ירא אלהים אתה לכה שבט פטירת אור ישראל

ירא אלהים אתה

ליום פטירת אור ישראל, ר' ישראל סלנטר

זיו חן זצ''ל

וידוע ברור בשכל, ויותר מזה נחווה בחוש כי הפנימיות לא הרבדים הפנימיים של החוויה החיצונית, איך שהמציאות משפיעה עלינו, כי אם העולם הפנימי שלנו, ההרמטי יפעלו פעולתם ישפיעו לא במובן של יגרמו לתנועה על ציר מסוים פנימי, כמו שפעולות חיצוניות פועלות תנועה על ציר מסוים חיצוני, אלא יחדרו עמוק עמוק ויפעלו את הדבר, כמו יצירה מחודשת על האדם על האדם השלם, על בעל הפנימיות יותר מהחיצוניות שכן החיצוניות לא יכולה לברוא אותו מחדש, היא יכולה רק להניע אותו על צירים קיימים, כאשר נראה בחוש רואים איך אדם המתחבר לעולמו הפנימי הופך להיות דבר אחר בתכלית…

והנה עיקר מלחמת היצר לא המלחמה של האדם ביצר על אילו מעשים לעשות אלא המלחמה של היצר, מלחמת הדת של היצר כביכול, מאבק השליטה על האדם, כיוון שהיצר לא רוצה להסיט את האדם לעשות מעשים שליליים, אלא הוא רוצה להשתלט עליו, הוא רוצה לקרוא עליו שם אחר. לכן עיקר מלחמתו היא להגביר יראת ה' בלבבנו נגד תאות היצר בלבבנו דווקא, כי אם זה לא בלב, אי אפשר לנצח אותו, ברור שבחיצוניות הוא יותר חזק, הוא מדבר אל החיצוניות שלנו, קומת האדם שלנו לא מדברת אל החיצוניות, היא רק מדגישה את הפנימיות, ולכן במלחמה הזו מי שינצח הוא לא מי שייאבק באחר (כיוון שכדי להיאבק באחר צריך לעבור למגרש שלו, ושם הוא בטוח ינצח), אלא מי שידגיש יותר את הצד שלו, היצר את החיצוניות והאדם את הפנימיות.

וכפי גודל התאוה כן עליו להגדיל יראתו להכניע היצר בזה כמה שהתאוה גדולה כך עליו להגדיל אפילו יותר את היראה, ונסיון העקידה של אברהם אבינו היה נסיון גדול להתגבר על התאוה הפנימית בטבע אהבת הבן אברהם לא היה צריך לחזק בתוכו את ההבנה שהבן שלו פחות חשוב מה', זה לא היה מצליח, הוא פשוט היה צריך להגביר את הווליום של ה' יותר מהווליום של הבן, ועל זה אמר הכתוב "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה עכשיו, אחרי שהצלחת ברור שאתה ירא אלהים, החדרת עמוק כל כך את הרושם הרוחני, כעת ירא אלהים אתה, ירא אלהים, ולא דבר אחר, וממילא לא חשכת את בנך את יחידך ממני" (בראשית כב, יב).

תורת ר' ישראל מסלנט, עמוד 63