עיונים במזמור כז לאלול-תשרי

עיונים במזמור כז

(א) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד:

– ה' הוא גם אורי וגם ישעי, הוא גם האור המאיר את הדרך לתמיד, והוא גם הישע המגיע בזמן הספציפי בו הוא נדרש ולאחר מכן חולף הולך. היותו אורי והיותו ישעי אומרות בעצם שאני שייך ליסוד עליון הרבה יותר, כל כך עליון עד כדי כך שה' רוצה בי, וממילא מגן עליי. אם כן, אין לי ממי לירא, כלומר, ממי לחוש מרחק בשל הערכה רבה, הרי היסוד אליו אני שייך עליון הרבה יותר מכל יסוד אחר.

ה' הוא גם מעוז חיי. ה' הוא המבצר של חיי, הוא מגן עליי, תמיד. הוא לא רק האור המאיר את הדרך כדי שאני אלך בה לאחר מכן, אמנם מואר אך לבד, והוא לא רק הישע שלי שהולך איתי יד ביד אך זמן מאוד מסוים, אלא לעתים הוא גם המבצר שלי, זה המגן עליי בכל רגע ורגע. ממילא אין לי ממי לפחד, במובן הכי פיזי, הפחד הקיומי על החיים השבריריים. גם אם אני לא ירא מאף אדם, לא חש פער או מרחק, וזאת בשל היות ה' אורי וישעי, אני עדיין עלול להיפגע, ולכן אני חש פחד. אמנם ה' הוא גם מעוז חיי, וממילא אין לי סיבה לחוש פחד.

מתי הרגשתי שאני לחלוטין מוגן על ידי ההשגחה האלהית, רוחנית-תודעתית ופיזית?¹

(ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ:

באותו רגע שקרבו עלי המרעים לאכול את בשרי, הם כשלו ונפלו לחלוטין. היותם אויבי גרמה להם להיאבד לגמרי. בעיני ה', מי שמצליח הוא מי שקשור אלי לטובה, ומי שלא מצליח הוא מי שקשור אלי לרעה. ה' לא רק מגן עליי, הוא סובב סביבי, אני סיפורו של העולם מבחינתו.

איפה ראיתי שכל ההנהגה האלהית סובבת סביבי? אם לא זכור לי שראיתי, אולי אנסה לפרש כך את המציאות.²

(ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:

אם יאיימו עליי, לפניי ומסביבי, לא יירא לבי, המקום בו האיום מתכנן לפגוע, כיוון שלבי, דבוק בך בכל עצמותו. אם בפועל תקום עלי מלחמה, האיום יתממש, אני, כל כולי, לא רק לבי, גם ידיי, רגליי וכל איבריי יבטחו בך ועל ידי כך ישיגו ביטחון. אלחם, אך כל כולי יבטח רק בך.

איך מצליחים לגרום ללב לא לפחוד? איך גורמים לכל האיברים להרגיש כאילו הם דבקים לחלוטין בחי העולמים?

(ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: (ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי:

רק שאלה אחת יש לי, שארצה שה' יענה לי עליה טרם אתמסר אליו לחלוטין: ברור שתהיינה תקופות טובות מאוד בהיכלו, אך ברור שגם תהיינה תקופות קשות מאוד. האם אז הוא יצפנני בסוכה? הוא יזרוק אותי משם, אם אצטרך מעט חופש, פחות גבולות, או שהוא יקבל אותי כמו שאני? האם הוא יסתירני, יגן עליי מפני הכוחות השליליים המאיימים לחדור מבחוץ ומתוך כך ירוממני?

(ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה':

הראש שלי לא רם על אויביי ולכן אני זובח באהלו זבחי תרועה, שר ומזמר לו, אלא הראש שלי רם על אויביי כיוון שאני זובח באהלו, שר ומזמר לו.³

(ז) שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי:

ברגע שתשמע קולי, ממילא חננת אותי וענית לי. אני לא רוצה שום דבר חוץ מעצם הקשר.⁴

(ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ:

אמר לבי, אמרה פנימיותי לפני, לחיצוניותי: בקשי את פניו, את חיצוניותו. לכן אבקש את חיצוניותך. וכל זה מוכוון לך, כלומר, לפנימיותך. הרבה פעמים בשל הנצחון המזהיר על אויבי, שברור לי שאתה בלבד מחוללו, אני שוכח את פנימיותך, את קרבתך הבלתי-אמצעית אליי, זו שלא תלויה בדבר ובנס שעשית לי, ולכן אני מתרכז לפחות בחיצוניותך, פן אשכחך לגמרי.⁵

(ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי:

אל תסתיר את חיצוניותך ממני, אל תפסיק לנכוח בחיי באופן כל כך מוחש. אני עבדך, אני לא הבן המרגיש בכל לבו את עצם הקשר גם ללא החסד, הנוכחות המוחשת, אני העבד, שללא הנוכחות המוחשת, אין לו כלום ממך.⁶

(י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי:

כי חכמתי ובינתי עזבוני, הן כבר לא שרו עליי, הרגשתי בתוך חושך גמור. ולפתע הגיח ה' ואסף אותי אליו, נתן לי מחכמתו ומבינתו, נתן לי הכרות בהירות, עזר לי לחיות את החיים באופן שמרגיש נכון.⁷

(יא) הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי:

עצם העובדה שה' סלל בפניי דרך או ארח מישור לא מספיקה. אני מבקש ממנו גם להורות לי את הדרך, להנחות אותי, ללוות אותי. זה לא שאני פוחד, ההיפך, אני בוטח בה' ובדרכו לגמרי. אני מבקש ממנו להורות לי את הדרך כי אני רוצה שהוא יהיה איתי, שהוא יהיה לפניי.⁸

(יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס:

אל תיתן אותי בנפש, לצרי, אלה המצרים את נפשי הרחבה, כיוון שהם זרים לנפשי, הם שקר עבורי, הם מצומצמים מדי.⁹

(יג) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים:

(יד) קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה':

הערות שוליים

1. לפעמים אני מרגיש שאני חלק ממשהו גדול, מקהל עובדי ה' יתעלה, ובשל כך אני יכול לשים פס על כל העולם, כפשוטו. בזמנים אלו יש לי דחף מאוד חזק לומר לכל העולם שה' הוא האלהים ואין עוד מלבדו, ושיקפצו לי כולם. אני מרגיש לא-מאוים תודעתית מאף אחד, ומבוצר פיזית.

   ↩

2. אני מנסה לעשות זאת הרבה בזמן האחרון, לפרש איך כל הסיפור הוא רק אני מלכתחילה. אולי מקום מסוים שהגעתי אליו הוקם רק כדי שאגיע אליו, אנשים שאני מתחכך איתם, נועדו רק כדי לדייק אותי, ותורות מסוימות נהגו רק בשבילי.

   ↩

3. זה קורה לי הרבה. הרבה פעמים אני מרגיש שאני שלם בעבודתי את ה', כאילו אני חי בעולם כזה משלי, ובעולם הזה הכל טוב (וממילא הדבר היחיד שאני צריך לדאוג לו הוא להישאר בעולם הזה כמה שיותר בכמות וכמה שיותר באיכות). אני לא מתעניין באף אחד או מאויים ממנו, כיוון שאני חי בעולם משלי רק איתו יתעלה, והכי טוב לי עם זה.

   ↩

4. זה קורה לי כאשר אני בשיא הריכוז, אז הכל נראה מיותר מסביב, והדבר הזה שאני כל כך רוצה, אני כבר לא כל כך רוצה אותו, ומה שמדהים זה שמעצם התפילה הענקית בשביל משהו גשמי, אדם מגיע לנקודה בה הוא מבין שהסיפור הוא בכלל לא על אותו משהו גשמי אלא בשביל עצם הקשר המבוטא בו. אני גם ממש מודה לה' על כך שזה בא באופן טבעי ואני לא צריך להנדס את זה. תודה אבא.

   ↩

5. אני לא מצליח לחשוב על דרך התמודדות אחרת. כששרויים בשמחה ענקית, קשה מאוד להתמקד, לחקור, לנסות לנבור בתוכנו כדי לגלות את יחסו האמיתי אלינו. השמחה מרכזת אותנו ברובד החיצוני של מה שהוא נותן לנו. חבל לי על זה.

   ↩

6. לא הרגשתי כך באופן מלא הרבה זמן. ברוך ה', הצלחתי להכניס את תודעת הבן לתוך עורקיי. אבל יש בי משהו שכן נמצא שם, בתחום מסוים, בו אני מרגיש תלות מאוד גדולה. לא יודע למה, אבל אני אוהב להרגיש ככה. אני מעריך שאם הייתי ככה בעוד תחומים לא הייתי מרגיש טוב עם זה, אבל טוב לי עם התחום הבודד הזה.

   ↩

7. אני ממש מרגיש ככה. הרבה פעמים אני תוהה לעצמי כמה החיים שלי היו דלים וחסרי משמעות אם הייתי נולד למשפחה לא-דתית, ואפילו אם הייתי מגיע לזרם אחר בחברה הדתית. אפילו ברמה האישית, אני מרגיש שה' נתן לי בחסדיו המרובים הכרות בהירות שבלעדיהן לא רק שחיי לא היו אותם חיים, אלא הם לא היו בכלל חיים, שכן חיים מבחינתי מבוססים על הכרות אלו.

   ↩

8. הרבה פעמים אני מתפלל שהכל יהיה מושלם, ככה סתם. אפילו לא מפרט. הרבה פעמים אני מתפלל שהכל יהיה בסדר, בלי לשאול יותר מדי שאלות. העומד בבסיס התפילות האלה הוא ההבנה שה' תמיד ינכח בחיי. אם המצב יהיה 99% מושלם, אסתפק בו לחלוטין. למרות זאת, אני רוצה שהכל יהיה מושלם, אני רוצה להרגיש נוכחות אלהים בחיי, נוכחות שמטבעה היא מלאה. לכן אני מתחבר הרבה לדמותו של בנימין, שהוא "חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן". אני רוצה להיות הבן הקטן של ה', להיות זה שהוא משחק איתו, זה שאין לו יותר מדי משימות בשבילו, זה שחי בקרבתו. הכי פשוט וטוב.

   ↩

9. לפעמים אני מרגיש סלידה מלהיות חלק מקבוצה המצמצמת את תכני חייה, ואני מתפלל לה' שימנע ממני להגיע למקום שלהם. אני רוצה שהנפש שלי תמשיך להיות רחבה, תמשיך לכלול עולמות הרבה יותר גדולים. אני צריך להתחיל להתפלל על זה יותר, ולחילופין, להודות על זה יותר.

   ↩