כ. איש ההגות והמעש ליום הרצל

לק"י

כב תמוז ה'תשעז

איש ההגות ואיש המעש

לכבוד יום כ תמוז, יום פטירת הרצל

שמואל, איש ההגות הגדול, הנביא, זה אשר הוקדש מבטן ואפילו טרם לכן, ואשר העביר את כל ימיו בקרבת אלהים במשכן, שם את בניו לשופטים. הוא איש הגות, הוא לא בנוי להנהגה מעשית. הוא שם את בניו לשופטים, בחושבו כי הם יצליחו ליישם את הגותו. לא כן היה הדבר, והם לא הלכו בדרכיו.

דור זה הוא דור מעשי מאוד. אפילו זקני ישראל, אלה שאמורים להיות ההגות שמאחורי המעש, אלה שאמורים לבלום את היסחפות הציבור אל תרבות גויית של מלכים דיקטטורים, חזקים מדי, אנשי מעש מוגזמים, מועטי הגות, כוספים למלך ככל הגויים. אם נפרש ששמואל ידע על מעללי בניו, מדוע סירב למלך? נראה שבדיוק בשל נקודה זו – העובדה שבניו לוקחים שוחד נובעת מהעובדה שהם חלשים, לכן יש להם אינטרס בממון אחרים. למלך הגויי לא חסר כסף. גם אם חסר לו, הוא פשוט גובה אותו בכפייה. הוא חזק מדי. כאלה היו השופטים שלפני המלכים – הם היו חלשים, מה שגרר יחסי הון-שלטון בעייתיים וכדומה להם, דווקא בשל היותם חלשים יחסית למלכים. הם יותר מדי אנשי מעש ומעט מדי אנשי הגות.

המלך האחרון שימונה על ידי שמואל, יהיה דוד. היו שפירשו את דוד כסינתזה בין איש ההגות לאיש המעש, אך לדידי, דוד הוא איש מעש. אנו מכירים אותו כמשורר תהלים, אך היה זה בעיקר במדבר יהודה, עת ברח משאול. במצבים הקשים בהם היה תלוי בניסים גלויים, התרכז דוד בעולם ההגות ולא בעולם המעש, כיוון שמהותית, לא היה לו אלא עולם זה. אך לאחר מכן, כאשר היה חופשי לעסוק בתחום הטבעי לו, בחר בעולם המעש, במלחמה ובפוליטיקה. אך דוד לא נמצא בעולם המעש כמנותק מההגות, מה שגורם לו לקחת שוחד או לחילופין להיות מלך ככל הגויים, מלך חזק מדי, המנותק מההגות. דוד הוא זה אשר ממשיך את רוחו הגדולה של שמואל, דוד הוא הבן שמעולם לא היה לו. דוד הוא איש המעש של הגותו של שמואל. רק מנהיג המושתת על חיבור זה אפשרי במדינת אומת היהודים, אותה אומה שחרטה על דגלה את המעש הכפוף להגות.

כזה היה בנימין זאב תיאודור הרצל, חוזה מדינתנו. איש מעש היה בו, אך איש המעש שהיה בו היה כפוף לאיש ההגות שבו. חזון רב לו, ומתוך כך פעילות תוססת בעולמו. כמובן, הגותו וגם מעשו היו בעייתיים מאוד, וברור שהם לא משקפים את הגאולה. אך עצם השילוב הזה שהיה בו בהרצל, היה אחד הניצוצות הראשונים של גאולת ישראל, שבמהותה היא גאולת החומר והרוח ביחד. יותר מכך, בעבר בדרך כלל היו בעם דמויות של מנהיגים, שהיו או איש הגות או איש מעש, אף איש מעש מונחה הגות וכפוף לה, כמו אצל שמואל ואצל דוד. אך לא היו כל כך דמויות המחברות את שני האנשים הללו באיש אחד, וכזה היה הרצל, וזהו סוד הגאולה האחרונה שבסופה תהיה אחרית הימים – החיבור של הרוח והחומר לא כשיתוף פעולה, ואף לא כשייכות מהותית לאותו מכלול אך שונות מסויימת כשוני האיברים השונים בגוף, אלא כאחדות מלאה, ללא שום סתירה.