משה לפרשת שמות

משה

לפרשת שמות

זיו חן זצ''ל

שתי תכונות גרמו לו למשה להיות הנבחר להושיע את בני ישראל. אנסה להציע שאלו תכונות הנטועות עמוק בדנ"א של בני ישראל, תכונות שהופיעו אצל משה באופן משמעותי ביותר.

א. משה תמיד מזהה את עצמו כעברי. משה גדל פעמיים. האחת, וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה. השנייה, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו. משה הוא לבת פרעה בן, אך לרגע לא רואה את עצמו מצרי, הוא לחלוטין עברי, ולכן ברגע שהדבר מתאפשר והוא כבר גדול, חשקו הבוער קורא לו לצאת אל אחיו.

וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. משה לא יוצא לעברים, משה יוצא אל אחיו. משה לא רואה את עבודתם הקשה, משה רואה את סבלם. משה חש הזדהות עמוקה עם אחיו. וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. משה רואה את אחיו מוכה והוא פשוט לא יכול לעמוד מנגד. האיש המצרי מכונה איש מצרי, ואילו האיש העברי מכונה איש עברי מאחיו, בדיוק כדי להדגיש את הזדהותו העמוקה עם אחיו. לכן כאשר הוא רואה שני עברים נצים הוא מנסה לשכנע, לדבר בנעם, ולא מכה את הרשע.

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. בשונה ממשה, המבכר את אחיו על פני כאלה שאינם אחיו, פרעה מחפש להרוג את נכדו החורג, שהרי זהו עיקר הדין שנעשה במי שהורג אדם אחר.

אף כשמשה השתקע במדין, הוא זכר את עמו. וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. ה' הוא אלהי משפחת ישראל וכך הוא בוחר להציג את עצמו בפני משה. זו הסיבה שמשה הוא הנבחר – אף שמשה קיבל רבות בבית פרעה, הוא לרגע לא שכח את הזדהותו עם בית אביו. ניתן לראות בהמשך חייו פעמים רבות את דאגתו העצומה לעם ישראל גם כאשר הם חוטאים ומגיע להם להיענש. כך כל הסיפור החל, כאשר אחותו נצבת מרחוק ושומרת על אחיה.

כך קורה גם כאשר העברים לא מצליחים לעמוד בעבודתם הקשה, וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם. שוטרי בני ישראל לא יכו את אחיהם, אלא יספגו בעצמם את המכות מנוגשי פרעה.

ב. משה חש תמיד לעזרת החלש הנעשק על ידי החזק. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. בת פרעה שגדלה בבית אותו רשע, ידעה לחמול על החלש ולהחיותו עת חפץ אביה הצורר לרמוסו ולהחשיך אורו של עולם. על ברכי רעיון זה גדל וכך חונך. כך קורה כאשר הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי, אדם שנמצא במעמד גבוה מנצל את חוזקתו על החלש ממנו לרעה. גם כאשר הוא עומד מול אותם רועים המנצלים את כוחם על בנות יתרו, וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. מי שהושיע את בנות יתרו, יכול להושיע את בני ישראל. אותו חוש צדק בסיסי ואותה חמלה על החלש הם הקול הפנימי המניע את משה.

אלו שתי התכונות המאפיינות את משפחת ישראל. אבי האומה אברהם קיבל על עצמו את המשימה: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. הצדקה והמשפט, אלו שתי המשימות של משפחת ישראל. האחת, הצדקה, חסד שהוא בעצם צדק, והוא צביונה של משפחת ישראל (זה מה שבאות לבטא מצוות כשמיטת קרקעות/כספים, איסור ריבית ועוד רבות, מצוות שלא באות לתקן עוולות אלא באות לגרום לאווירה יותר שיתופית בעם). השנייה, המשפט, ההגנה על החלש הנמצא במצוקה אותה יזם החזק.