כי תבוא – והלכת בדרכיו- זיו חן זצל

לק"י/יז אלול ה'תשעט

תריא: והלכת בדרכיו

זיו חן זצ"ל

נחקור: האם הכוונה בחיוב ההליכה בדרכי ה' הוא החיוב להתנהג כפי שה' מתנהג, או שהוא

?החיוב לפתח בתוכנו איזושהי נטייה אלהית שמי שהטביע אותה בקרבנו היה הוא בעצמו

( התורה דברים כח, ט:) מלמדת

יְקִימְָך ה' לֹו לְעַם קָדֹוׁש כַאֲׁשֶׁר נִׁשְבַע לְָך כִי תִׁשְמֹר אֶׁת מִצְֹות ה' אֱֹלהֶׁיָך ָוְהָלַכְת

בִּדְרָכָיו:

:)אמנם יש להקשות, הרי מצאנו בישעיה (נה, ח

כִי לֹא מַחְׁשְבֹותַי מַחְׁשְבֹותֵיכֶׁם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְרָכָי :'נְאֻם ה

!משמע שלא ניתן ללכת בדרכיו אונקלוס :מתרגם

יקימנך יי קדמוהי לעם קדיש כמא דקיים לך ארי תטר ית פקודיא דיי אלהך ותהך

באורחן דתקנן קדמוהי.

'נראה שאונקלוס מתרץ את קושייתנו. הוא מסביר שהחיוב ללכת בדרכיו איננו ללכת בדרך ה

.ממש, אותה לא ניתן להשיג, אלא בדרכים המתוקנות לפניו, הדרכים הראויות

:החינוך (תריא) מונה מצוה זו

מצוה להדמות בדרכי השם יתברך הטובים והישרים. שנצטוינו לעשות כל

מעשינו בדרך היושר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו

על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו

מבריותיו למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא , ועל זה נאמר [דברים כ"ח, ט'], והלכת

.בדרכיו. ונכפלה המצוה עוד במקום אחר שנאמר ללכת בכל דרכיו

ואמרו זכרונם לברכה בפירוש זאת המצוה, מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף

אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקדוש

.ברוך הוא נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש

והענין כולו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעולות טובות כאלו ומדות נכבדות אשר

יסופר בהם יתברך על דרך משל לומר ש מתנהג במדות טובות אלו עם בריותיו .

והוא ברוך הוא יתעלה על כל עילוי גדול שאין בנו כח ודעה להשיג גודל מעלתו ורוב

לק"י/יז אלול ה'תשעט

טובו ולא בכל הנבראים, ועל הדרך הזה שאמרנו יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל

הכינויים צדיק ישר תמים גבור חזק רב חסד ארך אפים, כי באמרם ארך אפים אין

הענין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם, כי אשר בידו להמית ולהחיות למחות עולם

,ולבראות ואין אומר לו מה תעשה למה יכעוס, גם כי הכעס איננו שלמות בכועס

ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל הענין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המדות

המעולות שמתנהג בהן עם בריותיו, ויש לנו.ללמוד ולעשות כל דרכינו בדמיונו .. שורש

.מצוה זו ידוע הוא, כי היא ושרשו דבר אחד

דיניה גם כן קצרים, ענינם הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו בין

באכילה בין בשתיה בין במשא ומתן בין בדברי תורה בין בתפלה בין בשיחה ובכל דבר

הדרך הטובה והממוצעת ולא יתרחק אל הקצוות לעולם, ועל כלל הענין הזה אמרו

זכרונם לברכה [סוטה ה' ע"ב] שיהא אדם שם דעותיו תמיד, כלומר שיחשוב בענינו

]לעשות אותם על דרך המצוע והיושר, וסמכו הדבר לקרא דכתיב [תהלים נ', כ"ג

.ושם דרך אראנו בישע אלהים, דרשו הם, לא תקרי ושם, אלא ושם

.ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות

ועובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבוש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו

לאהבת האל .ולקיים המצוה הזאת, ביטל עשה זה

החינוך משתמש בשורש דמ"ה, וכמו כן, מדגיש את המילה דרך המופיעה אצלו רבות, וזאת נראה בשל הבנה שאי אפשר להידמות אליו, רק לדרכיו. בסוף דבריו הוא נוקט שהדרכים הן לא הדרכים של האל אלא הדרכים לאהבת האל, ונראה שאין סתירה, אלא הוא מבין שהיינו

.הך, אהבת האל מגיעה לו לאדם מתוך התמסרותו לפעולות הרצויות לפיו

:לעומתו, הרמב"ם (עשה ח) מתנסח דומה אך שונה מהותית

והמצוה השמינית היא ש צונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו1 2 והוא אמרו (תבוא

כח) והלכת בדרכיו. וכבר כפל צווי זה ואמר (עקב י ויא) ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש

1 ,אפשר לקשור זאת לדבריו בהקדמה לפירוש המשנה אודות החכם והטוב שהחכמה גורמת ל עשות הטוב , 'שבאמת מדובר באחד, וממילא דבריו בתחילת המורה אודות צלם אלהים שהוא השכל ושניתן להתאחד עם ה

על ידי ההשגה השכלית, יכולים ללמדנו על כך שגם על ידי ההידמות לדרכיו המעשי ות, בהיותן תוצאה ישירה של ההשגות השכלית, אפשר להידמות אליו ממש, שכן אז אנו מגיעים לרמת הפיתוח הכי גבוהה של צלם

.אלהים שבנו, ואז אנו דבקים בה' ונדמים לו

נדב בלוך ניסה להציע יותר, על פי הסבר הרב שי גניזי את סוף המורה, שם הוא מדבר על כך שיעודו של האדם ,הוא לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, שכל ההשגות השכליות עליהן דיבר הרמב"ם לאורך כל המורה ,נועדו רק כדי להביא אותו לצדקה ומשפט. ממילא אפשר להבין שאין פער כיוון שאותו צלם אלהים שהוא השכל ניתן לאדם רק כדי שיפתחו עד כדי צדקה ומשפט. אמנם לא חייבים להגיע עד לשם, והסבר הרב שי כלל לא מוכרח, הרי אפשר שהמורה לא מסתיים בצדקה ומשפט כיוון שהן האידאל, אלא כיוון שהן תוצאה ישירה של

.ההשגה השכלית, וכמו שכתב הרמב"ם עצמו בהקדמה לפירוש המשנה, כאמור

לק"י/יז אלול ה'תשעט

זה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקדוש ברוך הוא נקרא

חנון אף אתה היה חנון מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה

הקדוש ברוך הוא נקרא חסיד אף אתה היה חסיד וזה לשון ספרי (ס"פ עקב). וכבר

נכפל הצווי הזה בלשון אחר ואמר (ראה יג) אחרי י"י אלהיכם תלכו ובא בפירוש גם

כן (סוטה יד א) שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם

האל יתעלה.על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב

אפשר לדקדק, שהחינוך כתב בביאור המדרש שה' נקרא כך כיוון שאלו הפעולות שהוא עושה, ואצל הרמב"ם אנו רואים שאלו הפעולות הטובות שהוא מתואר בהן, משמע שהוא

'עצמו מתואר בהן. ברור גם לרמב"ם שה עצמו איננו חנון, חלילה לומר כן, אלא שהחינוך סובר שגם כשאנו מסייגים ואומרים שהוא עצמו בוודאי לא חנון, אנו לא יכולים לומר אפילו

.שבעינינו הוא נדמה כחנון הרמב"ם חולק כיוון שהוא מבין ש כאשר אנו מסתכלים עליו

מכיווננו , ואנו מבינים שאנו לא מדברים עליו כלל, אלא על איך הוא נראה בעינינו , אנו יכולים

לומר שהוא נדמה בעינינו כ חנון. אם כן, אפשר שנחלקו החינוך והרמב"ם בחקירתנו. החינוך סובר שאנו מצווים ללכת בדרכיו, בתור דמיון חיצוני, ולעומתו, הרמב"ם סובר שאנו מצווים

.לפתח בקרבנו את הנטייה האלהית הטבועה בתוכנו

כך גם בהלכות דעות (א, ד- :)ו

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא

הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך

צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך

האמצעית כדי שיהא שלם בגופו, כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו

מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה

כיוצא בו פעם אחרת... כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה

חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה

קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק

וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם

להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו.

2 .חיימי וייספר שאל אותי מה היחס בין דקדוקנו זה ברמב"ם להסתייגויותיו מכל שמץ הגשמה כמופיע במורה באמת בדברינו בהערה הקודמת המקורות הולמים האחד את השני, אך באופן כללי, עניתי לו שלא ברור שדברי הרמב"ם במורה הם האידאל, אלא יתכן שהם מה שהוא עונה לנבוך. לכן בסתירות בין ספרי הרמב"ם האחרים למורה, יש להעדיף בשיטתו את ספרי הרמב"ם האחרים, וכמו כן, גם כאשר אין סתירה, יש לדקדק ולעיין האם

דבריו במורה לא נובעים רק מרצון לענות לנבוך (ובזה ייושב הרמב"ם המפורסם ל גבי קרבנות ולגבי מאכלות אסורות כתשובה שניתנת לנבוך בלבד, ולא משהו יותר רציני מזה), כפי שעונים לילד קטן באופן פחות עמוק

.מאיך שעונים לאדם מבוגר

אמנם הקשה חיימי: אם כן, יוצא שהרמב"ם כותב דברים שבעיניו אינם נכונים, ולא שדבריו במורה סתם פחות עמוקים מכל השאר! ראשית, יתכן שהרמב"ם הבין שחייבים לענות לנבוך האריסטוטלי בדרכו שלו כדי שימשיך להאמין ולשמור מצוות, גם במחיר האמת, ואולי יותר מחודד: הוא בכל מקרה לא יוכל להגיע לאמת, אז מה ,משנה האמת בכל הקשור אליו. שנית, באמת גם כאשר אנו עונים לילד הקטן ועונים לו באופן פחות עמוק

אנחנו, באיזשהו מובן, עונים לו לא- .נכון, וזה שווה את זה, כדי שישמור מצוות וכדי שיאמין

לק"י/יז אלול ה'תשעט

נראה ששתי הדרכים הללו מופיעות כבר במקורות לדרשתנו. בסוגיה בסוטה (יד.) מובאות

:רק פעולות ולא תארים

אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם

להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר

מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם

,ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים

דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם

אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם

.אבלים; הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים

אמנם ב סוגיה שבת (קלג:) אבא שאול מתנסח הרבה יותר דומה לרמב"ם3:

אבא שאול אומר: ואנוהו- הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום- אף אתה היה חנון

ורחום.

:הספרי (עקב מט) מלמד

יואל ג+ ה' אל רחום וחנון ואומר+שמות לד ו+ ללכת בכל דרכיו, אלו הן דרכי מקום

והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי היאך איפשר לו לאדם לקרא בשמו של+ה

מקום אלא נקרא המקום רחום אף אתה היה רחום הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף

, חנון ורחום ה' וגו' ועשה מתנות חנם+תהלים קמה ח+ אתה היה חנון שנאמר

כי צדיק ה' צדקות אהב אף אתה+שם /תהלים/ יא ז+ נקרא המקום צדיק שנאמר

כי חסיד אני נאם ה' אף אתה+ירמיה ג יב+ היה צדיק נקרא המקום חסיד שנאמר

ישעיה+ והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ואומר+יואל ג ה+ היה חסיד לכך נאמר

. כל פעל ה' למענהו+משלי טז ד+ כל הנקרא בשמי וגו' ואומר+מג ז

ולדבקה בו, וכי היאך איפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבק באש והלא כבר נאמר

כרסיה שביבין דינור+דניאל ז ט+ כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואומר+דברים ד כד+

אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה ולא

תהלים+ שעלית ונטלת בשלום אלא כאילו עשיתה מלחמה ונטלתה וכן הוא אומר

עלית למרום שבית שבי. דורשי הגדות אומרים רצונך להכיר את מי שאמר+סח יט

3 כך ב משנה(ספר תורה ג, י 🙂 זה אלי ואנוהו, אנאה לו כדברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אדבר

.בנאות שלו, אבא שאול אומר אדמה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום כך גם ב מכילתא

דרבי שמעון(טו 🙂 .אבא שאול אומ' הדמה לו מה הוא] [חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום וב ילקוט

שמעוני(בשלח רמד 🙂 זה אלי ואנוהו [ט"ו, ב]. ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לו לבשר ודם להשוות לקונו

אלא ... .אבא שאול אומר נדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה תהא חנון ורחום

לק"י/יז אלול ה'תשעט

והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק

.בדרכיו

גם בספרי ההליכה בדרכיו מתפרשת כדבקות במידות, ונראה בתחילתו יותר כחינוך, והסביר נדב בלוך שאנחנו יכולים לקרוא בשם ה' על ידי מידותינו הנדמות למידותיו של ה'. אמנם כאשר מדקדקים ביחס בין החלק הראשון לחלק השני, נתקלים בבעיה. מצד אחד, אנו רואים את הרתיעה של הספרי מהאפשרות לפיה אפשר לדבוק בה', רתיעה הגורמת לו לפרש

אחרת את הדבקות, אמנם בסופו של דבר, אנו למדים ,שיש אפשרות, על ידי לימוד הגדה להידבק בדרכיו. אפשר להבין שבאמת אין כלל פער בין השניים, וכל חקירתנו נעקרת מן

היסוד– איך נדמים אליו ממש? נדמים אליו על ידי הידמות דרכינו לדרכיו. כל מחלוקתם של החינוך ושל הרמב"ם, ואולי גם של אבא שאול ורבי חמא ברבי חנינא, היא מהי התודעה

.הדרושה בעת ההידמות, עצם ההידמות בדרכים, האמצעי, או שההידמות אליו, המטרה