תורה – אידיאה או תיקון קריאה במצוות פדיון הבן

לק"י

יג שבט ה'תשעז

תורה – אידיאה או תיקון?

קריאה במצוות פדיון הבן לפרשת בא

זיו חן זצ''ל

בפרשת בא אנו מצווים על פדיון הבן, אחת המצוות הראשונות בתורה, ודרכה ננסה להבין האם התורה היא אידיאה או שהיא תיקון.

החזון איש שואל: אם בני האדם לא היו ממציאים את הכסף, איך התורה הייתה מקיימת את מצוות פדיון הבן? הוא מסביר שייתכן שאם לא היינו ממציאים מאלינו את הכסף, היינו מחוייבים להמציאו, כיוון שהתורה תלתה מצווה זו בכך. בדבריו ניתן להציע שתי סברות.

האחת, דיני ממונות השייכים לכסף (ואיתם כלל התורה) הינם אידיאה, וממילא לא יכול להיות שהיינו פטורים ממצוות פדיון הבן, הרי מצוות פדיון הבן היא אידיאה, ככל התורה. עם זאת, יש לציין כי העובדה שהתורה אידיאה לא אומרת בהכרח שהיא חייבת להתיישם, ייתכן שהיא כה אידיאית עד כדי כך שהיא מנותקת מהמציאות, לפחות בחלקה. עם זאת, החזון איש לא יכול לומר טענה כזו, כיוון שהוא סובר שההלכה היא המוסר כפי המבואר באמונה וביטחון, וממילא מובן שהתורה חייבת להתיישם באופן מלא¹.

השנייה, התורה היא תיקון, אלא שדיני ממונות הם דרך לתקן את המציאות החברתית-אנושית הרבה יותר מאשר רק תיקון של המערכת הכלכלית הקיימת. ולכן אף על פי שהמערכת הכלכלית לא קיימת ואין מה לתקן אותה, יש ליצור את המערכת הכלכלית כדי לתקן את המציאות. סברה דומה בניואנס שונה תאמר שהתורה היא אידיאה, ולא כדי לתקן את המציאות החברתית הקיימת התורה הביאה את המערכת הכלכלית, אלא כדי להדריך היאך המציאות החברתית צריכה להיראות, הדריכה התורה לכונן מערכת כלכלית ראויה.

ר' אשר וייס עונה על שאלת החזון איש באופן אחר. לטעמו, באדם טבועה השאיפה לממון באופן כה משמעותי עד כדי כך שאין סיכוי שהאדם לא יכונן את המערכת הכלכלית, והתורה יוצאת מנקודה הנחה זו. ר' אשר מסביר שלא תיתכן מציאות אחרת, אפריורית!

אם נצמצם את טענת ר' אשר ונאמר שאם התורה באמת נפעלת מהמציאות האנושית, הרי שאין הכי נמי, אם האנושות הייתה מתכחש לשאיפתה זו (כפי שהיא מתכחשת להמון שאיפות שיש בה), לא הייתה מצוות פדיון הבן מתיישמת, ועוונה תשא. לפי צמצום זה, הרי שהתורה היא באמת תיקון, כיוון שהדבר תלוי בדעת האדם, אך לפי דברי ר' אשר עצמם, נראה ברור שהתורה אידיאה, אלא שהאידיאה הזו מתיישמת על ידי כפיית האדם (על ידי הטבעת הנטייה הממונית באופן עמוק ביותר).