למה נגרע לפסח שני

לק"י/יד איר ה'תשפ

למה נגרע

לפסח שני

זיו חן זצ"ל

:התורה (במדבר ט) מלמדת את פסח שני

(ה) וַיַעֲׂשּו אֶת הַפֶסַח בָּרִאׁשֹון בְּאַרְּבָּעָּה עָּׂשָּר יֹום לַחֹדֶׁש בֵּין הָּעַרְּבַיִם בְּמִדְּבַר סִינָּי כְּכֹל

:אֲׁשֶר צִּוָּה ה' אֶת מֹׁשֶה כֵּן עָּׂשּו בְּנֵּי יִׂשְּרָּאֵּל

פסח הוא איסור חמץ, שהוא איסור על הנאה מהעולם הזה, אפילו אם היא לשם שמים בהיות כל ישראל בני מלכים. עם ישראל עשה את הפסח, כלומר, לא נהנה מהעולם הזה כלל אפילו

.לשם שמים

(ו) וַיְּהִי אֲנָּׁשִים אֲׁשֶר הָּיּו טְּמֵּאִים לְּנֶפֶׁש אָּדָּם וְּלֹא יָּכְּלּו לַעֲׂשֹת הַפֶסַח בַיֹום הַהּוא וַיִקְּרְּבּו

:לִפְּנֵּי מֹׁשֶה וְּלִפְּנֵּי אַהֲרֹן בַיֹום הַהּוא

היו אנשים טמאים, שמצד דיני פסח הם אנשים שנהנו מהעולם הזה לשם שמים, לכן הם לא יכלו לעשות הפסח, שכן לפי דיני הפסח הרגילים הם לא יכולים לקיים את הפסח, הם החמיצו את ההזדמנות שהייתה להם, הפסח דורש לא להנות מהעולם הזה כלל, אפילו שלא לשם

.שמים בהיותם בני מלכים

(ז) וַיֹאמְּרּו הָּאֲנָּׁשִים הָּהֵּמָּה אֵּלָּיו אֲנַחְּנּו טְּמֵּאִים לְּנֶפֶׁש אָּדָּם לָּמָּה נִגָּרַע לְּבִלְּתִי הַקְּרִיב

:אֶת קָּרְּבַן ה' בְּמֹעֲדֹו בְּתֹוְך בְּנֵּי יִׂשְּרָּאֵּל

מה בכך שאנחנו טמאים? מה בכך שנהנו מהעולם הזה? אם זה לשם לשמים, בהיות כל ישראל ,בני מלכים, הרי זהו רצון ה'! מניין הגעתם, דיני פסח, למסקנה שה' רוצה שנקיים מצוות בלבד

!אנו סוברים שעליו להנות גם מהעולם הזה בהיות כל ישראל בני מלכים

(ח) וַיֹאמֶר אֲלֵּהֶם מֹׁשֶה עִמְּדּו וְּאֶׁשְּמְּעָּה מַה יְּצַּוֶה ה' לָּכֶם: פ

,משה לא יודע מה לענות להם, שכן הציווי שהוא מכיר סותר את מה שהם אומרים לגמרי

.'מסתכל הפוך על כל מגמת הבריאה. לכן הוא הולך לדבר עם ה יותר עמוק, כעת נדרש דיבור עם ה', כיוון שתשובתו של ה' לא תהיה רק מסר שמועבר למשה, כמו הלכות פסח ראשון, אלא

.'היא תהיה דיבור חי ותוסס עם ה

(ט) וַיְּדַבֵּר ה' אֶל מֹׁשֶה לֵּאמֹר: (י) דַבֵּר אֶל בְּנֵּי יִׂשְּרָּאֵּל לֵּאמֹר אִיׁש אִיׁש כִי יִהְּיֶה טָּמֵּא

:'לָּנֶפֶׁש אֹו בְּדֶרְֶך רְּחֹקָּה לָּכֶם אֹו לְּדֹרֹתֵּיכֶם וְּעָּׂשָּה פֶסַח לַה

ה' מדגיש, זהו פסח לה', לגמרי, פסח שני איננו פחות מפסח ראשון משום בחינה , ונשים לב

.שבפשטי המקראות הטמא בפסח ראשון עושה פסח שני למרות שהוא עדיין טמא

:(יא) בַחֹדֶׁש הַשֵּנִי בְּאַרְּבָּעָּה עָּׂשָּר יֹום בֵּין הָּעַרְּבַיִם יַעֲׂשּו אֹתֹו עַל מַּצֹות ּומְּרֹרִים יֹאכְּלֻהּו

,הוא עושה אותו חודש לאחר מכן הוא עושה אותו על מצות ומרורים, אך "חמץ ומצה עמו בבית", אין בו איסור חמץ, אלא להיפך, צריך שיהיה גם חמץ וגם מצה, שיהיה גם הנאה מהעולם הזה וגם הנאה מהעולם הבא, מתוך הבנה ששניהם חלק מה'. אנחנו נמצאים בעולמו

לק"י/יד איר ה'תשפ

.של ה', ואנחנו נהנים מכל מה שיש לו לתת לנו, אנחנו מועצמים מכל סיטואציה שהוא יזמן לנו לכן כאמור, נדרש עוד דיבור כדי ללמד את דיני פסח שני, להורות שמדובר כאן בהלכות הקשורות לדיבור משותף עם ה', אין כאן רק מסר אלהי שמצווה עלינו לעשות כך וכך, שזו דרכו

של פסח ראש.ון, אלא יש כאן מפגש עם ה', כדרכו של פסח שני. לא התקרבנות לה', התקרבות

:(יב) לֹא יַׁשְּאִירּו מִמֶּנּו עַד בֹקֶר וְּעֶצֶם לֹא יִׁשְּבְּרּו בֹו כְּכָּל חֻקַת הַפֶסַח יַעֲׂשּו אֹתֹו

אמנם יכול המקשה להקשות: בסדר, זו דרך מסוימת, והיא מותרת, אך היא לא שווה לדרכו

:של פסח ראשון! שוב באה התורה ומדגישה זהו פסח ככל פסח, על השאלה "למה נגרע" ענה .ה': אכן, אין שום סיבה שתיגרעו, הדרך הזו לא שווה פחות, זו דרכו של פסח שני