להסתכל עמוק פנימה לבני יששכר

להסתכל עמוק פנימה, ולהפוך הכל

לחי טבת, יום פטירת הבני יששכר

א) כתבו הראשונים אלמלא היה באפשרי על פי קביעות שיארע צום העשירי בשבת היה דוחה שבת, דכתיב ביה עצם היום הזה [יחזקאל כד א] כמו ביום הכפורים, (אבל על פי קביעותינו לא משכחת לה דאיקלע בשבת), ונראה לפי"ז, דמזה למדו חכמי הדור בעת ההוא, דהנה אמר ר' יוחנן (על צום החמישי [ט' באב]) אלמלא הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי שרוב של היכל בעשירי נשרף (כי ביום התשיעי לעתותי ערב הציתו בו את האור ורובו נשרף בעשירי) ומקשו ורבנן (היינו למה קבעוהו בתשיעי) ומשני אתחלתא דפורענותא עדיפא [תענית כט א] (היינו העיקר יש להתאונן על ההתחלה), ונראה דחכמי הדור למדוהו מדברי הנביא שאמר בנבואה חומרת צום העשירי שראוי לדחות את השבת יותר מן שארי הצומות אשר בהם חרבה בית מקדשינו, אבל הוא להיות זה היום היה אתחלתא דפורענותא בו ביום סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש, הש"י יהפכו לששון ולשמחה.

התשובה מתחילה דווקא בצום העשירי. היכולת שלנו להיהפך לחלוטין, מתוך ערך עצמי בהפיכה בלי קשר לתוכנה, לא כי רוצים להגיע למקום ההפוך, אלא כי צריך להתהפך, כי צריך למצוא את ה' יתעלה בכל מקום, כי אי אפשר להיות בעולם הזה, כי צריך להיות בעולם הבא. אלו חטאי נעורים, נעורים מלשון ניעור, כלומר, התזוזה הקיצונית מצד לצד, חטאי הנעורים באים לצד מעשי נעורים נפלאים, דווקא במקום בו החלה המגמה השלילית, לא בשיאה, שהיה בתשעה באב עת הבית הגדול והקדוש עמד על המוקד, דווקא ברגע של התהפכות המגמה מחיוביות לשליליות, מתחולל הרגע בו מתאפשר להפוך את המגמה חזרה, והפעם היא תהיה הרבה יותר חיובית והרבה יותר קבועה לצד החיובי.

ב) הנה אתחלתא דפורענותא היה בחודש הזה דייקא, ולא לחנם הוא, והנראה דהנה החודש הזה מיוחס לשבט דן אשר בהם היה התחלת ע"ז פסל מיכה כידוע [שופטים יח ל], וגם על פי הנשנה במשנתינו בספר יצירה [פ"ה מ"י] המליך אות ס' ברוגז וצר בו וכו' וטבת בשנה וכו', על כן בעת הרוגז אירע בזה החדש סמך מלך בבל וצר על החומה אשר היה סביב בדמות אות סמ"ך, ועוד יתבאר אי"ה.

דן מאסף לכל המחנות, דן שייך מהותית לאחור. דן נמצא בצד ההפוך, דן נמצא בסוף. הוא מפורד, הוא נמצא בשלבי איסוף, איסוף עצמי. בו שייכת תחילת הפורענות, בזה שנמצא בסוף, אך מתחיל שלבי איסוף. רק מי שגם נמצא בסוף וגם יודע להתהפך משם להתחלת, יכול לקחת את תחילת הפורענות כתחילת הגאולה. לא, לא משיא הפורענות ממנו מתחילה המגמה החיובית הלא-נגלית, אך הברורה מאליה (כיוון שמשם אי אפשר להנמיך יותר), ולענייננו, המגמה החיובית הנגלית, צריך להגיע זה שיביא את הגאולה, אלא דווקא ממי שרואה את המגמה החיובית מתהפכת לנגד עיניו, רואה את עצמו נשאר מאחור, ובמקום להתפרק מתחיל בשלבי איסוף. זוהי גם האות סמך, זו שרואה דווקא בגלות הבלתי נגמרת את רגעי השיא של העלייה, ונשים לב שלא מדובר כאן בסתם רגעי שיא, כי אם ברגע הסתמכות, גגה של האות סמך הוא ישר ונינוח, לא מדובר כאן במעגל בלתי נגמר, מדובר כאן בתקופת שפל המתבטא בחוסר מנוחה (בחינת נערות), שתוביל לעלייה שבסופה יגיעו שקט ושלוה.

ג) השיבנו י"י אליך ונשובה [איכה ה כא]. אות הה"א בתיבת ונשובה היא קרי ולא כתיב, יש לפרש, דהנה לפי זה הה"א נמסרה בעל פה והיא מן תורה שבע"פ, והנה ידוע מה שמבואר בזוהר דעל חטא הברית ח"ו לא מהני תשובה [זוה"ק ח"א רי"ט ע"ב], והנה עיין בספר ראשית חכמה [שער הקדושה פי"ז] דאי אפשר לומר כפשוטו דהרי קיימא לן דאין לך דבר שעומד בפני התשובה [ירושלמי פאה פ"א ה"א], ואמרו רז"ל במדרשם [ילקו"ש הושע רמז תקל"ב] שובה ישראל עד י"י אלקיך [הושע יד ב] (דקשה וכי ישנה תשובה שאינה מגעת עד הש"י), ודרשו אפילו כפרת בעיקר (ורצ"ל אפילו היה עונך הנוגע אל י"י אלקיך שכפרת בעיקר ח"ו), ואם כן איך יתכן לומר שלא תהני תשובה על דבר עבירה בעולם, ועל כן פירש הרב הקדוש בעל ראשית חכמה דכוונת הזוהר הוא דאית תשובה ואית תשובה, היינו אית תשובה נקרא תשובה תתאה תשוב"ה תשו"ב ה' היינו ה' אחרונה ונקראת תורה שבעל פה, ואית תשובה עילאה היינו תשו"ב ה' ראשונה אימא עילאה הוא בחינת תורה שבכתב כי היא עופפת על אות ו' כידוע, והנה לפי"ז מה שאמרו בזוהר דלא מהני תשובה על חטא הברית היינו תשובה תתאה (שהוא בחינת תורה שבעל פה), אבל בחינת תשובה עילאה לעולם מהני ואין לך דבר שעומד בפניה עיין שם בראשית חכמה, ועל פי זה פירשנו גם כן בפסוקי התשובה, שובה ישראל עד י"י אלקיך (דכבר העירו אומרו עד י"י אלקיך כמו"ש לעיל), וגם קשה הנתינת טעם אומרו כי כשלת בעונך למה ליה ליתן טעם דודאי באם לא יחטא האדם לא יצטרך לתשובה.

תשובה תתאה היא התשובה המתעסקת במעשה, התשובה המתעסקת בלצאת מהקטנות. לעומתה תשובה עילאה היא התשובה המתעסקת במה שמעבר למעשה, היא מתעסקת במגמה, אכפת לה מלאן הכל הולך. תשובה תתאה נכנסת בתוך הגבולות, ולכן יש מעשים שהיא לא יכולה לפרוץ. לעומתה, תשובה עילאה לא עוסקת ברובד הבחירות, אלא ברובד הסגולות הכפויות שלעולם תנענה את העולם לאן שהוא צריך לנוע על פי המגמה האלהית, לכן אין שום מעשים שהיא לא יכולה לפרוץ.

זהו הפער בין תורה שבכתב לשבעל פה. התורה שבעל פה היא מעשה ידי אדם, היא קשורה לבחירותיו, היא תלויה בתנועות נפשו. לעומתה, התורה שבכתב חבוקה בסגולות עצמיותו ללא שום יכולת מצידו לשנותה, בל תוסיף ובכל תגרע.

ועפ"י האמור מובן, שובה ישראל עד י"י אלקיך (היינו תשובה עילאה שהיא בינה דתמן הוי"ה בניקוד אלקים [פע"ח שער מנחה ומעריב פ"ט], וזהו אומרו עד הוי"ה אלקיך ולא סגי לך בתשובה תתאה), כי כשלת בעונך, סתם עון נקרא בירושלמי ובמדרשים חטא הברית, כי עו"ן במילוי עי"ן ו"ו נו"ן בגימטריא רמ"ח, וחטא הברית נעשה בהרגשת כל רמ"ח איברים, וזהו שאמר לנתינת טעם, צריך אתה לשוב בתשובה עילאה ולא מהני לך תשובה תתאה, כי כשלת בעונך, היינו חטא ופגם הברית.

זהו חטא המורגש בכל האיברים, הממית פוטנציאל כה גדול עד כדי כך שכל מי שנמצא במעמד הזה לא יכול שלא להחסיר פעימה. לתשובה תתאה אין מה לעשות כנגד זה, היא מוגבלת בעמדה בפני כל האיברים, המשותקים בסיטואציה זו. התשובה עילאה מחזירה להם את החיים, מאירה אותם, מחיה אותם, כיוון שהיא משקפת להם את כל מה שעומד מאחורי המעשה הלכאורה ממית הזה.

ועפי"ז פירשנו גם כן מדרשם ז"ל וישב ראובן וכו' [בראשית לז כט] ששב לשקו ולתעניתו, אמר הקדוש ברוך הוא לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה ומנו הושע (שהוא התנבא שובה ישראל עד י"י אלקיך) עיין שם [ב"ר פפ"ד י"ט], דקשה על זה מה שאמר הקדוש ברוך הוא לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה, וכי עד ראובן לא היה שום בן אדם ששב בתשובה, הרי מצינו אדם הראשון וקין ששבו בתשובה [ב"ר פכ"ב י"ג], ולפי הנ"ל יתפרש היטב, דהנה ראובן חטא בשביל יצועי אביו, והתורה מכנה את החטא בעון חטא הברית דהרי כתיב וילך ראובן וישכב וכו' [בראשית לה כב], הנה היה צריך לזה תשובה עילאה, והיא נקראת תשובה תחלה, היינו שהיא תחלה וראש מלמעלה למטה, וזהו שאמר אתה פתחת בתשובה תחלה, היינו תשובה עילאה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה ומנו הושע שהתנבא שובה ישראל עד י"י אלקיך, היינו תשובה עילאה הוי"ה בניקוד אלקי"ם כנ"ל, בין והתבונן.

אותה יכולת של ראובן להפוך את המגמה לחיובית עוד לפני שהיא הופכת שלילית, לפתוח בתשובה תחילה, כלומר, עוד לפני שמתחיל החטא להתחיל את התשובה עליו, היא מה שמקבע לאורך כל הדורות את היכולת הזו, שהיא סימן וסיבה לבנים שיעשו כמוהו. ראובן ראה את הסוף בהתחלה לא רק כאשר הם היו שלו, אלא כאשר הם היו כל העם כולו.

ומיהו הבטיחנו הש"י פתחי לי אחותי רעיתי וכו' [שה"ש ה ב], ודרשו חז"ל [שהש"ר שם] פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, אפילו בדבר עבירה המצטרכת לתשובה עילאה (היינו פתחו של אולם), והאדם המתחרט על עונו ושב לאו בר הכי הוא לדפוק על דלתי תשובה עילאה בסיגופים ויחודים, עכ"ז מבטיח הש"י כשהאדם יעשה את שלו ויפתח בתשובה וידוי דברים באמת בחרטה ועזיבת החטא וקבלה על העתיד, הנה הש"י יפתח פתח אולם השער העליון ויורהו הדרך לבא לתשובה עילאה, ובפרט בימי התשובה דכתיב בהו דרשו י"י בהמצאו [ישעיה נה ו] הוא הזמן הנורא עשרת ימי תשובה [ר"ה יח א] אשר ימינו ית"ש פשוטה לקבל, ואומרו פשוטה, נראה לי, דהנה ד' חלקי התורה הם פרד"ס [ספר הליקוטים פ' תצא פכ"א], פשט בעשיה (תמן מקננת אימא תתאה תשובה תתאה ה' אחרונה), רמז ביצירה (תמן מקננת ו' וכו'), דרוש בבריאה (תמן מקננת אימא עילאה תשובה עילאה ה' ראשונה), על כן אמרז"ל כשהחכם יושב ודורש הקדוש ברוך הוא מכפר לעונותיהן של ישראל [מדרש משלי פ"י], יושב (דייקא, סוד עולם הכסא), גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד [יומא פו א] שהוא בריאה [ע"ח שער מ"ב פ"א מ"ב], ודורש (דייקא, דרוש שהוא בבריאה) הקדוש ברוך הוא מכפר לעונותיהן, (כבר כתבתי לך סתם עון הוא חטא הברית המצטרך לתשובה עילאה, והנה כשהחכם יושב ודורש, דרוש דייקא כנ"ל, הקדוש ברוך הוא מכפר לעונותיהן כי מגיע עד עולם הבריאה דתמן תשובה עילאה), והנה בימי התשובה כביכול ימינו פשוטה לקבל שבים (אפילו במקום הפשט דהיינו בעשיה מקום שמקננת ה' אחרונה תשובה תתאה, והש"י מעלהו למקום תשובה עילאה מקום הדרוש, וזהו דרשו י"י בהמצאו אלו עשרה ימים וכו').

התשובה עילאה עניינה הוא הדרוש, הוא היכולת לראות לא את מה שכתוב, לא את מה שרמוז בכתוב, אלא את מה שלא רמוז בכתוב, לא כאשר המגמה הגיע לשיא חיובי (הפשט, מה שכתוב), לא את מה שרמוז בכתוב (כאשר המגמה רק הופכת לחיובית), אלא את מה שלא נמצא בכתוב, אך בעצם טמון בו, עמוק בסגולותיו (כאשר המגמה רק הופכת לשלילית, הדרש).

והנה מעתה תבין ג"כ מאמר הנביא, השיבנו י"י אליך ונשוב"ה חסר ה', ונמסרה בתורה שבעל פה, להורות, אנו אין כח עוד בידינו לשוב עד י"י אלקינו בבחינת תשובה עילאה כנ"ל בתעניות וסיגופים ויחודים, רק בבחינת תשובה תתאה ה' אחרונה תורה שבעל פה (על כן נמסרה אות ה' בתושבע"פ), ואתה הש"י תפתח לנו פתחי התשובה עילאה יובל העליון חירות העליון, וזהו חדש ימינו כקדם, כאילו היתה תשובתינו מן הימים הקדמונים שנים קדמוניות, ואתה רחום מקבל שבים, בין והתבונן בדברים.

והנה הימים האלה ימי השובבי"ם, הנה מקובל בידינו מן עיר וקדיש מרן האריז"ל [שער היחודים ריש פרק ד'] אשר סגולתן לתקן עון הברית ולהוציא ניצוצות הנדחות מתוך עמקי הקליפות, והנה צריכין לזה התעוררות תשובה עילאה על ידי תעניות ויחודים המבוארים בדברי מרן הנ"ל.

זוהי מעלת הימים הקדושים הללו, וזוהי מעלת רבנו. הימים הקדושים הללו עוסקים במבט מחודש על חטאי הנעורים, על אותה תזזיתיות שאפשרה את ההגעה להיפך הגמור, שהוא המנוחה והשלוה. העבירות הכי גדולות תהפוכנה לזכויות, והחיים יזרמו בקצב בו הם צריכים להיות. כזה היה גם רבנו, בסגולתו הטבעית הכי עמוקה. שנייה לפני שהחלה המגמה השלילית, עוד כשהיה במעי אמו, ידעה היא איך להפוך את המגמה השלילית לחיובית, עוד לפני שהיא מתחילה. עוד בהריונה אותו הלכה לדודה הקדוש, צדיק הצדיקים, ר' אלימלך, וביקשה ממנו לברכה בברכת חיים, וכך היה. עוד כשהיה רק עובר קטן, וכמו כל אחיו הגדולים היה אמור לעבור מן העולם אחר נשימות קצרות ומועטות מאויר העולם, ידעה אמו שבסגולותיו הפנימיות, הוא עוד יכול להתהפך. גם אנחנו צריכים בימים הקדושים הללו, להסתכל עמוק פנימה, ולהפוך הכל.