חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים5

1

״+דִּרְשׁוּ ה׳

ֹבְּהִמָּצְאו

ּקְרָאֻהו בִּהְיוֹ<תוֹ קָרוֹב״

)'(ישעיהו נ"ה. ו

כיוונים ללימוד יומי ועבודה פנימית

בימי בין המצרים זיו חן זצ״ל מתוך כתביו של הלוחם

בסיוע המדרשה לידע המקדש

דרשה

מ

ה

לידע המקדש

2

.המקדש, הוא בית בית של ה׳ איתנו. בית שבו יש נוכחות שלנו, ונוכחות ,ממשית ומורגשת של ה׳ יתברך. יותר מזה, בבית הזה

לא רק שאנחנו נוכחים אלא שאנחנו חיים ביחד. כמו במשמעות של איש ואישה בבית. יש שם חיים, יש שם

קשר, זה לא רק בתפילה, או בלימוד תורה, אלא בבית

הזה נגלה שאנחנו יכולים לשמוע יותר ברור אחד את השני, גם בינינו, לא נחיה בהסתרה אלא בגילוי ובחיבור

בכל מרחבי החיים. נגלה שאנחנו יכולים פשוט לבוא

.הביתה

3

בבית הזה, שחסרונו כל כך צורם עכשיו, מתגלה שהקדוש

ברוך הוא ואנחנו בעצם אחד, שכל המהות שלנו היא לגלות את האור של ה׳ ולקבל את השפע שמגיע אלינו ,ממנו, ומחיה אותנו ואת כל העולם. וזה יהיה הכי טבעי

..הכי נעים, הכי משמח זיו שלנו האמין בכך בכל ליבו, וביקש לפתוח את הלב ,והמחשבה לעבודה אישית יומית, דווקא בימים האלה ימים שהובילו לחורבן הבית, והיום הם בעזרת ה׳ מובילים

.לבניינו ּ ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהו-ישעיהו הנביא קורא לנו

בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב.״ ּבפסוק זה ישנן שתי אמירות משמעותיות, האחת, ״דִּרְשׁו

בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. ״ ּ קְרָאֻהוֹבְּהִמָּצְאו ה׳ ,הראשונה, מציינת עובדה, שהקדוש ברוך הוא כאן, נמצא

קרוב. התנועה שלו מלמעלה למטה כלפינו קיימת, וכל

.שנותר הוא לעשות את ההתקרבות מצידנו גם בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב.״ּקְרָאֻהו ֹהשניה, ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאו .היא הקריאה לה׳, בקשה שיתקרב אלינו ויגלה את פניו .זו העבודה האישית שלנו, התנועה שלנו מלמטה למעלה

מתוך הפסוק הזה זיו חילק את העבודה האישית שלו לשני חלקים, האחד הוא התעמקות ולימוד על נוכחות ה׳

בימים אלה, והשני זוהי הכוונה מעשית בעבודת הנפש

.שלנו, להתקרב ולבקש את נוכחותו בתוכנו ממש

הלל חן. אישתו של זיו חן הי״ד

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

י"ז תמוז י"ז תמוז

4

?לכאורה קשה, איך ומדוע לדרוש את ה' כאשר הוא נמצא ,הוא כבר נמצא! באמת צריך להבין שהוא נמצא תמיד .ואם כן, במובן הפשוט של דרישה, לא ניתן ואין לדרשו אלא צריך להבין שאין כוונת הפסוק "דרשו את ה' בזמן ,"המצאו", אלא הכוונה היא "דרשו את ה' על ידי המצאו כלומר, כאשר ה' לא נגלה, דרשו אותו על ידי עצם .מציאותו, דבקו בעובדה הזו, תבנו את האמונה על יסודה השייכות היסודית שלנו אליו, האחדות המלאה אותה היא מבטאת, תיושם על ידינו, אך היא תיושם על ידינו רק על ,ידי הספיגה שלנו את עצמה. באמת זו מהותה של דרישה דרישה היא תביעה, היא טענה, היא ההבנה שיש דבר אחד שקיים בפועל בצד אחד אך שייך מהותית לצד שני. אנו דורשים את ה', כיוון שאנחנו יודעים שהוא שייך למציאות הזו, זה שהוא לא נגלה לא ישתנה אלא על ידי עצם ההבנה

.שלנו שלמרות שהוא לא נגלה הוא שייך

ביום זה הובקעה העיר. אותי זה לוקח למקום של ,עם ישראל שנפרץ וכעת איננו עם כי אם יחידים איזושהי לכידות שהייתה ולפחות ברובד פשוט איננה. אני צריך לראות את עצמי יותר כחלק מעם

.ישראל

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

י"ח תמוז י"ח תמוז

5

בקיעת חומות העיר ירושלים יכולה לבטא רק שלב בדרך לחורבן הבית, והיא יכולה לבטא, באופן אחר את חורבן הבית עצמו. המקדש הוא ביתנו עם ה', המקום המחדד את ,אחדותנו המלאה, ומשם הכל מתרחב עד למציאות כולה .שהיא מקום המחדד את אחדותנו המלאה ברובד אחר לאחר המקדש המקום שהכי מחדד את אחדותנו המלאה הוא ירושלים, וממילא כאשר אויבינו מנסים לכסות את אחדותנו המלאה, בין אם הם יודעים על ניסיון זה ובין אם לא, הם יבקעו את ירושלים. ירושלים היא הרחבה של

.המקדש במובן הזה

בינתיים אין איסורים יותר מדי מגבילים, אסורות רק שמחות רציניות, כמו חתונה או שהחיינו. יש דברים בחיים שלנו שמחדשים אותנו, שהופך אותי לאדם אחר. זה לא קורה בימים אלה. אני צריך להיות יותר אני העכשווי, לראות ראשית את שטעון שימור, ורק

.אחר כך לראות את שטעון שיפור

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

6

י"ט תמוז י"ט תמוז

,בטל קורבן התמיד. מה זה אומר? כהמשך לדברינו אתמול קורבן התמיד איננו מקום אלא הוא מעשה, אך גם הוא מחדד את אחדותנו המלאה (וממילא גם התמידית) עם ה'. ביטול קורבן התמיד הוא חלק מהניסיון לטשטש את האחדות המלאה הזו, וכך ניסו אויבינו לעשות. יתכן שזו כוונת הירושלמי שמספר שבמהלך המצור ישראל היו מורידים קופה של זהב והרומיים היו מעלים להם שני , ויום אחד העלו להם חזירים, וכתוב שאז הובקעה1כבשים ,העיר ונחרב בית המקדש. באיזשהו מקום גם אויבינו שכאמור מונעים גם שלא בידיעתם מהרצון לכסות את אחדותנו המלאה עם ה', מבינים שחלק מכיסוי זה הוא גם

.ביטול התמיד

.. הערת עריכה: בהם השתמשו הכוהנים לקורבן התמיד1

עוד לא נחרב המקדש, אבל בינתיים יהודים נטבחים בירושלים. הרבה פעמים אני עוסק בתחום הרוחני ושוכח את חשיבות עצם החיים. אנסה להתייחס יותר לעצם החיים באופן כללי, וספציפית

.של יהודים אחרים

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

7

כ' תמוז כ' תמוז

שרף אפוסטמוס הרשע את התורה. התורה היא .'הפלטפורמה בה מתגלה האחדות המלאה בינינו לה ,לכן השורף אותה מנסה לשרוף את אותה פלטפורמה כמו בבטול התמיד ובבקיעת העיר. יותר מדויק, השריפה מבטאת לא רק השחתה כבקיעה, אלא כליון כביטול, הוא :מנסה לומר את אותה אמירה רק באופן יותר מובהק אני לא מנסה לערער על האינטימיות שלכם, אני מנסה

.להפריד ביניכם

המקדש הוא מקום מקודש, והחוסר בו הוא חוסר בממשות קדושה. הרבה פעמים קל לי לדבר על .ממשות של קדושה, אבל אני לא באמת חי אותה אנסה לראות קדושה בממשויות, בתוכן קדושת

.בית הכנסת ובית המדרש

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

8

כ"א תמוז כ"א תמוז

נשברו הלוחות. הלוחות מבטאים את הדיבור האלוהי עם ישראל, הראשוני ביותר. בו בעצם התגלתה במלוא עוזה האחדות המלאה של ישראל עם ה'. שבירת הלוחות מבטאת את כיסוי האחדות המלאה הזו, ואולי אפילו יותר

.מכך, שבירתה (כביכול), השחתתה

בין המצרים. דהיינו אנחנו לא נמצאים במצרים עצמם, אנחנו נמצאים ביניהם, אנחנו מצליחים ,להיות שמחים, להרגיש שיש מוצא, לקוות לטוב אך באמת אנחנו באים מתוך חוויה רעה אחת בלוח השנה ומתקדמים אל חוויה רעה אחרת. אנסה לראות את הטוב שבכאן ועכשיו, ואולי זה גם ישנה

.את העבר ואת העתיד

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

9

כ"ב תמוז כ"ב תמוז

הועמד צלם בהיכל. המקום הכי אינטימי חולל. אין כאן הפרדה, כפי שתיארנו שלשום, יש כאן רק חילול ,האינטימיות. אמנם חילול האינטימיות איננו דבר משני שכן אין כאן הפרדה מעשית, הוא מכניס לתוך היחסים שעדיין קיימים תחושה של זרות ושל ניכור. שני הצדדים

.מרגישים כאילו הם לא באמת שיכים אחד לשני, חלילה

עיני עיני ירדה מים. תחושה של חוסר שליטה על הדמעות, תחושה של אדם שהוא חסר אונים כלפי עצמו. אנסה לתקן את זה ולשלוט על עצמי, לא

.לתת לרגשות שליליים להציפני

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

10

כ"ג תמוז כ"ג תמוז

המנותקות שלנו מהמקדש איננה רק בשל הזרות של הקרבנות בעינינו, אלא גם בשל החשיבות שאנו רואים בתפילה. מדובר לכאורה בדבר הכי כן שיש, אדם פשוט .מדבר עם ה', מה צריך יותר? אמנם אולי זו בדיוק הבעיה הכנות, ההזדהות, המחוברות, חייבות מבחינתנו להתבטא בדיבור, כלומר, כאשר נותנים להן מקום. זהו חלק מאותה מחיצה של ברזל שמפסקת בינינו לאבינו שבשמים, אותה ,יכולת לדבר עמוק, אך אותו חוסר יכולת לעשות עמוק לחיות עמוק בכל המרחבים, שגם התחומים היותר רדודים בחיינו יקבלו מהעומק הזה, ובעצם – אותה אחדות מלאה

.שיש בינינו שנסתרה

,שפכי כמים לבך. מים נכנסים בחריצים, בחורים בכל מקום. אנסה לשפוך את לבי בתפילה, להיות ,כן לגמרי עם ה', להגיד לו באמת מה שאני רוצה

.איך שאני רוצה

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

11

כ"ד תמוז כ"ד תמוז

אנו מסתכלים על חורבן הבית הרבה פעמים בתור אם כל הרעות, הצרות והפורענויות שעברו על ישראל בגלותם ובדלותם, אך יש בחינה שהוא עומד בפני עצמו – חורבן הבית כשלעצמו הוא נורא, הוא מהוה את חורבן הקשר הגלוי שלנו עם ה'. יותר מכך, היותו עומד בפני עצמו, היותו חורבן הבית, הקשר הגלוי שלנו עם ה', הוא זה הגורם לכל שאר הצרות. הן נובעות מהעובדה ששם ה' כבר לא נקרא עלינו, במובן חיצוני, מכך שהאחדות המלאה בינינו כבר לא ניכרת לעין כל, מה שמתבטא בכך שיכול אדם לבוא מבחוץ ולהרוס את התופעה המובהקת שלה, ללא שום

.חשש

,ירושלים, איחוד של יראה ושלמות, ימין ושמאל אחדות בין קצוות. ירושלים נחרבה בשל שנאת ,חינם, כיון ששורשים רוחניים לא הסתדרו ביחד כיון שיהודי אחד ויהודי אחר לא יכלו לשבת באותה סעודה. אנסה לפתח בתוכי את היכולת להכיל

.קצוות מתוך הכרה בה' אחד של כולם

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

12

כ"ה תמוז כ"ה תמוז

במנחה של תשעה באב רוב קהלות ישראל קוראות את הפטרת דרשו ה' בהמצאו, כבכל תענית ציבור, ואילו קהלת יהודי תימן ברובה קוראת את הפטרת שובה ישראל. מהו יסוד המחלוקת? אפשר שיסוד המחלוקת הוא במהותו של הזמן הזה – מוסכם על כולם שבמנחה מתגלה למפרע שכל האבלות הזו היתה רק ביטוי קיצוני של הכאב הנולד .מהחורבן, אך באמת גם היא מכוונת לתקון ולהתקדמות השאלה היא מה קורה לאחר ביטוי קיצוני של כאב. האם ,ניתן להתרומם, אך זו תהיה התרוממות איטית והדרגתית יהיה זה תהליך ארוך, מסודר ושיטתי, ותהיינה בו גם הרבה נסיגות בדרך (דרשו), או שההיפך, הביטוי הזה, ככל שיביע יותר כאב, יתן דחיפה אדירה שתסייע להתרוממות הרבה

.)יותר מהירה (שובה

קומי רני בלילה לראש אשמורות. כשאדם באמת אבל, הוא תמיד חווה את זה. אנסה להכניס לכל

.רגע ורגע את תודעת האבלות על החורבן

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

13

כ"ו תמוז כ"ו תמוז

משנכנס אב ממעטין בשמחה. לא מאבדים לעולם את השמחה. לעתים יש דבר שהוא ממש "כמי שאינו", הוא כל כך מועט שקיומית הוא לא קיים, ולעתים כך תרגיש ,השמחה בתשעה באב ובסביבתו. אמנם הראיה המהותית זו המתעלמת מהחויה הקיומית הרואה את הכלי במקום את האור ומתוכו את הכלי, המפנה את מבטה אל החוץ במקום אל הפנים ומתוכו אל החוץ, היא בדיוק מה שיוביל את האדם לגאולה ולהרבית השמחה. עצם העובדה שהוא ינכיח בתוכו את השמחה שישנה, הוא מה שיתן לו את היכולת להרבות עוד ועוד שמחה. כך היה בימי מרדכי ואסתר, שלקחו את החורבן שנכח בחייהם למקום של

.עשיה, לחויה של התקדמות, ובכך הרבו בשמחה

החורבן מבטא התנגשות בין ישראל לעמים. זה לא מצדיק את מעשיהם, אך להתנכרות שלנו מהעמים ,בודאי היה מקום בגרימת ההתנגשות הזו. אנסה ובפרט בימים אלו, ימי הקורונה, לחשוב על כל

.העולם באהבה, בה' אחד של כולם

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

14

כ"ז,כ"ח, כ"ט תמוז כ"ז,כ"ח, כ"ט תמוז

כז תמוז קמצא ובר קמצא. צרות העין היא מה שגרם לכל עין רעה, שמנעה מיהודי אחד להכיל בתוכו (שם זה התבטא בסעודתו) יהודי אחר. אנסה לקדם בי עין טובה, להצליח להכיל את כולם בתוכי באהבה

.'גדולה, בשל האחדות המלאה של כלנו עם ה

כח תמוז קריעה באבלות יכולה לגרום לצער, אך באמת אנו רואים אותה במקרא דוקא כפעולה המבטאת צער ולא גורמת לו. קריעה, חלוקת דבר אחד לשני דברים שונים, היא עצמה החורבן. אנסה להיות יותר

.קשור לאנשים

כט תמוז ערב ראש חודש, זמן מסוגל להתחדשות, אך כאן ההתחדשות רק תוביל לרע, שכן "משנכנס אב ממעטין בשמחה"! אולי בעצם ההיפך הגמור – לחדש את הסטטוס של הזמן הזה מאבל וממיעוט בשמחה

*.ולהעצים בו את השמחה. אנסה לישם זאת

מעשה- דרשו ה', קראהו

*הערת עריכה: וצריך עיון. מה השתנה, שהרי זה סותר את ההנחייה שממעטין בשמחה – אפשר להציע שהכוונה שמחה על תחילת הגאולה שעם ישראל חוזר

.לארצו

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

15

א' אב א' אב

מהיום ממעטים בשמחה. איך ניתן לעשות זאת? השמחה כל ענינה הוא לפרוץ את הגבולות, איך ניתן למעט דבר שבמהותו מוסיף והולך? יתכן שזו כל הנקודה – לא ממעטים את השמחה, ממעטים בשמחה. פחות נמצאים באירוע שמח, אך את גרעין השמחה לא ניתן ואין צורך למעט. אך מדוע למעט באירוע שמח? אנו נמצאים במצב קשה, בתקופת חורבן. לכן עלינו לרכז את השמחה במקום אחד, למצות אותה, לבסס אותה בנפשנו. כאשר הגמרא מדברת על מיעוט השמחה בחודש אב, היא מדברת על ריבוי השמחה בחודש אדר, היא מלמדת אותנו איך לשלוט בשמחה שלנו כדי שנוכל לגלות את אחדותנו המלאה עם ה' המשמחת אותנו בכל מצב, על ידי ריכוז השמחה שלנו

.הקובע את יכולתנו לעשות זאת

לפי חלק מהדעות, ממשיכים לנהוג את מנהגי האבלות של תשעת הימים גם בראש חודש. לפי דעות אלו ניתן להתחדש גם ללא שמחה פורצת גבולות, ויותר מזה, להתחדש לתוך מציאות חדשה, לרעה, מציאות של חורבן ושל אבל. אנסה להתחדש בכל מצב, בין אם טוב ובין אם רע, מתוך

.אמונה גדולה בה' שחולל אותו

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

16

ב' אב ב' אב

חורבן הוא מלשון חורב, יובש. חיים משולים למים, שכן הם יוצאים ממגמת החסד, ההשפעה, הטוב. חוסר חיים משול לחורב, לחורבן, ליובש, היוצאים ממגמת הדין, שכל ענינה הוא רק ליצור כלים לקבלה. גם המקדש יוצא ממדת הדין, כיון שגם הוא לוקח אין סוף ומכניס אותו לתוך העולם הזה, בכלים מוגבלים, לקבלה. אם כן, מה ההבדל בין החורבן למקדש? למה אנו מעדיפים את המקדש ולא ,את החורבן? הדין חשוב, אך רק כאשר הוא בסך הכל כלי כאשר הוא הופך להיות כלי ריק, כלומר, כלי העומד בפני עצמו, או כאשר הוא כלי לא מלא לגמרי שלענייננו הוא ,נחשב כלי ריק כיון שבמצב זה עדיין יש בו השתוקקות יש בו משהו העומד בפני עצמו, הוא לא טוב. כך היה לפני ,שהמקדש נחרב, "בית חרוב החרבת", כיון שהוא היה יבש הוא היה כלי ריק, העומד בפני עצמו, וככזה הוא לא שווה כלום, ההיפך, הוא השתוקקות לבד, הוא ביטוי לפירוד ולא

.'לאחדות המלאה שישנה בין ישראל לה לפי זה, החורבן המעשי שהתחולל בפועל, אחרי שהחורבן המהותי כבר התחולל, (כלומר, כאשר השפע שהושפע לישראל היה קטן מהכלי שהיה להם, המקדש) הוא רק הזדמנות לבנות כלי חדש. זה קורה בגלות. לאט לאט בגלות וכאשר אנו חוזרים לארץ אנו מרחיבים את הכלי עד שנזכה למקדש בו ייכנס השפע הגדול. "אלהים יבנה ערי חרבה", אלהים הוא מדת הדין, ודוקא הוא זה שיבנה את ,הערים החרבות היבשות, כדי ליצור כלים חדשים לקבלה

.כלים שהפעם יוכלו להתמלא בשלמות

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

17

ב' אב ב' אב

תשעת הימים. היום, שחוסר רחיצה, אכילת בשר ,ואפילו שמיעת מוזיקה לא באמת לא משמח אותנו – גוף האבלות לדעתי צריך להיות במה שמשמח אנשים. מפגשים חברתיים, צחוקים בארוחות, אפילו הבדיחה במסדרון בדרך לפינת הקפה, כל אלו צריכים להתמעט. אנסה להיות פחות נוכח בחברה

.בזמן הזה

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

18

ג' אב ג' אב

,ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו. אנחנו השור, הוא הקונה )אנחנו החמור, הוא הבעלים. התוספתא (בבא קמא ו, יח ."מלמדת "שור וחמור בכלל היו ולמה יצאו להקיש עליהן שור וחמור הם המקרים הכי קיצוניים, אך מהם נקיש על כל המקרים האחרים. הרי סתם כך, לא אלו הדימויים שבהם היינו בוחרים לתאר את ישראל, מפני שהנקודה איננה הבעלות כי אם עצם הזיקה. אמנם כאשר הם חלילה מרגישים נפרדים, יש לחדד אותה, משום שכל תחושת נפרדות נובעת מהסתכלות חיצונית, וכיון שבהסתכלות החיצונית הם בעלים ובעל חיים, כשור וחמור, כך הנביא בוחר לתאר את ישראל לישראל. מכאן הם יקישו ויבינו שאם יש בעלות ישנה גם זיקה, והיא עמוקה עד למאוד וכל תחושות הנפרדות שלהם לא תפוגגנה אותה, וכל שהן ,באו לעשות הוא רק לחדד איך הזיקה הזו יכולה להתפרט וכמה ישראל יכולים להיות רחוקים אך בעצם להיות

.קרובים

כשאדם נמצא בצרה ומקבל על עצמו קבלה טובה, כיון שהוא צלם אלהים ובמחשבותיו, דיבוריו ומעשיו הוא פועל בעליונים, הוא מנכיח יותר ויותר את המציאות החיובית ובכך הוא מוציא את עצמו

.מחשיכה לאורה. אקבל על עצמי קבלה טובה

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

19

ד' אב ד' אב

,ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ציון עצמה, כלומר האנשים הפסיביים בציון, תפדה במשפט, ללא חסד, אך שביה, מי שעושים מאמץ ומנסים לגלות את אחדותם .המלאה עם ה', הם ייפדו בצדקה, ה' יעשה אתם חסד יותר מכך, ה' יעשה אתם ספציפית צדקה, שהיא החסד הכי עמוק, כיון שהיא אומרת שאדם מוכן לתת לאדם אחר אך לא כיון שהם שני אנשים ואחד דואג לשני, אלא ,כיון שבשורש השורשים הם אחד באחדות שאין כמותה ולכן אם הוא מעביר ממון מכאן לשם זה לא משנה עבורו כלום. כאשר שביה מבטאים את רצונם לגלות את אחדותם המלאה עם ה', הרי שהם אחד, וממילא ה' יעשה אותו דבר

.בדיוק עבורם

לאחר שאדם מקבל על עצמו קבלה טובה, עליו לדמיין, כאשר הוא מישם אותה, איך היא מורידה

.שפע חסד ה' מהעליונים לתחתונים

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

20

מעשה- דרשו ה', קראהו

ה' אב ה' אב

:במדרש תהלים (יד, ז) מסופר משל לבן מלך שאירס לבת המלך, וקבעו פרוסטגמיא ביום פלוני, בנו של מלך מצפה לשמחתו, בתה של מלך מצפה לשמחתה, ומי מעכב, הוי אומר פרוסטגמיא מעכב, כך הקדוש ברוך הוא מצפה לישועתן של ישראל, וישראל מחכין ,לישועתו של הקדוש ברוך הוא, ומי מעכב, פרוסטגמיא

.)שנאמר כי יום נקם בלבי [ושנת גאולי באה] (ישעיה סג ד

,מי מעכב? פרוסטגמיא, איזשהו תאריך שאותו הם קבעו ,לא החתן ולא הכלה, הרי שניהם מצפים. אין כאן הצדקה אין כאן הבנה, אין כאן הזדהות, יש כאן אך ורק הכלה .של המציאות כפי שהיא, אלו החיים, לא הכל מתוק בהם אמנם מה יקרה אם שניהם יפסיקו רק לצפות ויתחילו שהם קבעו תחדל2גם לעשות? לפתע אותה פרוסטגמיא מהיות גורם רלונטי. הציפייה היא העיקר, אך היא דורשת ביטוי שיחדד אותה, יממש אותה. המעשה לא מנותק

.מהציפייה, ההיפך, היא גורמת לו והוא מבהיר אותה

״זמן קבוע״- . פירוש פרוטגמיא2

בבית אלהים נהלך ברגש. להנכיח יותר את המקדש בחיי, אנסה לדמיין באחת מברכות תפלת שמונה עשרה את עצמי עומד במקדש ושם אומר

.את הברכה

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

21

ו' אב ו' אב

.מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים זו מחיצה, היא נראית מאוד גדולה, מאוד מאיימת, מאוד מפרידה, אך באמת עצם העובדה שהיא מחיצה רק אומר שהיא מפסקת, כלומר זו רק הפסקה, זה זמני, זה .לא מהותי, זה לא הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים ,המחיצה הזו רק מפסיקה, וכתמיד, ברגע שנסיר אותה הקשר יהיה הרבה יותר איתן, הוא זה שיאפשר שיהיה כאן לא רק קשר אלא אחדות מלאה ממנה הכל יוצא, הנלמדת

3.מכך שהמחיצה הזו כל הזמן רק הפסיקה

.. הערת עריכה: קרי, עצרה ועיכבה את הקשר, אך לא ביטלה את קיומו3

ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אנסה למלא את הארץ דעה את ה' ככל יכולתי, לא אוותר על הזדמנות ללמד תורה, לקרב יהודים אל

.בוראם

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

22

ז' אב ז' אב

,בימים אלו אנו נוהגים מנהגי אבלות. אבל אותיות לִבָּא כלומר, הלב, שכן אבלות היא התחום ההלכתי היחיד שבמקום לעורר רגש עסוק בלבטא רגש, לכן הוא נקרא ,אבל, אותיות לִבָּא, הלב. אמנם אנו לא באמת אבלים וממילא אנו לא באמת מרגישים ומבטאים, אלא אנו רק מעוררים ומרגישים. האם לא יותר מעושה לבטא רגש שלא קיים מאשר לעוררו? אכן, אך אולי אין זה המקרה – אולי הנחת היסוד היא שכל יהודי באשר הוא, קיים בו ,איזשהו צער חי ותוסס על חורבן הבית, גם אם נקבע לו איך יתכן שלא יהיה לו צער כזה? לא צער סגולי, צער שמשפיע על האדם, אלא שמדובר בהשפעות שהוא לא מספיק חד כדי לראות, אך באמת הן קיימות שם בנגלה ולא בנסתר, וזה מסתמך על כך שכל הדברים הרעים

.שקורים קשורים לחורבן

כשאדם עוסק תמיד בחיובי ולא בשלילי, הוא מצליח .להיכנס גם לשלילי באופן שיניע אותו למקום חיובי אתמקד עכשיו, בימים לפני היום הקדוש תשעה באב, לעסוק בחיובי ואז גם תשעה באב עד חצות

.היום רק יוביל אותי לאחר חצות היום

זיו חן הי"ד מכתביו של

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

23

ח' אב ח' אב

.סעודה מפסקת. יש להפסיק בין כל השנה לתשעה באב זהו יום מיוחד. לא אוכלים בו, לא שותים בו, לא נקשרים בו, לא חיים בו. החיים הם חיים, תשעה באב מיוחד, כדי לעבור אליו צריך לעשות הפסקה, איזשהו טקס שיבטא .את בואו, צריך לשים לב שהוא לא יהפוך להיות המרכז ,כך גם הטקס שיבטא את לכתו, יהיה סעודת שבירת הצום תתרחש שם שבירה, להורות כי המצב הזה עלול להמשיך ועלינו לחתוך אותו באמצע, הוא לא מהותי. גם הוא רק

.חלק ממגמתם הכללית של החיים

אנסה, בערבו של יום אחר חצות, לשבת ולשאול בכנות מה עשיתי השנה כדי שלא נשוב ליום הזה

.בשנה הבאה כפי שהוא השנה

חוברת לימוד יומי לימי בין המצרים

מעשה- דרשו ה', קראהו

לימוד- בהמצאו, בהיותו קרוב

24

ט' אב ט' אב

לשבת על הרצפה

לומר קינה

ועוד אחת

מסמרת מצמררת כזו שדוקרת

ומסובבת

על ילד

על אם על חיים ואז על מות

ולחכות

לצד בחינת העצבות שבאבל, אבל מבטא גם עצירה, שהייה, עמידה נוכח רגע שאין לאדם הכלים להכילו. המציאות הכתה בתודעה ואילצה אותה לא לפעול. אנסה למצוא גם את הרגעים האלה ביום הקדוש אליו אנו נכנסים. אחר חצות אקח רגעים

.אלה כמנוף להתקדמות

25

26

צרים

,כאשר ירושלים חרבה, וגם בימינו בהם שועלים מהלכים בביתנו ורשעים רוצחים

,את ילדינו ברחובותיה .היא חרבה, על אף הפיתוח האדיר שלה

,אנו מניחים אפר מקלה ,לומר שבמקום פאר של ה' ישנו אפר

,ואנו שוברים כוס לומר שבמקום כוס של ישראל 'מקבלת ומכילה ומופיעה שפע מאת ה

.ישנו שבר

,עם זאת, אנו מאמינים בני מאמינים שהאפר יהפוך לפאר ושהכוס השבורה

,לא תהיה אלא כוס מלאת שפע ,וששמו של ה' יתקדש על ביתנו

,ובתוך כך על בית זיו והלל

ומתוך כך בכל העולם.״

)(מתוך כתביו של זיו בלימוד משותף עם הלל לקראת החתונה

27

לקראת החתונה, הגשימה הלל לזיו את חלומו .וקנתה לו סיכה לדש החליפה בצורת בית המקדש

,לקראת ליל הסדר זיו בתורו קנה להלל שרשרת עם חריטה

.של בית המקדש 'שניהם עשו זאת מתוך רצון ותפילה לשים את בית ה

, על לוח ליבם ומתוך אמונה שלמה שכל בניין בית בעם ישראל מקרב

ובונה את ביתו של השם יתברך

אהובנו זיו חן הי"ד, מסר את נפשו בעזה במלחמת חרבות ברזל, חלם ושאף כל חייו לבניין המקדש וגאולה וביקש להניח

.את בית ה׳ על לוח ליבו

להזמנת תכשיטים וחוברות לימוד מוזמנים לסרוק את הברקוד

׳חוברת ללימוד יומי ועבודת נפש בימי בין המצרים

.מתוך כתביו של הלוחם זיו חן זצ״ל

,להזמנה לקבוצות, בתי כנסת

ולחלוקה באזורכם 052-9666177 ניתן לפנות למדרשה לידע המקדש

28

זיו חן זצ"ל:כתיבה

הלל חן, אור חן:הפקה ועריכה

אודליה פרל:עיצוב והבאה לדפוס

תמוז, התשפ"ד ©

"החוברת יצאה בסיוע ארגון "לזכור לנצח .המנציחה את גיבורי וקדושי מלחמת "חרבות ברזל" תשפ"ד

:להנצחות ופרטים נוספים

‭058-3255131 יצחק 053-3100377 גרשון