לנעם היקר

לק"י – פורים ה'תשעז

לנעם היקר!

ועיקר ענינה של הנצחיות הוא שמופקעת היא ממדידות ושיעורים. ומפני כך, אף על פי ששמחת יום טוב יש לה שיעור, מכל מקום בשמחת פורים לא נאמרה בה שום שיעורים. כמו שקיומה של כנסת ישראל מופקע הוא משיעורים; כמו כן, שמחת קיומה של כנסת ישראל מופקעת היא משיעורים.

פחד יצחק לפורים, ענין כה

ישנו עוד דבר המופקע משיעורים, והוא איסורי הנאה, "איסורי הנאה כתותי מיכתת שיעורייהו". במובן מסוים, כל השנה היא בחינת "מצוות לאו ליהנות ניתנו". בכל השנה, התורה היא בחינת "כפה עליהם הר כגיגית", וממילא ההנאה היא לא המטרה, אלא המטרה היא עצם המעשה. ניתן אולי ליהנות מהמצוות, אך עצם עצמותן איננו הנאה, אלא ציווי.

האמת שגם בפורים אין המצוות הופכות להנאה אישית-אנושית. בפורים, שהוא בחינת "הדור קבלוה בימי אחשוורוש", מתוך רצון ומתוך אהבה, אין שיעור לשמחה, כיוון שהנאת האדם בשמחה הזו היא בעצם הנאת ה'. איסורי הנאה כתותי מיכתת שיעורייהו, כיוון שמהותית, הם לא חפצים, אלא הם דבר בעל בחינה א-להית גלויה. היסוד העליון של איסורי הנאה הוא הנגלה בהם, ולא היסוד הנמוך (בשונה משאר דוממים). וזה פורים. פורים הוא הבחינה בה שמחתנו מפסיקה להיות שמחתנו שלנו והופכת להיות שמחתו של ה'. בפורים אנו מתבטלים לחלוטין עד כדי כך שגם שמחתנו היא חלק משמחתו של ה', בעקבות מעמד הר סיני המחודש שהיה בפורים, זה שגרם לנו להישאב מרצוננו החופשי לה' יתברך. לכן בעצם השמחה בפורים היא איסור הנאה, וממילא כתותי מיכתת שיעורה.

נעם האהוב. בכל חברותא איתך, ניכר מאוד הרצון שלך ללמוד ולהתקדם. אתה בעל רצון גדול והנאה בלימוד. הנאה זו טובה היא, שמור עליה והשתמש בה, ותתפלל שגם אני אזכה בה.

אוהב ומעריך

זיו