מכת בכורות לפרשת בא

מכת בכורות

לפרשת בא

זיו חן זצ''ל

נציע שמכת בכורות שייכת לעולם אחר מעולמן של יתר המכות, שמנסות לבטא את עבדותם של מצרים כלפי ה' (עיין בדברינו אודות פרשת וארא). אם כן, מהו עניינה?

א. אנו מכירים את מושג הבכורה מכמה מקומות בתורה. לבכור יש זכויות. כך עולה מכל שבכור בני יצחק היה אמור לקבל את הברכה היותר עשירה, ומכך שהבכור מקבל פי שנים מאביו בירושתו. עם זאת, לבכור ישנן גם חובות. עקרונית, הבכורים היו אמורים לשמש משרתי הקודש במקדש. כמו כן, פירות הבכורים ובכורות הבהמות אינם שייכים לבעליהם אלא לה'. מכל הדוגמות הללו עולה שהבכור נתפס בעת העתיקה כאדם בעל סגולות גדולות וממילא גם כבעל משימות גדולות. לפי זה, אפשר שמכת בכורות מנסה לפגוע בעתודת האליטה של מצרים, להחליש את מצרים ולשתקה (בשונה מתשע המכות שמטרתן להפוך את מצרים לעבדי ה').

ב. מן הדוגמות שהבאנו בסעיף א, אפשר להסביר אחרת את יחודו של הבכור. הבכור שייך לה' כבר מהולדתו. על הבכור להיות של אלהיו לגמרי. הבכור מקבל יותר כיוון שהוא במעמד רם יותר – הוא של אלהיו. לפי זה, יתכן שתוצאת העבדות לה' שהושגה בתשע המכות, היא הקדשת הבכור לה', כביכול הבעת מסירות הנפש הנדרשת מהעבד כלפי אדונו.

ג. יתכן שמהות הבכורה היא הביטוי לכל יתר הילדים. הבכור הוא נציגם של כלל ישראל, הנדרשים להיות כולם ממלכת כהנים וגוי קדוש. הבכור מקבל פי שנים כדי לבטא את כלליותו ואת היותו לא-אחד ככולם אלא אחד שהוא ביטוי לכולם. כלל התוצר החקלאי ובעלי החיים שיכים לה', ואנו מבטאים זאת על ידי הקדשת פירות הבכורים ובכורות הבהמות.

לפי זה, אפשר שמטרת מכת בכורות, הייתה נקמה במצרים על גזירת הריגת הזכרים, בשונה מתשע המכות שמטרתן הייתה נקמה על גזירת העבדות ארוכת השנים.