לשניויס היקר

לשניויס היקר

רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה – לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

ברכות סג.

היין כולל בתוכו דיסוננס. מצד אחד, הוא גורם לשמחה ולריקודים, מצד שני, הוא גורם לעצבות ולדמעות. מצד אחד, הוא גורם לאחדות ולאהבה, ומצד שני, הוא גורם למילים שלא צריכות להיאמר. מצד אחד, הוא גורם לתפילה זכה מעומקא דלבא, ומצד שני, הוא מסיח את הדעת מהדברים החשובים. אם כן, מהו היין?

במבט ראשון, רבי מלמד אותנו שהיין מקלקל. הוא לוקח אותנו לעולם האיפוק, למרחב בו אנחנו שולטים על הכל, ואומר לנו שזהו המקום הנכון לנו. השוטה, זו שנקראת כך על שם רוח השטות שנכנסה בה ובכל אדם חוטא, לא הייתה בשליטה, היא לא ידעה להיות מאופקת, ומכאן חטאה. אותנו מלמד רבי לא להיות כמותה. להיות מאופקת ולהיות בשליטה, תמיד.

כאשר מעיינים ומדקדקים יותר בדברי רבי, אפשר לראות גם מעט אחרת. רבי בעד שליטה, אך במקומות כאלה, מקומות כשל שוטה. אלו מקומות שבהם חוסר השליטה עלול להוביל לקלקול. כאשר הדבר נעשה בחברה ובסביבה הראויה, היין לא מביא לקלקול, אדרבה, להיפך, הוא מביא לאותם הצדדים הטובים בדיסוננס. חוסר השליטה יכול להיות הוללות, אך אם נשכיל לדעת מתי לתת לו את המקום, הוא יכול להיות גם התעלות.

שניויס היקר. מיוחד בך השילוב בין שליטה לחוסר שליטה. אתה יודע מתי לשלוט, מתי לזרום, ומתי להיסחף. אתה יודע מתי לצחוק ולתת דרור לעצמך, ומתי להיות רציני ולשלוט.

גוט פורים!

אוהב ומעריץ

זיו