טו. שתי הדרגות שבישראל אור החיים הקדוש

שתי הדרגות שבישראל

טו תמוז, יום הילולת אור החיים הקדוש

התורה (במדבר כט, יג):

וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ.

כותב רבנו אור החיים הקדוש:

והקרבתם עולה וגו' לה' פרים וגו'. נראה כי טעם המעטת הפרים יום יום, לפי שיש ב' סודי שביעיות, האומות הם הרבים שבעים אומות ונמשלו לפרים, וישראל גם כן הם בבחינת השבע בסוד בת שבע (זוח"ג) וכל מעשיהם שביעיות, הקרבנות בכל המוספין שבעה שבעה, ימים טובים שבעה שבעה, השבת סוד שבעה ענפי אילן שבו שורש נשמתן שבעה, צדיקים שבעה, ורמז ה' כנגד האומות הרמוזים בפרים שיהיו מתמעטים והולכים.

ורמז בחשבון זה קבוע ארבעה עשר כבשים לרמוז ב' הדרגות שבישראל שבאים ברמז הכבשים אחד נסתר ואחד נגלה, הנסתר הם הברורים שצריך לברר מהאומות, והנגלה הם המבררים, ולזה כשכלים הפרים זה לך האות שכלה מהם הנסתר ולא ישארו כי אם ישראל למופת ואות, והוא מה שרמז ה' בקרבן יום עצרת שבעה כבשים שהם לבני ישראל צאן קדשים, פר הוא הנשאר מהאומות מענף ישמעאל, איל הוא הנשאר מבני עשו הבא מיצחק והבן סוד הדבר.

המספר שבע הוא המציאות כפי שהיא, מה שמתבטא בכך ששבע הוא ימות השבוע. לכן גם האומות הן שבע וגם ישראל הם שבע. למרות זאת, הם שני סוגים אחרים של שבע, הם מציאויות שונות לחלוטין. ישראל הם לא מה שמעל המציאות, אך הם גם לא המציאות עצמה, הם מציאות, מציאות שונה. ישראל לא מושפעים מהמציאות, אך הם גם לא מנותקים ממנה, ישראל הם תמציתה של המציאות, הקשר בין העליונים לתחתונים, חשיפת האחדות ביניהם.

זה מה שנותן לישראל היכולת לברר בירורים, לגלות את כל הנסתרות. לכאורה יש בכך סתירה – איך אפשר לברר בירורים? איך אפשר לגלות נסתרות? מי שבא מעמדה נגלית, לא יכול לראות את הנסתרות וממילא לא לגלותם, ולחילופין, מי שבא מעמדה נסתרת, לא יכול לגלות את הנסתרות! התשובה פשוטה – הם וגם וגם, ולא ולא. הם חושפים את האחדות בין הנגלה לנסתר, הם בחינת ישראל סבא, שנקרא כן "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", הוא מכיל גם אלהים וגם אנשים.

לכן רבנו מלמדנו שגם בישראל שתי דרגות, נסתר ונגלה. הנסתר הוא מה שישראל צריכים לברר מהאומות, והנגלה הוא היכולת לברר. יש בהם שתי הדרגות, כיוון שהם מרכז העולמות, לכן הם כוללים את כולם, מהכי תחתונים עד הכי עליונים. אלא שלעתים נגמר הנסתר, וישראל נשארים רק בתור מופת ואות, בנגלה. ישראל מצליחים לרדת עד למטה ולהעלות הכל למעלה. במצב כזה היינו מצפים שהם יישאבו בגוף המלך, אך ממש לא, הם ממשיכים להיות לאות ולמופת, ואם תנועתם הייתה התנועה מלמעלה למטה, הם נשארים בה. לא מדובר בתנועה בדיעבדית, ההיפך, הם מצליחים לגלות איך גם בעצם תנועתם שלהם, כאשר היא חשופת אחדות עם התנועה של ה' יתעלה, הכל אחד.