דרשו ה', קראהו . כיוונים לעבודה אישית לימי בין המצרים זיו חן זצל

דרשו ה', קראהו

זיו ח ן זצ"ל

יז תמוז

ביום זה הובקעה העיר. אותי זה לוקח למקום של עם ישראל שנפרץ וכעת איננו עם כי אם יחידים, איזושהי לכידות שהייתה ולפחות ברובד פשוט איננה. אני צריך לראות את עצמי יותר

.כחלק מעם ישראל

יח תמוז

,בינתיים אין איסורים יותר מדי מגבילים אסור רק שמחות רציניות, כמו חתונה או שהחיינו. יש דברים בחיים שלנו שמחדשים אותנו, שהופך אותי לזיו אחר. זה לא קורה בימים אלה. אני

.צריך להיות יותר אני העכשווי, לראות את שטעון שימור, ורק אחר כך לראות את שטעון שיפור

יט תמוז

עוד לא נחרב המקדש, אבל בינתיים יהודים נטבחים בירושלים. הרבה פעמים אני עוסק בתחום

הרוחני ושוכח את חשיבות עצם החיים. אנסה ל התייחס יותר לע צם החיי ,ם באופן כללי

.וספציפית של יהודים אחרים

כ תמוז

המקדש הוא מקום מקודש, והחוסר בו הוא חוסר בממשות קדושה. הרבה פעמים קל לי לדבר

על ממשות של קדושה, אבל אני לא באמת חי אות ה . אנסה לראות קדושה בממשויות, בתוכן

.קדושת בית הכנסת ובית המדרש

כא תמוז

בין המצרים. אנחנו לא נמצאים במצרים עצמם, אנחנו נמצאים ביניהם, אנחנו מצליחים להיות .שמחים, להרגיש שיש מוצא, לקוות לטוב, אך באמת אנחנו באים מתוך רע ומתקדמים לרע

אנסה.לראות את הטוב שבכאן ועכשיו, ואולי זה גם ישנה את העבר ואת העתיד

כב תמוז

עיני עיני ירדה מים. תחושה של חוסר שליטה על הדמעות, תחושה של אדם שהוא חסר אונים

.כלפי עצמו. אנסה לתקן את זה ולשלוט על עצמי, לא לתת לרגשות שליליים להציפני

כג תמוז

,שפכי כמים לבך. מים נכנסים בחריצים, בחורים, בכל מקום. אנסה לשפוך את לבי בתפילה

.להיות כן לגמרי עם ה', להגיד לו באמת מה שאני רוצה, איך שאני רוצה

כד תמוז

ירושלים, איחוד של יראה ושלמות, ימין ושמאל, אחדות בין קצוות. ירושלים נחרבה בשל שנאת חינם, כיון ששורשים רוחניים לא הסתדרו ביחד, כיון שיהודי אחד ויהודי אחר לא יכלו לשבת

.באותה סעודה. אנסה לפתח בתוכי היכולת להכיל קצוות מתוך הכרה בה' אחד של כלם

כה תמוז

קומי רני בלילה לראש אשמורות. כשאדם באמת אבל, הוא תמיד חווה את זה. אנסה להכניס

.לכל רגע ורגע את תודעת האבלות על החורבן

כו תמוז

החורבן מבטא התנגשות בין ישראל לעמים. זה לא מצדיק את מעשיהם, אך להתנכרות שלנו ,מהעמים בודאי היה מקום בגרימת ההתנגשות הזו. אנסה, ובפרט בימים אלו, ימי הקורונה

.לחשוב על כל העולם באהבה, בה' אחד של כלם

כז תמוז

קמצא ובר קמצא. צרות העין היא מה שגרם לכל, עין רעה, שמנעה מיהודי אחד להכיל בתוכו (שם זה התבטא בסעודתו) יהודי אחר. אנסה לקדם בי עין טובה, להצליח להכיל את כלם בתוכי

.'באהבה גדולה, בשל האחדות המלאה של כלנו עם ה

כח תמוז

קריעה באבלות יכולה לגרום לצער, אך באמת אנו רואים אותה במקרא דוקא כפעולה המבטאת צער ולא גורמת לו. קריעה, חלוקת דבר אחד לשני דברים שונים, היא עצמה החורבן. אנסה

.להיות יותר קשור לאנשים

כט תמוז

ערב ראש חודש, זמן מסוגל להתחדשות, אך כאן ההתחדשות רק תוביל לרע, שכן "משנכנס

אב ממעטין בשמחה"! אולי בעצם ההיפך הגמור – לחדש את הסטטוס של הזמן הזה מאבל

.וממיעוט בשמחה ולהעצים בו את השמחה. אנסה לישם זאת

א אב

לפי חלק מהדעות, ממשיכים לנהוג את מנהגי האבלות של תשעת הימים גם בראש חודש. לפי דעות אלו ניתן להתחדש גם ללא שמחה פורצת גבולות, ויותר מזה, להתחדש לתוך מציאות

'חדשה, לרעה, מציאות של חורבן ושל אבל. אנסה להתחדש בכל מצב, מתוך אמונה גדולה בה

.שחולל אותו

ב אב

תשעת הימים. היום, שחוסר רחיצה, אכילת בשר ואפילו שמיעת מוזיקה לא באמת לא משמח

אותנו, גוף האבלות לדעתי צריך להיות במה שמשמח– אנשים. מפגשים חברתיים, צחוקים בארוחות, אפילו הבדיחה במסדרון בדרך לפנת הקפה, כל אלו צריכים להתמעט. אנסה להיות

.פחות נוכח בחברה בזמן הזה

ג אב

כשאדם נמצא בצרה ומקבל על עצמו קבלה טובה, כיון שהוא צלם אלהים ובמחשבותיו, דבוריו ומעשיו הוא פועל בעליונים, הוא מנכיח יותר ויותר את המציאות החיובית ובכך הוא מוציא את

.עצמו מחשיכה לאורה. אקבל על עצמי קבלה טובה

ד אב

לאחר שאדם מקבל על עצמו קבלה טובה, עליו לדמיין, כאשר הוא מישם אותה, איך היא

.מורידה שפע חסד ה' מהעליונים לתחתונים

ה אב

בבית אלהים נהלך ברגש. להנכיח יותר את המקדש בחיי, אנסה לדמיין באחת מברכות תפלת

.שמונה עשרה את עצמי עומד במקדש ושם אומר את הברכה

ו אב

ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים ,מכסים. אנסה למלא את הארץ דעה את ה' ככל יכולתי .לא אוותר על הזדמנות ללמד תורה, לקרב יהודים אל בוראם

ז אב

כשאדם עוסק תמיד בחיובי ולא בשלילי, הוא מצליח להיכנס גם לשלילי באופן שיניע אותו למקום חיובי. אתמקד עכשיו, בימים לפני היום הקדוש תשעה באב, לעסוק בחיובי ואז גם

.תשעה באב עד חצות היום רק יוביל אותי לאחר חצות היום

ח אב

אנסה, בערבו של יום אחר חצות, לשבת ולשאול בכנות מה עשיתי השנה כדי שלא נשוב ליום

.הזה כפי שהוא

ט אב

לצד בחינת העצבות שבאבל, אבל מבטא גם עצירה, שהייה, עמידה נוכח רגע שאין לאדם

הכלים להכילו. המציאות הכתה בתודעה ואילצה אותה לא לפעול. אנסה למצוא גם את הר ג עים

.האלה ביום הקדוש אליו אנו נכנסים. אחר חצות אקח רגעים אלה כמנוף להתקדמות