הפרה והשעיר

הפרה והשעיר

לפרשת חקת

זיו חן זצ''ל

בפרשתנו (יט) מתואר מה שעושים עם פרה אדומה. בין היתר נכתב:

(ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:

אנו מכירים קרבן נוסף מחוץ למחנה. כך מתואר בפרשיית עבודת יום הכפורים (ויקרא טז):

(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:… (כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה: (כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:

שתי התמודדויות ישנן עם הטומאה שחדרה אל קודש. יש ההתמודדות של השעירים, שלוקחת את הטוב ומקריבה אותו לה', ושולחת את הרע לעזאזל המדברה. זו ההתמודדות של הקודש אליו חדר הטמא והוא חותר שזה לא יקרה שוב, ההסתכלות של יום הכפורים שנועד לטהר את הקודש, ולטהר את ישראל כדי שכאשר הם נכנסים שוב אל הקודש לא יטמאו אותו.

לעומתה, יש ההתמודדות של פרה אדומה, הלוקחת החוצה את כל הטמא ולא מבחינה בין טהרה לטמאה שבו הרי כולו טומאה (עד כדי כך שהוא מטמא בבחינת כלי פתוח, שלא רק שגופו טמא אלא שגם המרחב אותו הוא יוצר, מה שהוא מכיל בתוכו, מקבל אף הוא את טומאתו), שוחטת אותו, אך מחזירה אותו אחר כך לתוככי הקודש, עד כדי כך שסיפורו המהפכני והנוגע יוכל לטהר את הטמאים ביותר. זו ההתמודדות של הקודש שחדר אליו הטמא וכל רצונו הוא שהטמא הזה ישוב אליו, רק טהור. ההתמודדות של השעירים מסתכלת על טובת הקודש, ואילו ההתמודדות של הפרה מסתכלת על טובת הטמא, שכן כל מטרת הקודש היא לתת לטהורים מקום לנשום אוויר פסגות. אלו שתי ההתמודדויות¹.

ההתמודדות של הפרה היא חוקה, היא גזירת מלך. במצב כזה חמור, נדרשת פעולה אקטיבית וקיצונית, פעולה שנמצאת מעל ההבנה האנושית. היא כה אלימה שהיא גורמת גם את ההיפך מרוב עוצמה, לטמא את הטהורים. אפשר להבין שההתערבות האלהית בטומאת אותו אדם נובעת מחומרת המעשה, אך אפשר להבין ההיפך, שהיא נובעת מהרצון להעלות את אותו אדם שלכאורה כבר אין לו שום יכולת לטפס חזרה, הוא נמצא בשאול תחתיה של התבוססות במוות, משל אומר ה' למלאכיו שמקשים עליו איך הדבר אפשרי: הפה שאסר הוא הפה שהתיר! ברצוני קבעתי טומאת מת, ברצוני טיהרתי ממנה.

אפשר לזרוק את השעיר ואפשר להזות את הדם. הזריקה ההזיה מאוד מזכירות אחת את השנייה, חיצונית ופנימית, אלא שהזריקה היא זריקה כדי להוציא את הטמא מהקודש, וההזיה היא הזיה כדי לחבר את הטמא אל טהרתו וממילא לקדושתו.