שמירת הלב מביטול הזמן כ אדר ישועות משה

שמירת הלב מביטול הזמן

עשרים באדר

יום הילולת כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט בעל הישועות משה זיעועכי"א

זיו חן זצ''ל

באהל מועד אשר אועד לך שמה… שמירה עלינו לשמור על הלב, אנו לא יכולים להפעיל אותו, לא יכולים לכוון אותו, לא יכולים להנדס אותו, אך אנו אכן יכולים לפעול על הסביבה החיצונית לו גדולה זוהי שמירה גדולה, לא סתם שמירה, כיוון שהיא מעניקה אבטחה מכל הכיוונים על הלב הלב צריך שמירה כיוון שהלב מצד אחד הכי פנימי, הכי נסתר, אך מצד שני הוא הכי חותר להיפתח לכל הכיוונים, הוא משתוקק לבלוע הכל ושהכל יבלע אותו, ובליעה כזו, בשל רוב פנימיותו, עלולה להביא לפירות נפלאים כאשר היא מכוונת לגורמים חיוביים, ולתוצאות נוראיות כאשר היא מכוונת לגורמים שאינם חיוביים שלא לשקוע בתאות וממילא מתפתח כאן החשש שמא ייכנסו ללב גורמים זרים שימשכו אותו. כאן ברור שנדרשת לא סתם שמירה, אלא שמירה גדולה, שמירה שמעניקה אבטחה מכל הכיוונים, כאמור, הרי מספיק שיהיה גורם זר אחד, ולו הכי קטן, כדי שהלב, שכאמור נפתח לכל הכיוונים, יהיה מושפע גם ממנו, היא הזהירות מביטול הזמן לא לבטל את הזמן, זה ברור ואין צורך לומר, אך יותר מזה אומר לנו כאן רבנו הקדוש והטהור – להיזהר מלבטל את הזמן, שביטול הזמן ייראה לנו כשלעצמו כבעיה, אף שהוא איננו בעיה, וזאת כיוון שבאמת במבט הכי עמוק יש בו בעיה גדולה – לפנינו לב שיכול לבלוע כל כך הרבה דברים קדושים, להתרומם ולהתעלות, ובזמן הזה, אף שאיננו מכניסים אליו חלילה דברים טמאים, אנו לא עושים זאת?! לא חבל על כל אנרגיות הרגש הענקיות הללו?! וזאת נרמז בתורה, באה"ל עה"כ גימ' אהב"ה הוי"ה באהל עם הכולל עולים כמניין 39, כלומר, כמניין אהבה עם הויה, ישנו מקום פנימי, אוהל, שהוא אמנם סגור אך הקירות שלו מאוד גמישים, הדלת שלו בעצם תמיד פתוחה לרשות הרבים, אהבת ה', במובניה הכי רגשיים והכי עמוקים, יכולה להיכנס אל אוהל זה ולמלאו, מועד פי' זמן משאבי הנפש הללו הם זמן, זמן המוקדש לדבר מסוים, תשומת לב, ולכן עלינו לא לאבד את הזמן בידים אם יצא שאיבדנו את הזמן – אין בכך בעיה, שוב, הכל נועד רק לאפשר ללב להיות מכוון לאותה אהבת ה', וגם אם בדרך עלינו לאבד איזה זמן, אין בכך פגם, עמדנו במשימתנו. אך אם אנו מאבדים את הזמן בידיים, מכלים אותו בדברים שאין בהם תועלת בדברים שאין בהם התעלות, כלומר, נתינת אותה אהבת ה' ללב, למלאותו רק בדברים שיש בהם תוכן רוחני התוכן רק צריך להיות רוחני, הוא לא צריך להיות רגשי או מעורר אהבה, הלב כבר יקח אותו למקום הזה אוטומטית, כפי שכתבנו לפני כן שעל ידם יגיע לאהבת הבורא ית"ש מה שתלוי בתכנים אותם נאפשר ללב שלנו לבלוע, זהו תיקון גדול תיקון לא כההיפך מקלקול, אלא מלשון תקנה, אין כאן מאבק נגד דבר רע אלא ניסיון בעד דבר טוב שלא לההביל את הלב למלאו בהבלים, ברוחות, בדברים שלא ריקים שרק מבלבלים כהבל המטשטש את הראיה בתאות הבלי עוה"ז שכאמור אין בהן דבר רע אך הן מונעות מהתכנים הרוחניים שהלב יקחם לאהבת הבורא להיכנס, אש"ר אוע"ד גימ' תק"ן ל"ב, ל"ך שמ"ה עה"א גימ' סד"ר מצ"ה עה"כ, יזכה לתקון הנפש, לתקן לבו להיותו לב טהור ללא הבל, ללא ראיה לא חדה ולא מדויקת רק בעד אהבת הבורא לקראת הסדר הק' וכזית מצה בהם יש עניין מיוחד באהבת הבורא, שכן הם מרגילים אותנו לקחת כל מה שעומד סביבנו עמוק ללב, לראות איך הבורא יכול ורוצה לשדד מערכות הטבע לטובתנו, ובעצם איך כל דבר שקורה כאן קורה רק מאהבת הבורא יתברך אלינו, וממילא על ידי ההיחשפות לסיטואציות השגרתיות יתמלא לבנו באהבתו יתעלה, לב מזוכך ומטוהר מכל שמץ לכלוך וחלודה עבירה ופגם שלעניין זה חוסר זיכוך וחוסר טיהור הוא ממש לכלוך, חלודה, עבירה ופגם, דימויים שליליים, בסור מרע ועשה טוב, זהירות מביטול הזמן – בשלילה כדי לאפשר את החיוב ולא מתוך שלילה בעלת ערך עצמי, ולקדש המח והלב בהעמקת מחשבה ברום גדלותו יתברך העמקה המאפשרת הרחבה, כלומר, לתת למחשבה את הכלים לפרש כך כל סיטואציה וסיטואציה – בחיוב.

דא"ח מליל שבת קודש פרשת כי תשא – פרה ה'תשמג

כזה היה רבנו הקדוש והטהור עצמו, כך לפי הסיפורים הרבים עליו, שלא ביטל שנייה מזמנו, אך לא לשם בניין אישיותו, אלא לשם אהבת הבורא יתברך שמו, לשמה בלבד.