לנחמיה היקר

לנחמיה היקר

רבי חיים מצאנז נסע פעם לרבי שלום מבעלז עם בניו והרבי מבעלז אכל אז עם הרבנית שלו מקערה אחת. כשיצאו משם שאל הרבי מצאנז את בניו איך נראו בעיניהם. השיב בנו, ורבי ברוך מגורליץ, שהם נראו כמו אדם וחוה קודם החטא.

בחתונה אנחנו מתקנים את חטא אדם הראשון. האיש והאשה, שהם לכאורה שני הפכים מוחלטים, חסד לעומת גבורה, השפעה לעומת קבלה, מתחברים. הם לא מתחברים ונטענים מהמתח בין שתי הקצוות, לומדים אחד מהשני ומתעצמים דווקא מתוך השוני, שכן זהו חיבור המושתת על פירוד, אלא הופכים להיות אחד ממש, "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו", וממילא "והיו לבשר אחד". החטא, שכל כולו הוא בעצם הפירוד בין אדם לחוה, "האשה אשר נתת עמדי" במקום "האשה אשר היא ואני אחד ממש", שהגיע על ידי שימוש הנחש בנקודת התורפה של הזוג הזה – הרגעים שכל אחד לחוד – מיתקן ברגעי החופה בה האיש והאשה מתאחדים, ממש כמו אצל ר' שלום מבעלז ואשתו.

פורים הוא בחינת חתונה (או שחתונה היא בחינת פורים. צריך עיון גדול). בפורים אנחנו מתקנים את חטא אדם הראשון, את המחשבה השגויה שיש פערים בינינו לאנשים אחרים, בינינו לה', בינינו לעצמנו.

נחמיה היקר. המיוחד בך זה הייחוד והאיחוד שלך את הכל. אתה יודע לתת לכל דבר את מקומו שלו, אך בבת אחת להפכו ולהראות איך באמת באמת, הכל אחד. אתה בחינת פורים אחת גדולה. תענוג ללמוד איתך.

גוט פורים!

אוהב ומעריץ

זיו