דווקא את ישראל כד טבת שם משמואל

דווקא את ישראל

לכד טבת, יום פטירת השם משמואל

במד"ר (פ' י"א) השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הה"ד וחנפי לב ישימו אף וכו' לא ישועו כי אסרם אעפ"י שהם רוצים לשוב להקב"ה ובאין לעסוק בתפלה אינם יכולים למה כי אסרם שנעל בפניהם, כך הי' פרעה רוצה לעסוק בתפלה ואמר הקדוש ברוך הוא למשה עד שלא יצא לך והתיצב לפניו. ויש להבין מי עיכב בידו לעסוק בתפלה לאחר מכאן, וגם אם לא הי' רוצה הקדוש ברוך הוא לשמוע תפלתו היתכן שיצטרך לעצות למנעו מתפלה, ומה מני יהלוך אם יתפלל ואין שומע לו כמ"ש (תהלים י"ח) ישועו ואין מושיע על ה' ולא ענם:

אב הרחמים, כולו רחמים. כפוף הוא, כביכול, לרחמיו. ברגע שיעסוק אדם בתפילה, אפילו רק יעסוק, ללא כוונות עליונות ואפילו ללא רגשות פנימיים, רק יפנה לאב הרחמים, יתמלא בהם עד בלי די. אמנם רחמים אינם חסד; רחמים יכולים להיסגר. אב הרחמים כולו רחמים, אך הוא לא כל הפנים של אבינו שבשמים. יש בו גם אב הגבורה, בו כולו גבורה. אב הגבורה הוא זה שנסגר לחלוטין מפני פרעה. אב הגבורה הוא הרגע הזה בו דומה כאילו הצמצום כפשוטו, כאילו הוא באמת איננו בעולם, כאילו אין מי ששומע, חלילה, וזה רק כיוון שהנהגותיו כאן בעולם מוחלטות, כל הנהגה בפני עצמה, אך כאשר משקללים את כל ההנהגות ומייחסים את כולן אליו יתעלה, מגלים שהוא הרבה יותר מורכב, ורק בעולם הזה העכור, בו אנו מסתכלים רק על חיצוניות הדברים, הנהגותיו מוחלטות.

ונראה שגם פרעה הרגיש כי מאחר שהרבה כ"כ לפשוע בישראל והעיז פניו בהקב"ה לומר מי ה' אשר אשמע בקולו וגם את ישראל לא אשלח שפירש הספורנו וגם אפי' שידעתי את ה' נמי לא בשביל זה אשלח את ישראל, שמעתה לא נשארה לו שום התנצלות לומר כי בשגגה היא שלא ידע את ה'. אינו בדין שישמע ה' את תפלתו. וע"כ יצא לבקש עכ"פ במדת החסד. ובאשר ישראל היו אז בתכלית השפלות במ"ט שערי טומאה וכמ"ש (יחזקאל כ') ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים אלא שנהג עמהם בחסדו הגדול, וע"כ לא יתכן אז לסגור שערי החסד כדי שלא תיכנס תפלת פרעה שהרי היו צריכים להיות פתוחים עבור ישראל. ואם להיות שערי החסד פתוחים לאלו ולא לזה, צריכים לזה זכות גדולה, וכענין בקריעת ים סוף שהי' ים למצריים בעוד שהי' יבשה לישראל, ושכיח בזה קטרוג כמו שהי' על הים מה נשתנו אלו מאלו או ינצלו כולם או יאבדו כולם, ובמדרש שע"ז כתיב ויושע ה' ביום ההוא, גם אז שהיו ישראל במצרים כעובר במעי בהמה וכחד גופא חשיבי, הי' קשה מאוד עוד יותר מקריעת י"ס שהיתה אחר היציאה, ע"כ יותר נקל הי' למנוע את פרעה מתפלת הבוקר שהוא חסד, ובשאר היום לא הי' לו מקום להתפלל כנ"ל:

עבור ישראל, אבינו שבשמים הוא אב החסד, כלומר, כל פעולותיו כלפי ישראל בעולם הזה אינן אלא חסד, אינן אלא נתינת מקום מלא, הרחבה מלאה. בשטפון הגדול הזה של אהבת ה' את ישראל, טובעים שונאי ישראל, ובתוכם פרעה. ויושע ה' את ישראל, דווקא את ישראל.