שלושה מודלים באיסורי אכילה לפרשת שמיני

מתוך האוסף של זיו חן הי״דלקריאה3 דקות לימוד

עיונים בתורה / ג. ויקרא / ג. שמיני

שלושה מודלים באיסורי אכילה

לפרשת שמיני

ננסה להדגים דרך סוגים שונים של איסורי אכילה שלושה מודלים של יחסי אדם-עולם.

מאכלים אסורים שאינם מטמאים

הכותרת נוצרה באמצעות AI

מאכלים אסורים שאינם מטמאים – חלב, בהמה טהורה אך טריפה, גיד הנשה וכיו"ב, אמנם אסורים, אך הם אינם מטמאים את הנוגע בהם. אכילה היא קבלת חיות מדבר מסוים. התורה מצווה אותנו לקבל חיות מדברים מסוימים ולא לקבל חיות מדברים אחרים, כיוון שדברים אלו הינם בעייתיים. יש דברים טובים לקבל מהם, אך אסור לנו להתחיות מהם, להיות תלויים בהם. בתחום זה, מהותית, נמצאים המאכלים האסורים באכילה אך מותרים בהנאה. אכן, ניתן לקבל מהם הנאות מסוימות, הנאות כלכליות וכדומה להן, אך אסור לנו להתחיות מהם.

מאכלים אסורים המטמאים

הכותרת נוצרה באמצעות AI

מאכלים אסורים המטמאים – כגון שמונה שרצים המופיעים בפרשתנו וכיוצא בהם, המטמאים בטומאת מגע את הנוגע בנבלתם, אף אם לא אכל אותם. כאמור, אכילה היא קבלת חיות מהדבר. לעומתה, מגע הוא כל ממשק של האדם עם הדבר. מאכלים כאלה הם דברים שלא רק שאסור לנו להיות תלויים בהם, אלא עלינו לנתק איתם מגע לחלוטין. אין בהם שום צד טוב שאנו יכולים לדלות מהם. בתחום זה, מהותית, נמצאים המאכלים האסורים הן באכילה והן בהנאה – כל ממשק איתם אסור, אף ממשק שלא נובע מתלות שלנו בהם.

ניתן להסביר בשתי דרכים את טומאת המגע הזאת. האחת, באמת טומאת המגע הזו לא חמורה כמו טומאת האכילה. התלות בדברים הללו חמורה יותר מהממשק איתם. למרות זאת, כל ממשק איתם אסור, כיוון שאף שהוא פחות שלילי, שליליותו מספיק גדולה כדי לאוסרו. השנייה, טומאת המגע הזו חמורה כמו טומאת האכילה. התלות בדברים הללו חמורה בדיוק כממשק איתם. ואת הדרך השניה עצמה ניתן לפרש בשני פנים. האחד, התלות בדברים הללו חמורה בדיוק כממשק איתם מהותית, כל מגע איתם מזיק באותו אופן, שכן אין להם כלל רצון להשתלט עליך, אלא רק להזיק לך, ולכן אין בין תלות לממשק כלום. השני, אין ממשק איתם, כל פעם שהם נוגעים בך הם ישר משתלטים עליך והופכים אותם להיות תלוי בהם לחלוטין.

איסור בל יראה ובל ימצא

הכותרת נוצרה באמצעות AI

דברים שנאמר עליהם בל יראה ובל ימצא – המגע עליו דיברנו, הוא כל ממשק. ממשק זה הוא ממשק חי וכנה. אדם נוגע בדבר מסוים, מנסה ליצור איתו איזשהו קשר, קשר אמיתי. אך לעתים אדם לא מנסה ליצור קשר אמיתי עם דבר, אלא מבטא את השליטה שלו עליו. כאשר דבר נמצא ברשות אדם אחר, הוא בשליטתו. למרות זאת, באה התורה ואוסרת חמץ לא רק באכילה, אלא בהימצאותו ברשות האדם בכלל.

ניתן להסביר בשתי דרכים את איסור היות חמץ ברשות האדם1. האחד, עצם הימצאות הדברים הללו אצל האדם בעייתי. הם כה שליליים שהם משפיעים על כל רשותו של האדם, והופכים את האדם להיות דבר שלילי כמותם. אין להם שום מגמה כזאת, אך זה מה שקורה כאשר הם נמצאים ברשות אדם, בשל שליליותם. השני, זה לא שהם משפיעים על כל רשות האדם מהותית, הם משפיעים עליה כי הם חפצים להשפיע עליה. יש בחמץ בפסח מנגנון השמדה של כל הרשות בה הוא נמצא, לא כיוון שהוא דבר יותר שלילי במהותו מיתר הדברים השליליים, אלא כי שליליותו מובנית כדי להרוס את כל הרשות בה הוא נמצא.

הערות שוליים

  1. וכיוון שאנו עוסקים בביאור יחסי איסורי האכילה השונים בתורה, כאן המקום לבאר את יחסי האכילה בפסח ושאר ענייני אכילה שבתורה. ישנן אכילות רבות בתורה שאין בהן עניין עצמי. לדוגמה, בשבת אנו מצווים לאכול כחלק מעולם העונג, ביום טוב (ובפורים) אנו מצווים לאכול כחלק מעולם השמחה ובסוכות אנו מצווים לאכול כחלק מעולם הישיבה בסוכה. לעומתן, ישנן אכילות מסוימות שיש בהן עניין עצמי: פסח, מצה ומרור, אכילת קדשים שונים, איסור האכילה החמור ביום הכפורים.

    ↩