יסוד שבתפארת ליום העצמאות ה72

יסוד שבתפארת

ליום העצמאות ה-72

יסוד שבתפארת. מדינה שייכת ליסוד, כפי שמצאנו בברכת מלך אוהב צדקה ומשפט בשם הקדוש ניקוד של שורוק, שהוא ניקודו של היסוד. ישראל שייכים ליסוד, "תפארת ישראל". יוצא אפוא שמדינת ישראל היא יסוד שבתפארת. כמו כן, היא יסוד כסא ה' בעולם, כיוון שהיא מדינה, והיא מדינתו של עם ישראל, שהוא כסא ה' בעולם, הוא המבטא את מלכותו בעולם. באמת שני הדברים הללו דבר אחד הם – יסוד הוא הצינור דרכו ה' משפיע על העולם, והצינור הזה הוא אנחנו, התפארת. אם כן, מדינת ישראל, שהיא ההופעה הכללית של עם ישראל (כפי שנרחיב בהמשך), היא היסוד שבתפארת והיא יסוד כסא ה' בעולם.

כך נדרוש את מילות התפילה "הטוב, כי לא כלו רחמיך; המרחם, כי לא תמו חסדיך". הטוב האמיתי, לא כלים רחמיו לעולם. המרחם האמיתי, לא תמים חסדיו. כאשר הוא נותן לנו רחמים או חסדים, התהליך לא נגמר כאן, אנחנו ממשיכים אותם, בונים מדינה, מקימים צבא, בונים בתים ונוטעים כרמים. אנו מבטאים את שמו, וזאת כיוון שהוא הטוב האמיתי, הטוב המוחלט והאינסופי, שהוא עד כדי כך אינסופי שהוא כולל בתוכו גם אותנו, הסופיים.

עוד יש לומר על דרך הסוד, לפי פירושנו שהרחמים והחסדים ממשיכים על ידינו, שטוב הוא ספירת החסד ("טוב ה' לכל", השם הקדוש מנוקד בסגול, ניקודו של החסד), ורחמים הם ספירת התפארת. התפארת היא ישראל, כאמור. אם כן, כעת נקרא את הפסוק כך: הטוב האינסופי, מתגלה ברחמים, בישראל, בחסד המתגלה על ידי הגבורה, בנוכחות ה' המתבטאת בנו. ממילא המרחם, ישראל, מתבטא בה', בחסד. בזה יובן גם פסוק "טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו", שחסד ה' על כל העולם, ולכן אנחנו, שבנו מתגלה החסד הזה, נותנים את רחמיו (הרחמים מיוחסים לו כיוון שהתוכן שלהם, כמו תוכן כל העולם, הוא חסדו) על כל העולם.

יש שכתבו שלא לומר הלל ביום העצמאות כיוון שהוא לא נס שנעשה לכל ישראל. החולקים עליהם טענו כנגדם שהקמת המדינה היוותה מקלט לכל היהודים, גם אלה שיעלו שנים רבות לאחר מכן, ולכן היא בעצם נס שנעשה לכל ישראל. אמנם לעניות דעתי יש לטעון כנגדם באופן הרבה יותר מהותי – הקמת המדינה היא נס שנעשה לכל ישראל, כיוון שמדינת ישראל היא מהפכה של ממש בסטטוס של כלל ישראל (ככלל, לא כאוסף פרטים), התגלות הרבה יותר גדולה של חסדו של ה' דרך ספירת המלכות. לפתע נוכחותו של ה' התגלתה דרכנו לעולם לא בתור פרטים אלא בתור כלל.

כך הוא בכל יום עצמאות, אמנם השנה אנו חוגגים 72 שנים לכינון יסוד כסא ה' בעולם, והשנה לא רק שאנו מבטאים את נוכחותו בעולם, אלא שאנו מבטאים את נוכחותו בכל פינה ופינה בעולם. נדגים זאת בכמה רמזים. האחד, 72 עולה כמניין חסד, המבטא את נוכחות ה' המהווה את הכלל וכל פרט ופרט. השני, 72 השמות נלמדים מפרשיית קריעת ים סוף, בה נכתב 'היד הגדלה', ופלא הדבר שביטוי זה בכתיב מלא איננו אלא 72. מספר זה מבטא את ידו הגדולה – יד ימינו – של ה' הנוכעת בעולם. השלישי, 72 עולה כמניין השם הקדוש במילוי י'ים, המכונה 'שם ע"ב', השם הגדול ביותר, זה השייך לעולם העקודים. כל כך גדול שהוא כולל בתוכו הכל. הרביעי, 72 עולה כמניין י-יה-יהו-יהוה, השם הקדוש בריבוע, מה שמבטא את נוכחותו של ה' בכל אחד משלבי תהליכי התפתחות הוויה. החמישי, רמז המחדד מסר דומה לקודם, 72 עולה כמניין היה הוה ויהיה.

אם כן, השנה אנחנו לא מבטאים רק את עצם העובדה שהוא נוכח בעולם, אלא שהוא נוכח בכל מקום, בכל זמן ובכל חיים. לפי זה, אפשר לחדד יותר ולומר שהשנה אנחנו לא מבטאים את זה שהוא נוכח בעולם, אלא את זה שאנחנו נוכחים בעולמו שלו, אנחנו בלועים בו, היינו יכולים לומר שלכן אין לנו משמעות, אנחנו לא שווים כלום. אך לפי דברינו למעלה על דרך הסוד בפירוש מילות התפילה, ההיפך הוא הנכון – מתוך אינסופיותו נגזרת משמעותנו הענקית, ובעצם האינסופית. זהו היסוד שבתפארת