היום הזה לפרשת כי תבא- זיו חן זצל

לק"י/כד אלול ה'תשעט

היום הזה

,לפרשת כי תבא לאשמורות ולימים נוראים

זיו חן זצ"ל

ָ(טז) הַּיֹום הַזֶּה ה' אֱֹלהֶּיָך מְצַוְָך לַעֲׂשֹות אֶּת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶּת הַמִּשְפָטִּים וְשָמַרְת

וְעָׂשִּיתָ אֹותָם בְכָל לְבָבְָך ובְכָל נַפְשֶָּך: (יז) אֶּת ה' הֶּאֱמַרְתָ הַּיֹום לִּהְיֹות לְָך לֵאֹלהִּים

וְלָלֶּכֶּת בִּדְרָכָיו וְלִּשְמֹר חֻקָיו ומִּצְֹותָיו ומִּשְפָטָיו וְלִּשְמֹעַ בְקֹלֹו: (יח) וַה' הֶּאֱמִּירְָך הַּיֹום

לִּהְיֹות לֹו לְעַם סְגֻלָה כַאֲשֶּר דִּבֶּר לְָך וְלִּשְמֹר כָל מִּצְֹותָיו: (יט) ולְתִּתְָך עֶּלְיֹון עַל כָל

:הַּגֹויִּם אֲשֶּר עָׂשָה לִּתְהִּלָה ולְשֵם ולְתִּפְאָרֶּת וְלִּהְיֹתְָך עַם קָדֹש לַה' אֱֹלהֶּיָך כַאֲשֶּר דִּבֵר

.נתאר את התהליך המתחולל כאן ה' מצווה אותנו חוקים ומשפטים, כל ומר, הוא ואנחנו שני דברים שונים, שניות. יותר מכך, לא רק שיש שניות, אלא גם יש עליונות, עליונות המצווה על המצווה. לפי זה, לכאורה, קיום המצוות על ידינו, יבטא הכנעה, וממילא יחדד את השניות

.ואף את העליונות

אמנם כאשר מדקדקים, מגלים שכבר כחלק מהדרישה לקיים את המצוות, נמצאת הדרישה לקיימן בכל לבבנו ובכל נפשנו. הקושיה עולה מאליה: אם כל המטרה היא חידוד השניות והעליונות, מדוע עלינו לעשותן בכל לבבנו ובכל נפשנו? הזדהות סותרת את השניות, ובוודאי את העליונות! ניתן לומר על דרך זו שבאמת ההזדהות עם המצוות רק הופכת אותנו ליותר עבדים, שכן עתה לא רק שאנו מקיימים את המצוות, אלא אנו גם מסורים אליהן. כל הישות שחשבנו שיש לנו, כל העצמיות והעצמאות, בטלות לחלוטין אליו. אנו נתבעים לא רק לקיים

.את המצוות, אלא לחיות כדי לקיים את המצוות, להגות רק בהן

לכן דווקא מתוך זאת, בעקבות שמירתנו ועשייתנו את ציוויו,בכל לבבנו ובכל נפשנו בזכות

אמוננו במצוותיו והבנתנו שעלינו לקיימם ,ה' מוא מר על ידינו. דווקא ההכנעה המלאה, שלא

מתבטאת רק במעשים אלא גם בר גשות, בחווית ואף בהווית העבדות, היא מה שמאמיר את ה'. בעובדה שבמעשים כולם הולכים אחר ה' אין שום חידוש, הרי בכל מקרה כל המעשים הולכים אחריו. החידוש הוא בכך שתיתכנה תודעות, שייתכנו לבבות, שכל פניותיהם אינם אלא אליו. שה' משעבד אפילו את היצור החופשי, ויותר מכך נלמד, שאת עצם מושג החופש

.ה' משעבד

.אך לא כאן מסתיים התהליך. מתוך אותה בטלות מוחלטת, בה האמרנו את ה', ה' מאמירנו לפתע אותם עבדים נרצעים, חסרי רצון חופשי, הופכים להיות עם סגולה. אותם סמרטוטים אנושיים, אינם אלא תהלה, שם ותפארת. העם שהכריז בטלות בפני בורא עולם, הופך להיות

.עם קדוש. הבטלות המוחלטת שלנו גרמה לנו להיות חלק מה', לא פחות

לק"י/כד אלול ה'תשעט

אפשר שזה התהליך של אלול ושל הימים הנוראים. באלול, בשיאו האשמורות, אנו מבקשים מה' מחילה, אך אין זו מחילה לשם מחילה, אין לנו כאן שום אינטרס, אלא אדרבה, כל זה רק 'כדי לעבדו, רק כדי להפוך להיות עבדים נרצעים. בראש השנה אנו כבר עבדים נרצעים, ה ממליך את עצמו עלינו לחלוטין ואנו מתמסרים כליל למלכותו זו, אנו עולים אליו ומאמירים אותו. לאחר מכן, ביום הכפורים, אנו קדושים ועליונים, ה' מטהר אותנו מטומאותינו, מכפר

.עלינו מכל חטאותינו, יורד אלינו ומאמירנו

,והכל מתחיל מאותו יום, היום הזה, אותו יום בו נטבע בנו כל התהליך הזה בתור סגולה. לא

אין זו דינמיקה. זו חשיפה של תוכן עצום שצריך להתפרס על פני איזושהי כרונולוגיה כדי ,להיחשף, אך באמת מדובר בתוכן של עבדות ושל בטלות המעידות על שייכות ועל זהות

.כבר מהרגע הראשון, כבר מהיום הזה