אבות ובנים

אבות ובנים

לפרשת תולדות

אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק.

כמה שאלות:

1. מעצם זה שהתורה קראה ליצחק "יצחק בן אברהם", ברור שאברהם הוליד את יצחק. אם כן, למה התורה נדרשת לומר זאת שוב?

2. מדוע לומר שאברהם הוליד את יצחק? הרי באנו לפרט את תולדות יצחק, לא את תולדות אברהם!

3. בפשטות, היה צריך לכתוב בקיצור: "אלה תולדות יצחק בן אברהם. עשו ויעקב". מה הקשר בין סיפור הולדת עשו ויעקב המופיע לאחר הפסוק, לעצם תולדותיו? והנה המילה תולדות בלשון ימינו ואולי גם במקרא משמעותה סיפור חיים. ושאלתנו היא בעצם שאלה זו.

ישנן שלוש גישות מרכזיות באשר למשפחה. יש שמשפחה איננה כלל עניין עבורם. הם לא מעוניינים בה. הדבר היחיד שמעניין אותם הוא מימוש העצמי שלהם. לעומתם, יש שעניין חשוב בחייהם הוא משפחתם. הם משקיעים בה זמן, משאבים ואהבה רבה. יש שמתייחסים למשפחתם אפילו יותר, ומרכז חייהם הוא משפחתם. הם לא משקיעים בה רק זמן, משאבים ואהבה רבה, הם משקיעים בה את מיטב זמנם, את מיטב משאביהם ואת מיטב אהבתם. גם כשהם פועלים שלא במשפחתם, ראשם ולבם במשפחתם, וכל פעולותיהם נועדו בשביל משפחתם. שתי הגישות האחרונות הללו יכולות לראות את המימוש העצמי כסתירה למשפחתם, ויכולת לראות דווקא את משפחתם כממשת את העצמי שלהם.

כאן נציע גישה רביעית. יתכן שמשפחה לא קשורה במה שאדם מרגיש ובמה שהוא עושה, אלא באיך שהוא מרגיש ובאיך שהוא עושה. משפחה היא נקודת המבט של האדם. בעוד בגישה השלישית כל מקום שהאדם הולך הוא הולך אל משפחתו, בגישה הרביעית כל מקום שהאדם הולך, הוא הולך מתוך משפחתו. אלו המשקפיים דרכם הוא מביט על העולם. יותר מהותי, נקודת המבט של האדם היא משפחתו, כיוון שמהותית, משפחתו היא חלק ממנה.

כך נוכל ליישב את קושיותינו. יצחק בן אברהם זהו שמו של יצחק. לא קוראים ליצחק יצחק, קוראים לו יצחק בן אברהם. האדם מוגדר על ידי משפחתו, כיוון שהיא חלק ממנו. מאותה סיבה ראתה תורה צורך לציין שאברהם הוליד את יצחק, אף שהיא כבר קראה לו יצחק בן אברהם, שכן כאשר באה התורה לספר את תולדות יצחק, היא לא יכולה לנתק את תולדות יצחק מהדור שקדם לו, דור אברהם.

כך גם תתורץ הקושיה השלישית. כעת המספר המקראי עובר מסיפורו של אברהם אל סיפורו של יצחק. כעת יצחק הופך להיות השחקן המרכזי וגיבור התורה. לכן התורה קוראת לסיפור של יצחק, תולדות יצחק. סיפור האדם, הוא סיפור משפחתו.