שתי הארות לפרשת כי תבוא – זיו חן זצל

לק"י

כד אלול ה'תשעו

שתי הארות לפרשת כי תבוא

זיו חן זצ"ל

- ה' מצווה את משה לכתוב על אבנים גדולות את כל דברי התורה הזאת לאחר חצייתם את הירדן. מדוע? התורה הגלותית, איננה תורה קבועה; בגלות ישנם המון רבנים, וכל אחד מהם

פוסק את פסיקותיו ומכריע את הכרעותיו. אך מהי ,התורה? אין האדם יודע. במובן הזה .התורה הגלותית היא תורה שאין לה קביעות, תורה שאין לה אחיזה בקרקע

,"והקמות לך אבנים גדולות", אנו מצווים לקחת את התורה ולהפוך אותה לקבועה. בארץ .הסנהדרין מכריעה במקומות שבהם שוררת מחלוקת. בארץ התורה עוברת אובייקטיפיקציה תהליך זה מהותי לתורה, השואפת תדיר להתפשטות בעולם המעשה ולחדירה לכל מרחבי

.החיים

- בעוד בקללות בח קתי אנו רואים לעתים הפסקות באמצע הקללות, אתנחתא המהווה תזכורת לכך שאפשר גם בדרכים אחרות, דרכים חיוביות וטובות, בקללות כי תבוא הקללות

:רצופות. מדוע? שתי אפשרויות

א. לאחר חטאיהם הרבים של בני ישראל במדבר, משה מבין כי אין ליצור בפניהם תמונת ,עולם מורכבת. תמונה כזו תהיה חסרת משמעות. עולם התיאוריה, בו נאמרו קללות בחוקתי

צריך להכיל את כל האפשרויות, כיוון שהוא עולם תיאוריה לא- ממשי. עולם הפרקטיקה הוא עולם ממשי ביותר. בעולם זה אין משה יכול לקחת את הסיכון שביצירת תמונת עולם

מורכבת. עליו ליצ ור .הרתעה

ב. חלק מיצירת תמונת עולם מורכבת הו א גם להציג את הסיטואציה הקיצונית בקיצוניות. לכן משה מציג בפניהם פעם אחת את הסיטואציה הקיצונית באופן מסויג, ובפעם הנוספת באופן מוחלט. בעוד האפשרות הראשונה רואה בהצגת הסיטואציה הקיצונית רע מוכרח, האפשרות

.השנייה רואה בהצגה זו חלק הכרחי מיצירת תמונה מורכבת