כי תצא – בְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ

בְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ

פרשת כי תצא לאור הפטרתה

זיו חן זצ''ל

התורה בפרשתנו מלמדת את איסור מחזיר גרושתו (כד):

(א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ: (ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר: (ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה: (ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה' וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס

מדוע יש פן של טומאה במחזיר גרושתו? מה הקשר לארץ, "ולא תחטיא את הארץ"? ננסה לענות על שאלה זו לאור הפטרתנו. הנביא ישעיה (נד) אומר:

(א) רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה': (ב) הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי: (ג) כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ: (ד) אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד: (ה) כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא: (ו) כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה' וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ: (ז) בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: (ח) בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה': ס (ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ: (י) כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה': ס

יש פה ערפל מכוון באשר לזהות אותה אשה אליה פונים, האם מדובר על הארץ או על כנסת ישראל, להורות שהארץ וכנסת ישראל אחת הן, זו חבוקה בסגולות זו. אל אותה אחת פונה ה' ואומר: "חסדי מאתך לא ימוש", חסד ורחמים יופנו אלייך, כי גם אנחנו אחד, והאחד הזה הוא לעולם, "בחסד עולם רחמתיך", אין בינינו יכולת להפרד זו מזו. כל ההסתרות שהיו אינן אלא "הסתרתי פני רגע ממך", הן הסתרות של רגע, הן חלילה לא הסתרות של נצח.

כך ב"זוגיות" בין ה' לישראל (גם העם וגם הארץ), וכך בזוגיות בין איש לאשה בישראל, זוגיות שהיא בטוי וחדוד האחדות בין ה' לישראל. הזוגיות הזו איננה עוד חוזה, היא אחדות, שהחוזה שבה איננו אלא ביטוי וחידוד לאחדות הזו. לכן מחזיר גרושתו זו מצוה, הוא מבטא את היות האחדות ביניהם נצחית, אמנם ברגע שאדם אחר בא עליה, זו לא אחדות שהיא קדושה (קידושין), אלא נפרדות שהיא טומאה, כיון שהם נקשרים שוב לקשר שאיננו אחדות, ברגע בעילת האיש השני היא קבעה שהאיש הראשון לא היה אחד עמה, ולכן הקשר הזה הוא קשר של נפרדות, שאיננו אלא טומאה. כיון שהעם והארץ אחד, ההשפעה הישירה על הארץ היא טומאה המוטלת על הארץ, "ולא תחטיא את הארץ". הזוגיות הראויה בין איש לאשה בישראל, היא זוגיות נצחית, כמו הארץ, כמו היחס בינה לעם, כמו היחס ביניהם לה' – יחס של נצח, "חסדי מאתך לא ימוש", "בחסד עולם רחמתיך".