כה. אהבת ישראל במשנת סנגורם – יום עיון לר לוי יצחק

אהבת ישראל כמורשת סנגורם

יום עיון לכבוד הרה"ק מברדיטשוב זי"ע

דברי פתיחה – הרבנית אושרה קורן

ר' לוי יצחק היה אדם שכולו אהבת ישראל. ר' שמעון בר יוחאי אומר: אם היו לי שתי פיות, באחד הייתי לומד תורה, ובשני עוסק בצרכי חולין, אך מה לעשות שיש לי רק פה אחד? ר' לוי יצחק היה אומר: אם היו לי שתי פיות, באחד מהם הייתי אומר סנגוריה על עם ישראל, ובאחד מהם הייתי אומר קטגוריה, אך מה לעשות שיש לי רק פה אחד? ר' שלמה קרליבך היה אומר: אם היו לי שני לבבות, באחד מהם הייתי אוהב ובשני הייתי שונא, אך מה לעשות שיש לי רק לב אחד?

הרב ישראל מאיר לאו – ואהבת לרעך כמוך

ר' לוי יצחק ידוע בלימוד הזכות שלו. הראשון שלימד זכות היה אברהם, ומושא לימוד הזכות שלו כלל לא היה יהודים, ובוודאי שלא יהודים צדיקים, אלא לא אחרים מאשר אנשי סדום ועמורה. זו הייתה דרכו גם של משה רבנו, שהגן על עם ישראל מפני זעמו של ה'.

זו הייתה דרכו גם של ר' עקיבא, שלימד ש"ואהבת לרעך כמוך" איננו אלא "כלל גדול בתורה", מתוך 613 מצוות, דווקא זו המצווה שהיא כלל גדול בתורה. לכאורה, יש להקשות על מצווה זו: איך ניתן לצוות על דבר כה עמוק, לאהוב אדם אחר כפי שאני אוהב את עצמי, הרי זה נגד הטבע האנושי, בו אפילו התורה מכירה, ש"אין אדם משים עצמו רשע" שהרי "אדם קרוב אצל עצמו", אדם לא יכול לפעול כנגד עצמו! נציע שלוש תשובות.

האחת, אכן, לפני ציווי זה ישנה הדרגה: ראשית, "לא תשנא את אחיך בלבבך", סתם אדם, זה אמנם קשה, אך אכן אפשרי. שנית, "לא תקום ולא תטור את בני עמך", כאן לא מדובר בסתם אדם, כאן מדובר באדם שפגע ועשה עוול, וזה הרבה יותר קשה, אך גם הוא אפשרי. מי שיעבור את שני השלבים הללו, יוכל להגיע לשלב השלישי – "ואהבת לרעך כמוך".

השנייה, אמנם הבעש"ט היה מסביר את הפסוק אחרת – "ואהבת לרעך, כמוך אני ה'", כלומר, אל תאהב את רעך כמוך, זה אכן לא אפשרי, אך דע לך שאם תאהב את הרע, ה' ינהג כמוך ויאהב אותך. אם תוותר לרעך, ה' ינהג כמוך ויוותר לך, וכן הלאה.

השלישית, הירושלמי מבין, בדומה לבעש"ט, ש"כמוך" איננו תיאור איכות האהבה, אלא הוא טעמה. הירושלמי ממשיל זאת ליד ימין הפוצעת בטעות את יד שמאל, והוא תמה: האם יד שמאל תפצע אותה בחזרה? ברור שלא, הרי שתיהן שייכות למכלול אחד! כך הוא גם בין ישראל אחד לישראל אחר.

דין ודברים לפני ה' אצל ר' לוי יצחק ואצל צדיקים אחרים – הרב אריה הנדלר

מי מגדולינו הגיעו בדין ודברים עם ה', תבעו אותו בטענות שונות, ביניהם אברהם אבינו ומשה רבנו. גם מי מגדולי החסידות כך נהגו, ביניהם ר' שמעלקא מניקלשבורג ור' אלימלך מליז'נסק. כך היה גם אצל ר' לוי יצחק, אלא שיש הבדל גדול ביניהם.

האגדה מספרת שכאשר הקיסרות האוסטרו הונגרית דרשה מסים גבוהים על חתונה עד כדי כך שיהודים עניים לא יכלו להתחתן, הגיע יהודי לר' אלימלך והציע לתבוע את ה' על כך, ר' אלימלך נעתר, וזאת על בסיס הטענה המופיעה גבר בגמרא בגיטין ש"לא תהו בראה לשבת יצרה", ולא יתכן שיהיה אדם (שם מדובר בחציו עבד חציו בן חורין, וכאן מדובר ביהודים עניים) שלא יוכל לפרות ולרבות. אם כן, יסוד הטענה של ר' אלימלך היא מתוך התורה, מתוך ערכיו של ה' עצמו, בהם גם הוא נדרש לעמוד (בחינת "ממך אליך אברח" של ריה"ל).

לעומת זאת, אצל ר' לוי יצחק היסוד היה אחר, אהבת ישראל, ולא התורה. נביא לכך שלוש דוגמות. האחת, ר' לוי יצחק היה אומר: ה', בגמרא כתוב שעל התפילין שלך כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ואם כן, אם אתה פוגע בנו, התפילין שלך אינן אלא שקר! עוד ר' לוי יצחק היה אומר: ה', בגמרא כתוב של התפילין שלך כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" אם כן, אל תתן לנו לנפול, כי אם אנחנו נופלים, התפילין שלך נופלות!

השנייה, מסופר שבעת גזירות נוראות, בראש השנה האחרון של ר' לוי יצחק, הוא לא הסכים לתקוע בשופר ואמר "רבונו של עולם, אמרת לנו יום תרועה יהיה לכם, וכי יש לך עוד עם שיכול לתקוע? אם כך אתה מתייחס אלינו, לא אנחנו נתקע בשופר, שאיוון יתקע בשופר!", ואכן, לא תקעו תקיעות דמיושב באותה שנה. לאחר מכן, תקיעות דמעומד, תקעו, אך על כך אמר ר' לוי יצחק, "הייתה נגדי קטגוריה נוראית בשמים, אמנם בסוף ניצחתי, אף ששילמתי על כך בשמים. לכל הפחות נתנו לי הארכה לאחר החגים, כי יודעים כמה אני אוהב את החגים".

השלישית, ר' לוי יצחק היה מדבר עם ה' הרבה פעמים במהלך התפילה, בשפה הכי פשוטה, באוקראינית מדוברת. אחד הדיבורים הללו היה לפני תפילת מוסף בימים נוראים, והוא נגמר במילים "יתגדל ויתקדש", ומשם היה מתחיל ר' לוי יצחק להתפלל. המילים הכי פשוטות יוצאות מהלב, מאהבת ישראל.

אכן, נשים לב שכיוון שר' לוי יצחק לא משתמש בטענה מתוך התורה אלא מתוך אהבת ישראל, הוא משלם על כך מחיר, ואכן, רבים אחרים לא רצו להשתמש בטענה זו פן ישלמו את המחיר או פן טענה כזו יכול לומר רק צדיק כמותו, ולכן נתלו בטענתו בשמו ולא בשמם (כך למשל בסיפורו של אצ"ג ואצל רבים נוספים שהשתמשו בסיפור זה).

מבט מוטה לטובת עם ישראל – הרב יובל שרלו

בפרק א בספר בראשית האדם נברא יחיד. כך המשנה מלמדת ש"אבידתו ואבידת אביו", למרבה ההפתעה, "אבידתו קודמת". הגמרא לוקחת זאת שלב אחד קדימה, ומלמדת ש"שלך קודם לשל חברך". ר' שמעון שקאפ מסביר שהכלל הזה ש"שלך קודם לשל חברך" הוא כלל בסיס בהלכה, אלא שהיא, בדרישתה "ואהבת לרעך כמוך", גם הרחיבה את "שלך". כך בפרק ב "לא טוב היות האדם לבדו", האני של האדם מתרחב וכולל בתוכו גם אדם אחר. כך היא אהבת ישראל.

מתוך אהבת עצמו, אדם נוטה לטובת עצמו, וכך הוא מפרש את מעשיו. מתוך עמדה זו הגיע המבט המוטה לטובת עם ישראל של ר' לוי יצחק – כמו שאני מפרש את עצמי לחיוב, כך אפרש גם את חברי לחיוב.