בהעלתך – וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ – זיו חן זצ"ל

לק"י/יג סיון ה'תשפ

וְשָׁכַנְתִּי בְתֹוכְֵך

פרשת בהעלתך לאור הפטרתה

זיו חן זצ ''ל

נ שאל על ארבע .נקודות שונות בפרשתנו האחת, יהושע רואה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה ומציע למשה לכלוא אותם. משה עונה לו ש"מי יתן כל עם ה' נביאים". מהי משמעות השיחה

הזו? מדוע יהושע כה ראה בעין שלילית את התנבאותם, וכמו כן, מדוע לא הייתה לו בעיה עם ?שבעים הזקנים שלפני כן מתנבאים באהל מועד

ה שנייה , מרים הצדיקה מדברת על משה על אדות האשה הכשית אשר לקח, "הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר". איך יתכן שמרים הצדיקה מדברת כן במשה? כמו כן, מהי הטענה "הלא גם בנו דבר", מה בכך? אם את סבורה שיש בעיה בעובדה שמשה לקח אשה כשית, מה

?הקשר אלייך

הש לישית, לאחר הצעה מפתה מאוד של משה, "לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על "ישראל", אומר יתרו "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך– ?מדוע

'הרביעית, התורה מלמדת אותנו את סדר הפעולות של הנסיעה ושל החניה במדבר, "על פי ה יסעו ועל פי ה' יחנו". מדוע זה כל כך מעניין אותנו? כמו כן, מהי סיבת ההארכה הרבה בפרשייה זו בין האפשרויות השונות בנסיעה, "יש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן... ויש אשר

יהיה הענן ?מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר... או ימים או חדש או ימים...". מה הצורך בה

:הנביא זכריה (ב) מלמד

'(יד) רָנִּי וְשִּמְחִּי בַּת צִּּיֹון כִּי הִּנְנִּי בָא וְשָכַּנְתִּי בְתֹוכְֵך נְאֻם ה': (טו) וְנִּלְוּו גֹויִּם רַּבִּים אֶל ה 'בַּּיֹום הַּהּוא וְהָיּו לִּי לְעָם וְשָכַּנְתִּי בְתֹוכְֵך וְיָדַּעַּתְ כִּי ה' צְבָאֹות שְלָחַּנִּי אֵלָיְִּך: (טז) וְנָחַּל ה

אֶת יְהּו דָה חֶלְקֹו עַּל אַּדְמַּת הַּקֹּדֶש ּובָחַּר עֹוד בִּירּושָלִָּם: (יז) הַּס כָל בָשָר מִּפְנֵי ה' כִּי נֵעֹור מִּמְעֹון קָדְשֹו: ס

עלייך לשמוח, אני שוכן בתוכך. אמנם מיד לאחר מכן "ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי ,לעם", בפרשנות הכי קיצונית, עמים אחרים לא יהפכו להיות חלק מישראל, כלומר, יתגיירו אלא עוד עמים יהפכו להיות עם ה', לא רק עם ישראל. לכאורה, זה לא אמור לגרום לבת ציון

לשמוח ,", אלא ההיפך, היא מאבדת את היחודיות שלה! לא ולא, "והיו לי לעם, ושכנתי בתוכך בדיוק כמו לפני כן כיוון שזה ממש לא סותר, "ובחר עוד בירושלים", אם היה לך איזשהו ספק בכך. אני שוכן בתוכך, לא לצידך, בתוכך, כלומר, אנחנו אחד ואני מבטא את זה על ידי מיקום

שכינתי דווקא בתוכך. ממילא זה שזה מופיע בעוד מקומות רק אומר שאת הביטוי הכי מובהק

,של זה .ובדרכך השונה מהותית שלך, ועל כך צריכה להיות מושתתת יחודיותך

)(א) וַּּיַּרְאֵנִּי אֶת יְהֹושֻעַּ הַּכֹּהֵן הַּגָדֹול עֹּמֵד לִּפְנֵי מַּלְאְַּך ה' וְהַּשָטָן עֹּמֵד עַּל יְמִּינֹו לְשִּטְנֹו: (ב וַּּיֹּאמֶר ה' אֶל הַּשָטָן יִּגְעַּר ה' בְָך הַּשָטָן וְיִּגְעַּר ה' בְָך הַּבֹּחֵר בִּירּושָלִָּם הֲלֹוא זֶה אּוד מֻצָל

)מֵאֵש: (ג וִּיהֹושֻעַּ הָיָה לָבֻש בְגָדִּים צֹואִּים וְעֹּמֵד לִּפְנֵי הַּמַּלְאְָך: (ד) וַּּיַּעַּן וַּּיֹּאמֶר אֶל הָעֹּמְדִּים לְפָנָיו לֵאמֹּר הָסִּירּו הַּבְגָדִּים הַּצֹּאִּים מֵעָלָיו וַּּיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַּרְתִּי מֵעָלֶיָך עֲֹונֶָך

)וְהַּלְבֵש אֹּתְָך מַּחֲלָצֹות: (ה וָאֹּמַּר יָשִּימּו צָנִּיף טָהֹור עַּל רֹּאשֹו וַּּיָשִּימּו הַּצָנִּיף הַּטָהֹור עַּל 'רֹּאשֹו וַּּיַּלְבִּשֻהּו בְגָדִּים ּומַּלְאְַּך ה' עֹּמֵד: (ו) וַּּיָעַּד מַּלְאְַּך ה' בִּיהֹושֻעַּ לֵאמֹּר: (ז) כֹּה אָמַּר ה

לק"י/יג סיון ה'תשפ

צְבָאֹות אִּם בִּדְרָכַּי תֵלְֵך וְאִּם אֶת מִּשְמַּרְתִּי תִּשְמֹּר וְגַּם אַּתָה תָדִּין אֶת בֵיתִּי וְגַּם תִּשְמֹּר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַּתִּי לְָך מַּהְלְכִּים בֵין הָעֹּמְדִּים הָאֵלֶה: (ח) שְמַּע נָא יְהֹושֻעַּ הַּכֹּהֵן הַּגָדֹול אַּתָה

ְוְרֵעֶיָך הַּּיֹּשְבִּים ל פָנֶיָך כִּי אַּנְשֵי מֹופֵת הֵמָה כִּי הִּנְנִּי מֵבִּיא אֶת עַּבְדִּי צֶמַּח: (ט) כִּי הִּנֵה 'הָאֶבֶן אֲשֶר נָתַּתִּי לִּפְנֵי יְהֹושֻעַּ עַּל אֶבֶן אַּחַּת שִּבְעָה עֵינָיִּם הִּנְנִּי מְפַּתֵחַּ פִּתֻחָּה נְאֻם ה

ְצְבָאֹות ּומַּשְתִּי אֶת עֲֹון הָאָרֶץ הַּהִּיא ב יֹום אֶחָד: (י) בַּּיֹום הַּהּוא נְאֻם ה' צְבָאֹות תִּקְרְאּו :אִּיש לְרֵעֵהּו אֶל תַּחַּת גֶפֶן וְאֶל תַּחַּת תְאֵנָה (א) וַּּיָשָב הַּמַּלְאְָך הַּדֹּבֵר בִּי וַּיְעִּירֵנִּי כְאִּיש אֲשֶר יֵעֹור מִּשְנָתֹו: (ב) וַּּיֹּאמֶר אֵלַּי מָה אַּתָה רֹּאֶה ויאמר וָאֹּמַּר רָאִּיתִּי וְהִּנֵה מְנֹורַּת זָהָב

כֻלָּה וְגֻלָּה עַּל רֹּאשָּה וְשִּבְעָה נֵרֹּתֶיהָ עָלֶיהָ שִּבְעָה וְשִּבְעָה מּו צָקֹות לַּנֵרֹות אֲשֶר עַּל רֹּאשָּה: (ג) ּושְנַּיִּם זֵיתִּים עָלֶיהָ אֶחָד מִּימִּין הַּגֻלָה וְאֶחָד עַּל שְמֹּאלָּה: (ד) וָאַּעַּן וָאֹּמַּר אֶל ָהַּמַּלְאְָך הַּדֹּבֵר בִּי לֵאמֹּר מָה אֵלֶה אֲדֹּנִּי: (ה) וַּּיַּעַּן הַּמַּלְאְָך הַּדֹּבֵר בִּי וַּּיֹּאמֶר אֵלַּי הֲלֹוא יָדַּעְת מָה הֵמָה אֵלֶה וָאֹּמַּר לֹּא אֲדֹּנִּי: (ו) וַּּיַּעַּן וַּּיֹּאמֶר אֵלַּי לֵאמֹּר זֶה דְבַּר ה' אֶל זְרֻבָבֶל לֵאמֹּר לֹּא

ֹּבְחַּיִּל וְל א בְכֹּחַּ כִּי אִּם בְרּוחִּי אָמַּר ה' צְבָאֹות: (ז) מִּי אַּתָה הַּר הַּגָדֹול לִּפְנֵי זְרֻבָבֶל לְמִּישֹּר וְהֹוצִּיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹּאשָה תְשֻאֹות חֵן חֵן לָּה: פ

.יהושע הכהן הגדול מובטח שאם ילך בדרכי ה' יהיה לו כל טוב. גם כאן, הוא איתו, הם אחד ממילא אם יהושע יגלה את זה, יבטא את זה, יחיה לאור זה, הוא יקבל את כל השפע האלהי שישנו. אם זרבבל יבין ש"לא בחיל ולא בכל כי אם ברוחי", אותה רוח שניתנת עליו, אותה

שכינה בתוכו, הו א יוכל להפוך גם הרים גדולים למישורים ידידותיים. הם רק צריכים לחשוף את שכינת ה' בתוכם , וממילא את היותם אחד. יותר מכך, זכריה עצמו לא מבין את המראה אותו הוא ראה, ישנם פעמים בהן לא יהיה ברור כיצד שכינת ה' באמת שורה בתוכנו, כי

המציאות לכאורה אומרת אחרת, אך באמת זה לא גורם לזכריה לפקפק אפילו לרגע בעובדה

.'ששכינת ה' שורה בתוכו, וממילא הוא אחד עם ה

.בזה נענה על השאלות ששאלנו שאלנו מדוע התורה מלמדת אותנו את סדר הפעולות של הנסיעה ושל החניה במדבר. הכל תלוי בענן, המבטא את שכינת ה' בישראל, שהיא עצמה רק

.ביטוי להיותנו אחד ההארכה הרבה בפרשייה זו בין האפשרויות השונות בנסיעה נובעת

.מחשיבות הפרשייה הזו

.שאלנו מדוע יתרו מעדיף ללכת אל ארצו ואל מולדתו משה מציע ליתרו טוב חיצוני, הוא אומר לו שה' שוכן בתוך ישראל, וממילא אם יתרו יהיה עם ישראל יוטב לו, "לכה אתנו והטבנו לך כי .ה' דבר טוב על ישראל", על ישראל ולא עליך, אך אם תהיה סמוך ישראל זה ישפיע גם עליך

יתרו מעוניין להיות חלק ממה שהוא, לא משנה אם זה טוב או לא, "לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך", יתרו רוצה טוב פנימי. לכן משה אומר לו שוב "והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך", לא עוד "ה' דבר טוב על ישראל", אלא הטוב הזה מלכתחילה כולל גם

אותך, אתה חלק מאיתנ ו. הפסוק הבא הוא "ויסעו מה' דרך שלשת ימים", ונציע שמשה אומר .את המילה האחרונה, משכנע את יתרו, ויתרו אכן חובר אליהם עוד מעט גם נסביר מדוע צריך

.'לשכנע את יתרו, מדוע הוא צריך להיות חלק מישראל וממילא חלק מה

עוד שאלנו איך יתכן שמרים הצדיקה מדברת כך במשה, ומדוע היא מכניסה את הטענה "הלא גם בנו דבר"? לדברינו נסביר את כל השיחה אחרת. מרים רואה שמשה לקח אשה כשית, הוא לקח אשה נכריה, דבר שלא הולם את קדושתו של משה, אך היא יודעת שלעתים אדם מבין

את עומק רצונו של ה', ולכן הוא עושה דברים שלא הולמים ברמה הפשוטה שלהם. לכן היא אומרת "הלא גם בנו דבר", רוצה לומר, אנו יודעים שאין זה עומק רצונו של ה'. לכן ה' גוער במרים ובאהרן, "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו", אך "לא כן עבדי

משה, בכל ביתי נאמן הוא", לכם יש איזושה י ישות בעקבות העובדה שאתם נביאים, ולכן אני צריך לפנות אליכם בחידות במקום לפנות אליכם ישירות, לבטא את האחדות שלי עמכם באופן

לק"י/יג סיון ה'תשפ

הכי מובהק. לעומת זאת, למשה אין שום ישות, הוא עבדי משה, ולכן אני יכול לפנות אליו ישירות ולבטא את האחדות שלי עמו באופן הכי מובהק. ממילא אתם לא יכולים לטעון שהבנתם

את עומק רצוני כפי שהוא יודע– .אתם לא ביטאתם את האחדות שלי עמכם כמוהו

מהו עומק רצונו של ה' שהביא את משה לקחת את אותה האשה הכשית? אותו עומק רצונו

של ה' שהביא את משה לשכנע את יתרו להיות עם ישראל , הוא עומק רצונו של ה' שהביא תא משה לקחת אשה כשית (שאולי היא בתו של יתרו). עומק רצונו של ה' הזה הוא שישראל יהיה הביטוי הכי מובהק של האינסוף לשכינתו בתוך הסוף, וכאן בדיוק מגיע משה ובתור מלך ישראל

לוקח אשה כשית, לבטא את זה שבאמת שכינת ה' בתוך ישראל והיותם אח ד היא רק הביטוי הכי מובהק לכך שה' שוכן בתוך כל ההויה, וממילא הגבולות בין ישראל לאומות לא אמורים

להיות כה עבים. לכן חשוב גם שיתרו יהיה.חלק מישראל במובן המהותי כאמור

.כעת נסביר גם את השיחה בין משה ליהושע יהושע רואה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה

.ומציע למשה לכלוא אותם יהושע מבחין בינם לשבעים הזקנים, כיוון ששבעים הזקנים יצאו ממקומותיהם שלהם והתנבאו באהל מועד. יהושע מבין שאדם בהחלט יכול להתנבא, אך רק 'כאשר הוא הולך לאהל מועד, ולא כאשר הוא במחנה (וכפי שמדוקדק מפשטות הפסוקים). ה

.'לא שוכן באדם, האדם שוכן בה "משה עונה לו ש"מי יתן כל עם ה' נביאים , העם עצמו יהיו .נביאים, גם במחנה, ה' שוכן בכולם, "כי יתן ה' את רוחו עליהם", ולא כי יתנו הם את רוחם עליו