יום שמחת רבי שמעון ללג בעומר ולחתונה בו

יום שמחת רבי שמעון

ללג בעומר ולחתונה החלה בו

זיו חן זצ''ל

מקובל שלג בעומר הוא יום שמת רבי שמעון, וכך כתוב בגרסות היותר מאוחרות בכתבי האר"י. אך בגרסות היותר מוקדמות כתוב שיום זה הוא "יום שמחת רבי שמעון", על כך שבשונה מיתר תלמידי רבי עקיבא שמתו, רבי שמעון ניצל, ולא "יום שמת". מהו יסוד המחלוקת?

טרם נציג את יסוד המחלוקת, נעיר כי המושג "הילולא דבר יוחאי" שכה נפוץ בפיוטים ליום זה, מתיישב עם שתי הגרסות, כיוון שהילולא מבטאת יום שמחה על סילוקו של צדיק לעולם האמת, וכמו כן סתם שמחה (הילולא בארמית היא שמחה).

כעת נציג את יסוד המחלוקת. רבי שמעון איננו איש הנסתר, כפי שרבים רואים בו, כי אם איש גילוי הנסתר. רבי שמעון לא דבק בנסתר בהיותו נסתר, אלא חשף אותו לעיני כל. הוא לקח את הלימוד האישי הצולל למעמקי הנשמה הסובייקטיבית והפכו ללימוד בחבורה, כפי סגנונו של ספר הזהר. רבי שמעון גילה לעולם את החבוי בו.

כך מסופר שביושבו עם רבי יהודה ורבי יוסי, גינה את הרומיים על הכוונה הלקויה של מעשיהם. רבי יהודה איש הנגלה, ראה בעין טובה מעשי הרומיים, כיוון שבנגלה באמת מעשיהם מצוינים. רבי יוסי הוא איש הנסתר, לכן אף שידע את שידע רבי שמעון, אך בחר לשתוק, כי הנסתרות לה' אלהינו, לא לאדם, ואין לנו עסק בהם. אך רבי שמעון הוא איש גילוי הנסתר, הפך את הנסתר לנגלה, ובחר לדבר את שבחר רבי יוסי לשתוק. הוא דרש את כוונותיהם וגילה לרבי יהודה כמה אנוכיים הם.

כאן נחלקו הגרסות. הגרסה לפיה לג בעומר הוא יום שמת בו רבי שמעון מבינה שגילוי הנסתר במלואו לא אפשרי כאן בעולם הזה. יום שמחתו של רבי שמעון הוא יום מיתתו, כיוון שהיום בו הוא ממצה את מהותו יתרחש רק כאשר יסתלק מן העולם הזה, יימלט ממלתעות המציאות.

כך סובר המדרש אודות שרה, המלמד כי "צדיקים במיתתם קרויים חיים". לצדיקים, אנשי גילוי הנסתר, אין מה לחפש כאן בעולם הזה. החיים אינם אלא מוות עבורם, והמוות אינו אלא חיים. העולם הזה הוא עולם החומר. החומר קרוי בפי הראשונים "עב". אפשר להסביר תכונה זו של החומר לפי דברינו – השכבה של עולם החומר המצניעה את הנסתר מלהיגלות בעולם הזה, היא עבה, היא נוכחת באופן שאי אפשר לחדור אותו.

כך גם נסביר את המדרש לפיו בעולם הבא, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. הצדיקים הם אנשי גילוי הנסתר כאמור. בעולם הזה הם לא מצליחים לבלות את הנסתר, ולכן אין עטרותיהם בראשיהם, כלומר, הם לא מכובדים, שכן הם מפסידים כל העת במלחמותיהם. בשל סיבה זו גם רק בעולם הזה הם ייהנו מזיו השכינה, כיוון שהאור הנסתר של ה' לא גלוי בעולם הזה, אלא רק בעולם הבא, לכן רק בו הם יוכלו להנות ממנו.

לעומתה, הגרסה ההפוכה, לפיה לג בעומר הוא היום בו יצא רבי שמעון מסכנת מוות לחיים חדשים, מבינה כי גילוי הנסתר אפשרי גם אפשרי לחיים בעולם הזה. יותר מכך, לא רק שגילוי זה אפשרי, אלא החיים עצמם הם הגורם לגילוי הנסתר. ההסתר הגדול שיש בעולם הזה אמנם מונע מהנסתר להיגלות, אך הוא זה שגורם לנסתר להיות בעל משמעות של נסתר. רק משמעות זו היא המאפשרת לו להפוך מנסתר לנגלה. בעולם הבא הנסתר לא נסתר וממילא הוא גם לא יכול להיגלות, הרי דבר נגלה לא יכול להיגלות. ה' נתן לעולם הזה את היכולת לגלות את הנסתר בהופעתו הכי קיצונית.

כנגד המקור לפיו צדיקים במיתתם קרויים חיים, ניתן להביא את "קשה סילוקם של צדיקים" (עם כי יתכן ששני המקורות הללו לא סותרים כלל, שמהותית צדיקים במיתתם קרויים חיים, אך קיומית, קשה לנו עם סילוקם של צדיקים, כיוון שאין מי שיורה לדור את דרכו). כמו כן, כנגד המקור המתאר אוטופיה בעולם הבא, נביא את "יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".

נוכל לבאר את ערכה של חתונה המתרחשת בלג בעומר לפי הדרך השנייה. החיים בעולם הזה הם חיים שבבסיסם הם חיי נגלה. הנסתר טמון בעולם הזה, חבוי. מחדשת הגרסה השנייה, ניתן להוציא את הנסתר הזה מההיחבא. אפשר גם אפשר לחשוף רבדים עלומים גבוהים במציאות החסרה הזאת.

זה מה שעושה חתונה. ארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לבן פלוני. בטרם יצר ה' אדם הוא קבע מי תהיה אשתו. הקשר בין בני זוג הוא קשר מהותי. על השאלה הגדולה, כיצד שני אנשים נפרדים יכולים להיות לבשר אחד, אנו נענה: הם כבר בשר אחד, אמנם אין זה ברובד הנגלה כי אם ברובד הנסתר. כאן מגיעה החתונה, ומגלה את הנסתר, כאן בעולם הזה, מגלה כי שני האנשים הנפרדים הללו אינם אלא אדם אחד.

כאמור, לא רק שגילוי הנסתר אפשרי בעולם הזה, אלא הוא אפשרי רק בעולם הזה. בשל סיבה זו, גילוי הנסתר על ידי החתונה לא רק אפשרי בעולם הזה, אלא הוא גם בונה את העולם הזה, הוא מוסיף עוד חיים, אנושיים, פיזיים, גשמיים, שברובד הנגלה שלהם הם בשר ודם, וברובד הנסתר שלהם צלם אלהים.