היסוסו של יעקב והחלטתה של רבקה לפרשת תולדות

לק"י

יג כסלו ה'תשעח

היסוסו של יעקב והחלטתה של רבקה

לפרשת תולדות

בכל סיפור גניבת הברכות, יש להקשות: מדוע יעקב מהסס? ברור שזה המעשה הנכון, וברור שאתה זה שצריך לקחת ברכות אלה!

פעמים רבות, אדם רואה בעצמו פחות מתאים לתפקידים מסויימים. ישנן משימות שהוא ימלא אותן באופן פחות טוב מאשר אנשים אחרים, ולכן הוא מעדיף להשאיר אותן לאותם אנשים. אך במשימות רבות, מלבד השאלה התוצאתית, כמה אחוזים מתוך המשימה הוא ימלא, ישנה השאלה הרוחנית, באיזו רוח הוא ימלא את המשימה, איזו חוויה תהיה במשימה זו. במקרים כאלה, אדם שהתשובה שלו לשאלה הרוחנית יותר טובה ומשמעותית מאדם אחר, שהתשובה שלו לשאלה התוצאתית יותר טובה ממנו, נדרש לקחת את התפקיד במקומו. השאלה הרוחנית יותר חשובה מהשאלה התוצאתית.

קושיה גדולה נוספת על כל סיפור זה, היא וכי הברכות מגיעות למי שיצחק משייך אותך? הרי הברכות הן ברכות של ה' ולא ברכות של יצחק, יצחק הוא רק הצינור! ראשית, ייתכן שזו בדיוק הכוונה ב"היה ברכה" שניתן לזרעו של אברהם, שהם ממש יוכלו לשלוט בברכות עצמן, וה' נותן להם יד חופשית בנושא. אך לפי היסוד הרוחני אותו לימדנו לעיל, ייתכן שיש תשובה נוספת לקושיה זו ולקושיה הקודמת. אין הברכות מתנות שניתנות לאדם, אלא הזכות שהן מקנות היא רק כלי לקידום מגמה מסויימת, וממילא מי שיצחק מייעד אותו להיות בעל התפקיד הזה יקבל אותו.

לפי זה, יעקב מהסס, כיוון שיעקב אומר לעצמו: ברכת אברהם, היא ברכת הזרע והארץ, לא מתאימה ליושב אוהלים כמותי. אני תפקידי ללמוד תורה, להיות ספון בעולם של רוח. לא הולם אותי העיסוק בעולם הזה, וממילא ייתכן שהאדם שימלא את התפקיד באופן יותר מעולה, אינו אלא עשו. הזרע והארץ אינם עניין בפני עצמם, הם כלי לקידום המגמה של בניין העולם וריבוי חיים, עניינו של אברהם בעולם, ולצורך כך דרוש אדם כמו עשו, הבקיא במהלכי העולם הזה. זה עומק חששו של יעקב, "אולי ימושני אבי". אולי יבחן אותי אבי בחוש המישוש, בחוש הממש, יבחן אותי ויגלה שבעולם הממשות, בעולם החול, אני לא מתאים.

כאן בדיוק מגיעה רבקה ומלמדת אותו את היסוד הרוחני דלעיל. אכן, האדם שימלא, מבחינה תוצאתית, את מגמת בניין העולם יותר טוב, הוא עשו, הבקיא במהלכי העולם הזה. אך הבחינה התוצאתית פחות חשובה מהבחינה הרוחנית, ואם יעקב ימלא תפקיד זה בחוויה יותר מלאה ומשמעותית, הרי שהוא צריך לקחת את התפקיד בחוזקה.

תשובת יעקב לאביו, "אנכי עשו בכורך", יכולה בדיוק לשקף זאת. לכאורה, היו ציניים רבותינו כשפיסקו משפט זה כ"אנכי, עשו בכורך", והם ניסו דווקא לבקר את יעקב על כך ששיקר לאביו. אך אפשר להבין שבפירושם ישנו העומק אותו הצגנו כעת – אנכי, אני כפי שאני בדיוק, בלי שום רצון לשנות אותי. אנכי, כפי שאני אף שאני פחות חד בענייני העולם הזה. עשו אכן בכורך, הוא באמת יותר טוב ממני בעניינים אלה ולא בכדי הוא בכורך. אך אני מה שאני, ומתוך כך אני לוקח את התפקיד הזה, בגלל אני, בגלל החוויה המשמעותית שלי.