד, עז בת שנתה

.שתי עבודות זרות הן בעולם. ישנה עבודה זרה אחת, וישנה עבודה זרה השייכת לאומה עבודה זו מורכבת משני מעגלים, מעגל היחיד כעובד עבודה זרה מקבוצה שלמה כזו, ומעגל

.האומה כגוף עצמאי עובד עבודה זרה .שני מעגלים אלו מבוטאים בשני קרבנות העם

הראשונה היא עבודה זרה המשפיעה על הנפש, "נפש כי תחטא בשגגה", משפיעה על עצם החיים בכך שהיא מטמאת את כל הצינור בו הקישור למקור החיים. השנייה לא משפיעה על .החיים, היא משפיעה על מהות החיים, על מטרתם ועל מגמתם. לשנייה שתי משמעויות ,עבודה זרה לוקחת את הגוף בו הפרט פועל ויוצר כחלק מהמגמה האלהית, האומה

.ומטמאת אותו, וכך מטמאת את היחיד זו הבחינה בה העובדה שהאדם בחר לו מהות לא נכונה, משפיע על קיומו, אף שהם לכאורה שני דברים שונים (כיוון שהם יוצרים זה את זו וזו

.)את זה .על חטא זה מכפר שעיר עזים אחד, המקביל לעז בת שנתה אצל קרבן היחיד

א ך במקביל היא לוקחת את כל האומה, את המהות כשלעצמה, ומטמאת אותה. זו בחינה בה מקור החיים, כביכול, מיטמא. מדוע? יסוד גדול הוא 'שהדבר הכי קרוב לה הוא החוליה דרכה

מגיע השפע לכל הדברים הפחות קרובים ,. במובן הזה, עבודה זרה של האומה בכללותה

1 עם זאת, אור החיים חולק על הצעתנו, ומבין ששני הקרבנות מבטאים רק עבודה זרה המבטאת את כל

:העבירות כולן נראה שבא לומר שהעובד עבודה זרה הרי הוא כעובר על כל מצות לא תעשה ומבטל כל

...מצות עשה כמו כן, משמע ממנו בפשטות שההארכה בפסוקים המדברים על המצוות בגינן מגיע קרבן העם

.אינה כדי לתאר את קרבן העם, אלא כדי לתאר את משמעותה של עבודה זרה אפשר שהעובדה שעבודה זרה שקולה כנגד כל המצוות, איננה רק במשמעות העבירה עליה, כפי שתיאר אור החיים, אלא גם בהיותה הבניין אב לכל החטאים, מה שמאפשר לתורה, כאשר היא מתארת את קרבן השגגה בעם, לא לציין עבודה זרה אלא

.לציין חטא בסתם

2

שהיא הופעתו של ה' בעולם (בהיותה הדבר שהכי מבטא אותו חוץ מהעולם בכללותו, לפי

היסוד הנ"ל), מטמאת .את ה' כביכול, ממעטת את נוכחותו בעולם

?מה הכפרה על חטא זה, של טימוי ה' כביכול אם אנו מבינים כפי שכתבנו לעיל, ששעיר העזים לחטאת הוא המקבילה לעז בת שנתה, כלומר, צד היחיד שבחטא האומה כנגד קרבן היחיד, הרי שהכפרה על חטא האומה כשלעצמה הוא אותו פר בן בקר לעולה. אין זה קרבן חטאת, אלא קרבן עולה. אנו מכירים את קרבן העולה גם בכפרה על חטאים מסויימים, אך

.עתה ננסה לקשור אותו לנקודה אחרת

עולה מסמלת הקרבה מלאה של הכל, איזושהי תנועה בה הכל עולה מעלה בהתבטלות מוחלטת, ומכאן גם שמה של עולה, מהשורש על"ה, זו גם הסיבה מדוע יצחק היה אמור

להיעלות עולה, ואפשר שזו גם הסיבה מדוע קרבן התמיד הוא קרבן עולה– ,כל כוחות החיים

.כל הזמנים, יוקדו באש התמיד שעל המזבח לכבוד ה' ולתפארתו

אך במקביל ובלי סתירה, עולה מבטאת גם נקודה נוספת– ,האש. אותה אש העולה מעלה היא אותה אש שמדליקה את האדם, מבעירה אותו ומאירה אותו. היא לא רק שורפת, היא גם

מחממת. היא לא רק מבטלת, אלא היא גם מעצימה, והפוך– לא רק שאין בין שתי נקודות אלו סתירה, אלא הן שני שלבים באותו תהליך שבסופו מגיעה הבטלות. השלב הראשון הוא ההתבטלות, בו האדם מוסר את עצמו לחלוטין, השלב השני הוא ההתעצמות והשלב השלישי ,הוא הבטלות, הרגע בו ההתעצמות שבעקבות ההתבטלות איננה התעצמות האדם בלבד

.אלא היא התעצמות ה' וביטוייו, בתוכם האדם

זהו תוכנה של העולה. כאמור, שגגת היחיד ושגגת צד היחיד באומה, באות לטובת האדם. הן עבודת ה' המיטיבה עם האדם. אין בה התבטלות, אפילו לא כשלב ראשון, אלא התעצמות לאורך כל הדרך. לכן הן מתבטאות בחטאת, קרבן שכל כולו לטובת האדם, כדי לכפר עליו ,ולהצילו מעונש. אך האומה, היא עבודת ה' בה האדם מתבטל בתחילה, מתוך כך מתעצם ומתוך כך נוכחותו של ה' גוברת בעולם, בחינת עולה. לכן מביאה האומה עולה על כך שהיא

.מיעטה את נוכחות ה' בעולם, בעקבות טימוי אותם צינורות בהם היא מתקשרת איתו