על הצדיק לחי אלול

על הצדיק

לח"י אלול

נשמע בשם הבעש"ט זללה"ה, שהצדיק נקרא מי על שם שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה, שכשהצדיק עולה תמיד ממדרגה למדרגה, ולא נודע איה אפוא מקומו הראשון, תמיד השאלה עליו מי הוא זה שהיה בכאן ולא נודע מקומו.

בעש"ט המסודר לפי ענינים א'קצו, מהתשואות חן

יש להקשות: וכי כל אדם העולה ממדרגה למדרגה נקרא צדיק? לעלות ממדרגה למדרגה זו משימה קשה, אך לא צריך להיות צדיק בשבילה.

האדם עולה ויורד תמיד. הוא לא יכול להיות סטטי, שכן הוא איננו מלאך. המלאך כל כולו שליחות, אך האדם כל כולו חוויה, והשליחות היא בסך הכל עוד חוויה. בכך שהצדיק עולה ממדרגה למדרגה אין שום חידוש, החידוש הוא שהוא עולה תמיד ממדרגה למדרגה, עד כדי כך שלא איה מקומו הראשון, ותמיד השאלה מי הוא זה שהיה בכאן ולא נודע מקומו. כאשר אדם עולה ממדרגה למדרגה עד כדי כך שלא נודע מקורו, הרי שהוא באמת כל הזמן מתעלה. מצד אחד, הצדיק איננו מה, כמלאך, אלא הוא מי, ומצד שני, הוא לא נותן לצדדים השליליים בהיותו מי להוריד אותו.

הצדיק הוא האדם שהצליח דווקא מתוך החוויה שלו להיות במצב קבוע של עלייה. איך מגיעים למדרגה הזו?

יסוד נקרא כל, כי שם נכללו כל המדות העליונות, והוא המחבר כלם ומשפיע למלכות הנקראת כלה, גם כן לטעם זה שנכללו בה כל המדות גם כן, והצדיק הוא גם כן שמחבר כל המדות.

תולדות יעקב יוסף, לך

הצדיק הוא זה ששינה את תודעתו לתודעה המאפשרת לו לראות את הטוב בכל דבר, לראות איך הכל מתחבר לנקודת הראשית, באיזה אופן הכל מתעלה. הצדיק הוא זה שיכול לחבר הכל למעלה, ומתוך כך גם למטה. כזה היה הבעש"ט עצמו. היו לו חסידים כמו המגיד וכמו התולדות, והיו לו חסידים כמו האיכר הפשוט שלא ידע קרוא וכתוב וכמו הילד שחילל בחליל וחילל את היום הקדוש ביותר בשנה. הוא ידע לחבר את כל המדות העליונות, ובכך לחבר את כל היהודים התחתונים.

בראש השנה נעשו מוחין לנוקבא שלא על ידי זעיר אנפין כי אם מבינה עצמה, וזהו ענין הצמצום בחינת אור גדול כמו הבינה הנמשך בבחינת מלכות וכמו שכתוב ה' מלך גאות לבש, ולכן החודש מתכסה בו שהוא בחינת ביטול רצון והיינו ביטול מהות הנפש מפני היראה ולא שייך שם בחינת אהבה, אבל בעשרת ימי תשובה נקרא מרחוב ה' נראה לי שנתגלה בחינת אהבה מחמת ריחוק מקום שאין האור שם בהתתגלות כל כך שהרי אינו יום טוב דבכל יום טוב הוא התגלות מוחין דאבא ואמא בנוקבא אלא שם על ידי זעיר אנפין מה שאין כן בראש השנה.

לקוטי תורה תבוא, ענין ראש השנה ויום הכפורים

ראש השנה הוא בחינת ה'. הצדיק, היסוד, זעיר אנפין, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, הם בחינת עשרת ימי תשובה ויום הכפורים. בראש השנה ה' ממליך את עצמו עלינו, מתגלים אורות ענקיים שמצד אחד, לא קשורים לעולם הזה (ולכן הם כל כך גדולים), ומצד שני, עובדה שהם מתגלים כאן. דואליות זו היא בחינת ה', כיוון שרק האינסוף יכול לכלול גם הסוף באופן כל כך אינסופי. לכן ראש השנה הוא בחינת מלאך, שהוא שלוחה של האינסוף (שפי שמשמע מאגרת הקודש), ההתגלות האינסופית בתוך תוכו של הסוף, באופן שרק אינסוף יכול להתגלות.

לעומת זאת, הצדיק איננו שלוחה של האינסוף. הוא אדם, וככל אדם יש לו רגשות ויש לו חוויות, ולמרות זאת, הוא מצליח לחבר הכל, הוא מצליח לקחת את כל המטען של המידות העליונות ולחבר אותו לה', דווקא כיוון שהוא מגיע מלמטה למעלה, באופן הכי כן והכי אנושי.

איך הצדיק מצליח לעשות זאת?

אמרו רז"ל בכל יום יוצא בת קול ומכריז שובו וכו'. והקשה מורי ממה נפשך, מאחר שלא נמצא שום אדם שישמע הבת קול איך מכריז, אם כן למה לי כלל הבת קול. ועל כרחך צריך לומר שבאמת נשמע לאיזה אדם, וזה אינו, כי מי זה הוא שיאמר ששמע קול אלדים, בת קול שמכריז, דודאי לא נמצא כזה, והדרא קושיא בת קול למה לי.

וביאר, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, ומבואר בש"ס (חגיגה ה א) מאן דלא ידע לחוי' במחוג קמי מלכא וכו'. והענין, כי נמוס המלכות למעט בדיבור, רק להבין הענין ברמז. וכן הוא למעלה, אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהלים יט, ד), א"כ הכרוז הוא במחשבה ורמז, והם הרהורי תשובה שבאין לאדם בכל יום מצד הכרוז. והמשכיל יבין להתבודד ולשפוך שיחו לפניו יתברך לשוב עדיו, והחרש שאינו שומע להבין פונה לפקח עצבות לבו בדברים המשכרים וכו'.

תולדות, קדושים

הצדיק עושה את זה על ידי שמיעתו ופענוחו את הרמזים. זה יוצא ממנו, אך בעזרה אלהית. מצד אחד, העלייה שלו תמיד ממדרגה למדרגה והעלאתו את כל העולם הזה למעלה, ומצד שני, הורדת השפע ממדרגה למדרגה לא באופן שישבור את כלי העולם אלא יעבה אותם וימלאם באור וחיות בחינת יום הכפורים. התנועות ההפוכות הללו אפשריות רק כיוון שהוא שומע את הרמזים העליונים ומפענח אותם על פי אינסטיקנטים אנושיים. רק השילוב הזה, המעמיד את האדם, את הצדיק עצמו, במרכז, אך מכניס אותו להקשר אלהי, יכול לאפשר את תנועות כל כך קיצוניות.