גשמיות ללא מכאובים ליום ירושלים

לק"י

כו אייר ה'תשעו

גשמיות ללא מכאובים

לפרשת במדבר ולשבת ירושלים

זיו חן זצ''ל

מדוע הלוויים לא נמנו ביחד עם שאר השבטים?

השפת אמת על פרשתנו (תרלה) כותב:

לכל הדברים יש מדה וגבול ולישראל אין מספר והיה מספר בני ישראל כחול וכו'. ביאור הדברים כי בני ישראל נותנים מידה וגבול לכל הדברים ומהאי טעמא נמשלו כחול… מצד זה יש מספר לבני ישראל מצד שעל ידיהם נמשך מידה וקצבה לכל הנבראים, אבל מצד עצמם אין להם מספר לכן כשנספרו שלא לצורך נחסר מהם. כי לא שייך בהם מניין, על כן לא יכול להתקיים בהם המניין.

לפי השפת אמת, קיבלו ישראל את היותם ספורים, כלומר, גשמיים, רק עבור העולם. עבור הנבראים כולם – בני האדם האחרים, בעלי החיים, הצמחים והדוממים. המצבים שבהם צריך להתחבר הם המצבים שבהם הגוי הקדוש יהיה הדומיננטי והאקטיבי.

תהליך המניין הוא בעצם תהליך של התגשמות. דבר שכלי ורוחני איננו ניתן למניין. רק דבר גשמי ניתן למניין. שבט לוי לא נמנו ביחד עם שאר העם, שכן מניין ביחד עם העם משמעו התגשמות זהה, דבר שאיננו נכון בעליל. מדוע?

ניתן לומר אולי שכל השבטים התגשמו בצורה אחת, הרבה יותר עמוקה בעולם החומר. עליהם לעבוד כדי להתפרנס ולהתמודד עם אתגרי החיים. לעומת זאת, שבט לוי אף הם גשמיים, אך בצורה פחות עמוקה ומחייבת. הם לא כבולים לעולם החומר; הם כובלים אותו לצרכיהם. הם משתמשים בו והוא לא רודה בהם. הם חיים את רוב ימיהם במקדש ומקבלים את מזונם שלא על ידי עבודה קשה.

ואולי זה ההבדל בין יום העצמאות ליום ירושלים. ביום עצמאות אנו מציינים את הקמת המדינה, אך הקמת המדינה היא צעד דקלרטיבי בלבד. הכרזת העצמאות נעשתה במהלך מלחמה עקובה מדם, אך היא מבטאת איזושהו רצון, שכעת מלווה במכאובים גדולים, להיות חופשיים. זו בחינת כל השבטים.

לעומת זאת, יום ירושלים מסמל מאבק שהיה גשמי לחלוטין, כאן, בעולם החומר, אך הוא בעצם היה הרבה יותר ניסי. זו בחינת שבט לוי, הנמצאים בעולם הגשמי לא מתוך משברים אלא מתוך ניצחון.