יז. על התפעלות וסערת נפש

על התפעלות וסערת נפש

יז כסלו, יום פטירת סבא מנובהרדוק

התפעלות וסערת נפש. טבע האדם להתרגש ולהתלהב מהנאת עבירה, לכן יש לאמן את החושים להתלהב מן העבודה המוסרית. בהתפעלות וסערת נפש יכול האדם לחולל מהפכה בעצמו ברגע אחד, בבת אחת (היפוך הלב).

לשיטת ר' יוזל עיקר היעילות בלימוד המוסר הוא בהתלהבות ובהתרגשות. הוא קבע מקום מיוחד ללימוד המוסר, "בית המוסר", שבו התבודדות תלמידים ועסקו במוסר בהתלהבות. מלבד שעות לימוד המוסר נשא הסבא מנובהרדוק שיחות מוסר נלהבות, בקול אדיר, שהשפיעו בעוצמה על התלמידים, עד שלעתים, בפרט בימים הנוראים, הגיעו לאקסטזה רוחנית סוערת. ישיבות המוסר הקציבו ללימוד מוסר בהתפעלות שעה או חצי שעה ביום. בנובהרדוק היו מבלים זמן רב כל יום בלימוד מוסר ובהתבודדות, ברעש ובסערה.

גאולה מילס, "השפעת תנועת נובהרדוק על ישיבת בני עקיבא"

השפעה על הנפש נשמעת בתחילה כאוקסימורון, שכן הנפש היא עולמו הפנימי של האדם. איך ניתן להשפיע באופן מודע על הלא מודע? אנו בני אדם, כל חיינו במודע, איך אנו יכולים להתכנס לעולם הפנימי, כאשר אנחנו עצמנו חיצוניים? באמת הנפש איננה עולמו הפנימי של האדם. עולמו הפנימי הוא צלם אלהים שבו. הנפש היא הלא מודע, הלא מודע איננו העולם הפנימי, הלא מודע הוא אוסף מנגנונים שתפקידו להגיב במקום המודע שלנו בזמנים בהם הוא נתקל במקרים להם יש להגיב. לכן אנו יכולים לשנותו.

אמנם נשים לב, לא ניתן לשנותו על ידי עבודה רגילה, דרושה עבודה מיוחדת. זהו המוסר בהתפעלות. מנגנון שכבר נקבע הנפש יכול להיות מפורק רק כאשר נעשית עבודה עוצמתית מספיק כדי לפורר את הנפש ולגבש אותה מחדש.

הדברים נכונים, המוסר בהתפעלות עובד, אך יש עוד דרך. כאמור, הצענו שסבא נהג כן כיוון שהוא סבר כאמור שהלא מודע הוא הנפש, איננו פנימיות האדם אלא הוא רק מנגנונים מסויימים שנקבעו אצלו ושניתן לקבוע אחרים. פנימיות האדם היא צלם אלהים. אמנם אפשר לומר אחרת, שפנימיות האדם היא צלם אלהים, וברבדיה היותר חיצוניים היא מתבטאת בלא מודע, וברבדים האפילו יותר חיצוניים היא מתבטאת במודע. בין הרבדים הללו ישנה אחדות יסודית.

לפי זה, ניתן להשפיע לא רק בהתלהבות, אלא גם על ידי עבודה של התמדה עיקשת, לא בתור יישום (שהרי ברור שגם לפי סבא, ברגע שנהפך לבו של אדם, כעת מצפה לו עבודה רצינית מאוד) אלא בתור תרגול (שכן עוד לא תפסנו את הנקודה עצמה), כל התקדמות על הרצף האחדותי של הפנימיות והחיצוניות, תבורך.

ואולי אפילו עוד יותר. אם יש אחדות בין הרבדים הללו, הרצון יהיה לא רק להלום את הפנימיות עם החיצוניות, כאילו מדובר בשני דברים שונים, אלא גם לממש את הפנימיות על ידי החיצוניות. סבא קדישא מנובהרדוק התמקד בנטייה השלילית של הנפש, אמנם יש בה גם נטייה חיובית מאוד – אותם מנגנונים לא מודעים, אם אנחנו תופסים אותם אחדותיים עם צלם אלהים שבאדם ועם המעשים המודעים, הרי שהם כלי חשוב בידיו, ויותר מכך הם חלק מאישיותו. לכן יהיה עליו להפוך את ההתניות לעוגנים, ללמוד איך להשתמש בחלק הזה באישיותו כדי לממש אותה כמה שיותר, להיות מה שהוא, לעתים ברעש ובסערה, ולעתים בפיתוח ובבנייה.