להתנאות בהן בני אדם

להתנאות בהן בני אדם

לברכת האילנות, לראש חודש ניסן, לבסיסה, ליום הולדתו של רבנו, ולימים של התכנסות ושל התבודדות

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.

ברכות מג:

יש לדקדק כמה דקדוקים. האחד, מה מתחדש בימי ניסן. השני, מדוע באופן כללי לברך דווקא כאשר האילנות מלבלבים, ולא כאשר הם מוציאים פירות. השלישי, ספציפית לגבי ברכת האילנות – איך אנו יכולים לומר שלא חיסר בעולמו כלום כאשר אנו מברכים על דבר מסוים, ויותר מכך, על דבר מסוים שבמהותו הוא חסר, שכן כאמור, יש בכך לבלוב ולא פירות ממש!

באמת נראה לענות על כל השאלות הללו לפי הבנת מהות ברכת האילנות כמשבחת על הנוי, וכפי פשטות דברי רב יהודה בגרסה זו, "להתנאות בהן בני אדם", ולא כפי הנוסח המקובל בימינו, "להנות בהן בני אדם". הנאה קשורה הרבה פעמים ליסוד הגופני, "המתעסק בחלבים ובעריות חייב, שכן נהנה", למרות שנפשית הוא בכלל היה מתעסק, וזאת כיוון שהנאה נמצאת בגופו. לעומת הנאה, נוי, הוא האסתטיקה, קשור ליסוד האנושי, ליכולת של האדם לא לראות רק את מה שלפניו, אלא את המשמעות שלו, את הטוב שבו, את הנוי שבו.

בזה יובנו הדקדוקים השני והשלישי. הלבלוב הוא נאה, הוא מבטא את מה שמעבר, את הפוטנציאל שבעץ הזה, את הטוב הטמון בו. באופן כללי אנחנו מברכים דווקא על הפירות, על ההנאה המוחשית, ולא על הנוי, אך כעת אנו מברכים על הנוי. כאן אנו מגיעים לדקדוק האחד: מדוע דווקא בחודש ניסן אנו מברכים על הנוי?

ראש חודש ניסן הוא יום הולדת רבנו הקדוש רבנו נחמן בן פייגא, והפלא ופלא, אכן נחמן מברסלב עולה כמניין חדש ניסן, וכמניין נחמן שבלב. יש לשאול: מדוע רבנו הקדוש נולד דווקא בר"ח ניסן? כמו כן, מדוע נחמן מברסלב עולה כמניין נחמן שבלב? רבנו הקדוש כותב בתורה יד:

טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו וכו', טוב ה' לכל, זה בחי' תפלה. שמאמין בה', שהקב"ה טוב לכל, הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים. כשמאמין כך, בוודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר קוב"ה, ולא ירדוף אחר תחבולות רבות. כי מי שאין מאמין בהקב"ה, צריך להשתדל אחר תחבולות רבות. למשל כשצריך לרפואה, צריך להשתדל אחר עשבים רבים. ולפעמים אלו עשבים הצריכים לו, אינם בנמצא במדינתו. והעשבים הנמצאים, אינם טובים למכתו. אבל הקדוש ברוך הוא, טוב לכל המכות לרפאותם, והוא בנמצא תמיד, כמ"ש (דברים ד') מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו.

רבנו מסביר שהאמונה היא מה שמאפשר לאדם לא לרדוף אחר התחבולות שנצרכות לו בעולם הזה, וזאת כיוון שה' נמצא איתו תמיד, והוא התחבולה שלו. לפי זה, נוכל להסביר מדוע את ברכת האילנות, שהיא ברכת הנוי ולא ברכת ההנאה, אנו מברכים בחודש ניסן. ניסן יכול להיות מלשון ניצן, "הניצנים נראו בארץ", "הנצו הרמונים", ניצן מבטא יציאה, מבטא פריחה, מבטא צמיחה. חודש זה מסוגל לצאת ממצרים, לצאת מן המיצרים, להוציא את אותו נוי חבוי כך שנוכל לברך עליו, לחוות את הטוב הטמון שבו, אף שהוא רק טמון בו, כיוון שבעינינו הטובות אנו מצליחים להוציאו החוצה כביכול. זהו עניינה של ברכת האילנות המתרחשת דווקא בחודש זה. אם כן, רבנו לימדנו לחשוף את הלב שבכל דבר, ולכן הוא נפטר בר"ח ניסן, החודש המבטא את חשיפת הלב והטוב שבכל דבר, ולכן גם חדש ניסן עולה כמניין נחמן שבלב, להורות שלכל אחד יש רבנו בלב, וכל אחד יכול ללכת בדרכו הקדושה.

אכן, ברכת האילנות עולה כמניין יגל יעקב ישמח ישראל, שברכת האילנות עניינה לחשוף כבר בהווה את הגילה ואת השמחה שבלשון עתיד דווקא, אלה שתהיינה והן עתה טמונות עמוק עמוק בהווה. מניין זה הוא גם מניין חכמת הקבלה מלמדת, שזהו עניינה של חכמת הקבלה, שברגע שאדם חכם, הוא יכול לקבל את המציאות כפי שהיא מתוך הבנת הטוב שבה, וזה מהותה של חכמת הקבלה העוסקת בחסד הטמון בבריאה. גם מניין חקת התורה הוא מניין זה, להורות שבחוקה הנוקשית כביכול של התורה טמון טוב אלהי עצום, וגם מניין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, להורות שה' הוא האלהים, והשם המבטא את הרחמים הוא השם המבטא את הדין ולא אחר, הם אותו דבר, ה' אחד ובדין שלו יש רחמים עצומים, מה שנותן לנו גם תקווה עצומה, ולכן זהו גם מניין עמים תחתיך יפלו ועשך ויצרך מבטן יעזרך, כיוון שכפי שלימד רבנו למעלה, ה' נמצא איתנו תמיד ועלינו רק לחשוף זאת, רק לחוות זאת. הוא גם מניין אסתר בת אביחיל, שחשפה את הטוב והצליחה להפוך את הגזירה הנוראה למתנה נפלאה.

יש לשאול: מהו אותו נחמן שבלב, מהי אותה יכולת לחשוף את הטוב שבכל דבר? איך עושים זאת? יותר מכך – הרבה פעמים מאוד קשה לנו לעשות זאת, ואם אנו עושים זאת אנו עושים זאת באופן נעדר כנות, ולכאורה יצא שכרנו בהפסדנו. כאן צריך לזכור: כלל לא! לא יצא שכרנו בהפסדנו. ישנו אירוע, וישנו פירוש. האירוע ניתן לפירושים רבים, ועלינו לזכור לפרש באופן שיוציא ממנו את הטוב. ככל שנראה בעין טובה, נתרגל. וזהו סוד ברכת האילנות, שהיא רק פותחת שנה שלמה של ראייה בעין טובה, ואכן, ברכת האילנות עולה גם כמניין כן עשו ויברך אתם, ללמדנו שאם כן נעשה, כלומר, אם נעשה הכל כדי להיות כנים בעין טובה זו, אם נתמסר לאותו פירוש חיובי של האירוע הניטרלי, נזכה שה' יברך אותנו ויסייע בידינו.

מה נותן לנו את אותה יכולת? כל זאת בזכות ה' הפועם בלבנו, חלק האלוה שבנו, הנותן לנו חיות והנותן לנו היכולת והדרישה לפרש הכל באופן שנותן חיים ולא חלילה באופן שנוטלם, ולכן ברכת האילנות עולה כמניין לדעת כי אני ה' מקדשכם עם הכולל, אני בתוככם, קדושתי טמונה עמוק בכם, עליכם לחשוף אותי שבכם ובכך לראות את כל המציאות בעין בה אני שבכל המציאות נחשף. בזה תובן גם הברייתא (ברכות סב:):

תניא, בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו רבי יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך! – אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך. רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב. שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו, אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא! אמר לו: כהנא, הכא את? פוק, דלאו ארח ארעא. אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.

באמת ברכת האילנות עולה כמניין תורה היא וללמוד אני צריך. מדוע? מה הקשר בין סיפור זה לברכת האילנות? יש להקדים ולהקשות: מה בכך שתורה היא וללמוד אתה צריך? האם אתה באמת חווה זאת כתורה? גם אדם ברמה מאוד גבוהה יכול לחוות זאת רק מהפן הרוחני שבו (וגם זה לא בטוח), אתה רק תלמיד וללמוד תורה אתה צריך, והיאך תפיק מכך תורה? באמת זה כל העניין – זאת התורה, זו מהות התורה, "תורה היא", כאן כל התורה נמצאת! היכולת לראות בכל מצב, וכאן מחודד כי בכל מצב, אפילו במצב הכי רחוק לכאורה, צריך לחשוף את הטוב ואת ה' המתחבא במצב זה, על ידי חשיפת ה' המתחבא בתוכנו!

לכן חדש ניסן עולה כמניין קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, שעל ידי שתקוה אל ה', יתחזק ויתאמץ לבך, הטוב שבתוכך, ותצליח לחשוף את ה' בכל מקום.

לא כן היה תמיד. כל ההתמודדות הזו נובעת מחטא אדם הראשון, שביכר את עץ הדעת טוב ורע על פני עץ החיים. אם היה עושה ההיפך, מלכתחילה לא היה צריך לחשוף איך ברע יש טוב, היה זה טבעי לו, הוא היה רואה את החיים שבכל דבר, הן בטוב והן ברע. יש להאיר בזה שאילנא דחיי עולה כמניין ה' הוא אלהים, להורות כפי שלימדנו למעלה (בביאור פסוק שמע ישראל) ששם ה', הרחמים, הוא זה המתגלה בשם אלהים, שהוא הדין, ואין רע כי אם טוב. כאן אנו חוזרים לחג הפסח שהמזמור שלו הוא מזמור קז, הנפתח, הנשזר והנחתם במילים "הודו לה' כי טוב", מילים העולות אף הן כמניין אילנא דחיי, והמרמזות על כך שכל מה שיוצא מה' הוא טוב, ושהמפתח לחשיפת הטוב הזה הוא ההבנה הזו והתרגול שלה.

לכן חודש ניסן עולה גם כמניין היש בה עץ, שלכאורה שאלת משה זו תמוהה, וכי אין בארץ ולו עץ אחד? אלא שאלת משה הייתה "היש בה' עץ אם אין?", משל שואל האם יש בה' גם עצים בארץ זו, האם תוכלו לחשוף באותם עצים שיש בארץ את הטוב שבהם. באמת בזה יבואר עניין המרגלים, שלכאורה תמוה מדוע היה צריך משה לשלוח מרגלים, וכי הוא לא בוטח בה' שיתן את יושבי הארץ בידו בנקל? אלא צריך לומר שהיה להם תפקיד רוחני, ותפקידם זה היה בהיותם ראשי הציבור לפתוח לכל העם את היכולת לראות בגשמיות ממש את ה' ולא רק ברוחניות כפי שהיה במדבר, והם לא עשו זאת ולכן נענשו¹.

אמנם כל זה מובן לפי הגרסה בסוגיה, אך מדוע אנו מברכים "להנות בהן בני אדם"? לכאורה, מה שאנו אומרים בכך הוא שאנו לא יכולים להתנאות כדי לברך, אלא אנו חייבים להנות ממש כדי לברך! אמנם באמת צריך להקשות לפי זה את קושיותינו השנייה והשלישית – איזו הנאה יש כאן? רק לבלוב יש כאן! באמת כל דברינו עתה הניחו שהנאה היא רק גופנית כיוון שהנאה היא דבר מוחשי, שלא תלוי בתודעתנו, וצריך לדייק ולומר שהנאה לא חייבת להיות גופנית, כיוון שיש מעלה גבוהה בה אנו מצליחים להטביע כה עמוק בתודעתנו את אותה עין טובה, עד כדי כך שהנוי הופך להיות הנאה, שאנו מוציאים אוטומטית את אותו טוב שטמון עמוק בפנים החוצה, שאנו כלל לא רואים את הרע כגורם עצמאי. זהו גם דקדוק לשון רש"י בסוגיה: להתנאות – ליהנות, שבאמת ברכת האילנות לוקחת אותנו למקום גבוה, בו הם באמת אותו דבר. זהו סוד הבסיסה, שאף היא חלה ביום זה – לראות הכל מעורבב, אין דעת, אין טוב ורע, יש רק טוב, המתבטא הן בטוב הגלוי והן בטוב הנסתר, ואל לנו לחיות את הנסתר שבטוב הזה, אלא את הטוב שבטוב הזה.

כאשר נגזר על אדם, כמו בימינו ימי נגיף הקורונה, להתכנס בביתו עקב סכנה שעלולה לפגוע בו בחוץ, עלול לקרות לו ההיפך מכל האמור, הוא עלול להיסגר, לראות את הרע בכל מה שבחוץ, לראות את הטוב רק בפנים, להניח כי בחוץ תמיד יש רע, ואי אפשר להוציא החוצה את הטוב שבפנים. ברכת האילנות מלמדת אותנו שההיפך הוא הנכון. ברכת האילנות עולה כמניין אל יצא איש ממקמו ביום השביעי, ששבת מלמדת אותנו להסתכל פנימה עמוק עמוק ודווקא שם לראות את השורש שלנו שטוב לגמרי ומתוך לראות את השורש הזה מתבטא בכל הנמצא בחוץ².

הערות שוליים

1. ובזה יובן מדוע נענשו, הרי לא באמת הוציאו את דבת הארץ רעה, הם לא אמרו אלא מה שראו! אכן, אך היה עליהם לראות בעיניים אחרות לחלוטין בהיותם אנשים כה גדולים, ולכשלא עשו זאת נענשו.

   ↩

2. וזהו סוד ברכת האילנות בחצר פרטית.

   ↩