בשמחה ובשלום לגיוס לצהל לחודש אדר

לק"י ד אדר ה'תשעז

בשמחה ובשלום

לגיוס לצה"ל בחודש אדר

כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן.

ישעיה נה, יב

הן השמחה והן השלום מופיעים במגילה. בסוף הנס, ליהודים הייתה אורה ושמחה (ט, כב) וכך גם ימי הפורים מכונים ימי משתה ושמחה (ח, טז). הספרים אותם שולח מרדכי הם דברי שלום ואמת (ט, ל), ומרדכי עצמו דובר שלום לכל זרעו (י, ג).

היציאה בשמחה, והחזרה בשלום. מדוע? השמחה היא השמחה של האדם כפי שהוא. הוא שמח, הוא מרוצה מעצמו. זו התחושה של היוצא מבית המדרש, של היוצא מהחממה, מחווית הנוכחות הא-להית המתמדת. הוא שמח במה שהוא, שכן הוא מלא וגדוש בקרבת ה'.

לעומת זאת, בחזרה לבית המדרש, בחזרה אל אותו עולם של קודש, על האדם להיות בשלום, להיות בשלמות. היוצא מבית המדרש שמח, כיוון שהוא מרוצה, אך החוזר אליו מצלילה עמוקה בעולם החול, שלם. לעתים, היושב בית המדרש סבור שיש ל כל מה שהוא צריך בבית המדרש ואין לחוץ מה לתרום לו, שכן הוא חווה קרבת א-להים כל רגע ורגע, אך כל זה רק בתחושתו. השלמות האמיתית תגיע רק לאחר התחככותו בסיבוכי החיים, ברגעים הקשים ובאתגרים שיש לעולם החול (כידא אריכתא של ה') לזמן לו.

וכאשר מעמיקים בעניין, זה גם יכול להסביר לנו את ההופעות של שתי המילים הללו במגילה. נס פורים כולל גם שמחה וגם שלמות. הימים הם ימי שמחה, ודברי הימים הללו הם דברי שלום. במובן הזה, נס פורים כולל גם את חווית השמחה, את חווית קרבת הא-להים הפרטית, אך בד בבד את המלאות ואת השלמות. במילים אחרות, בפורים אנו מצליחים לחוש את ה' גם בחוץ, מצליחים להיות שמחים בשלמות שאנו מקבלים מהיותנו בעולם החול.

לעידו היקר!

בטוחנו שתעשה חיל בצה"ל. אך היוצא החוצה עלול לחוש שהוא עושה מעשה פחות חשוב, שחובשי הספסלים בבית המדרש מתעלים ומתרוממים, ואילו הוא עוסק בעולם הזה. מברכים אנו אותך שתצליח לראות את ה' מתגלה אליך בכל מקום ומקום.

אוהבים ומעריכים מאוד

גרעין נצח