גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יום העצמאות לאור הפטרתו

גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל

יום העצמאות לפי הפטרתו

על מה אנחנו חוגגים ביום העצמאות? כדי לענות על שאלה זו, נעיין בחלק מההפטרה שתיקנה הרבנות הראשית לישראל לקרוא ביום זה. הנביא ישעיה (י) פותח את דבריו בהצהרה הדרמטית:

(לב) עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם: ס (לג) הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ: (לד) וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל: ס

בגדול, מה שמסופר כאן הוא אפילו לא על קום מדינת ישראל, עוד הרבה לפני כן – ה' מתגלה בעולם. כל הרשעים, שאת חלקם ראינו עד עתה כבעלי כוח אדיר, אולי אפילו כבלתי מנוצחים – נופלים. "רמי הקומה גדועים", "הגבהים ישפלו", ו"הלבנון באדיר יפול".

לאחר תיאור עצם התגלות ה' בעולם, המתוארת בראשית ההפטרה, אנו קוראים את תיאורו של משיח בן דוד:

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: (ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: (ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: (ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: (ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: פ

אותו חטר שיוצא מגזע ישי הוא משיח בן דוד. המשיח הזה הוא אדם מיוחד מאוד – נחה עליו רוח ה', הוא בעל חכמה, בינה, עצה, גבורה, דעת יראת ה'. בחור רציני מאוד. הוא ירא ה', הוא שופט צדק, הוא ממש מציל עשוק מיד עושקו.

במציאות הזאת של משיח בן דוד לא רק בתוך עם ישראל המציאות משתנה מן הקצה אל הקצה לטובה, אלא גם מתואר תהליך כללי בכל העולם – "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". אם לא השתכנעתם, יש פרשנים שהבינו שזה רק משל לכך שיהיה שלום בעולם. בכל מקרה, משיח בן דוד לא משפיע רק על ישראל.

נחזור לפסוק האחד לפני אחרון בקטע שראינו:

לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים:

בעקבות זה שכולם מסתכלים על המשיח ומעריצים אותו, "מלאה הארץ דעה את ה'", כולם מכירים את ה' ומעריצים אותו. המשיח יושב על כסא ה' בעולם, המשיח מבטא את מלכותו. המשיח הוא לא סתם מלך.

אתם יודעים, "יד עבד כיד רבו", כלומר, כל מה ששייך לעבד בעצם שייך לאדון. הנביא יחזקאל (לז, כד) מוסר לנו בשם ה', ש"עַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם", דוד הוא המלך של ישראל, אבל הוא העבד של ה', ואם כן, ה' הוא המלך של ישראל. אם לא רק ישראל מעריצים את המשיח, אלא כולם מעריצים את המשיח, אז ממילא "מלאה הארץ דעה את ה'", כולם מכירים את ה' כי כולם מכירים את המשיח.

נמשיך את ההפטרה:

(יא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: (יב) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: (יג) וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם: (יד) וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם: (טו) וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים: (טז) וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

בגדול, מה שקורה פה זה שה' מחזיר את ישראל לארץ. לא משנה איפה הם נמצאים עכשיו, ה' מביא אותם אל מולדתם, "מארבע כנפות הארץ". נשים לב! חלק משמעותי, בעיני ההפטרה שלנו, בגאולת ישראל, היא קיבוץ הגלויות.

לפי מה שאמרנו לפני כן, זה מאוד ברור. המשיח יושב על כסא ה' בעולם, הוא מבטא את מלכותו. כיוון שכולם מעריצים אותו כולם מעריצים את ה'. באותה מידה, עם ישראל הוא עמו של ה'. אם עם ישראל מפוזר ומפורד בין העמים, נדמה שה', כביכול, מפוזר ומפורד בין העמים. אם ה' אחד ושמו אחד – גם עמו אחד.

הנביא מסיים את ההפטרה:

(א) וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי: (ב) הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: (ג) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה: (ד) וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ: (ה) זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מידעת מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ: (ו) צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: פ

אם אתם זוכרים, התחלנו את ההפטרה בכך שה' התגלה בעולם. המשכנו למשיח, התקדמנו לעם ישראל, וכעת אנחנו שוב מסיימים בזה שה' התגלה בעולם, "הודו לה' קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילתיו," "מודעת זאת בכל הארץ".

עם ישראל זכה לזכות גדולה – איפה ה' מתגלה בעולם? בו. בזה שעם ישראל מנצח צבאית, מקים מדינה חזקה כלכלית, מכניע מגיפות שכל העולם משקשק מהם, ובהמשך, המלך שלו מכונן משפט צדק, מלמד את כל העולם את זה שה' קיים – ה' מתגלה בעולם. אם כן, למה לצהול ביום זה, למה לשמוח?

התשובה פשוטה, אומר ה' בפי ישעיה – גדול בקרבנו קדוש ישראל.