פרשת בראשית לאור הפטרתה – אתן אדם תחתיך – זיו חן זצ"ל

לק"י/כח תשרי ה'תשפ

1

אתן אדם תחתיך

פרשת בראשית והפטרתה

זיו חן זצ''ל

.נעיין בדברי ישעיה (מב) בהפטרתנו

(ה) כֹּה אָמַר הָאֵל ה' ּבֹורֵא הַשָמַיִם וְנֹוטֵיהֶם רֹּקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹּתֵן נְשָמָה לָעָם

עָלֶיהָ וְרּוחַ לַהֹּלְכִים ּבָּה: (ו) אֲנִי ה' קְרָאתִיָך בְצֶדֶק וְאַחְזֵק ּבְיָדֶָך וְאֶצָרְָך וְאֶתֶנְָך לִבְרִית

:עָם לְאֹור ּגֹויִם: (ז) לִפְקֹּחַ עֵינַיִם עִוְרֹות לְהֹוצִיא מִמַסְּגֵר אַסִיר מִּבֵית כֶלֶא יֹּשְבֵי חֹּשְֶך

(ח) אֲנִי ה' הּוא שְמִי ּוכְבֹודִי לְאַחֵר לֹּא אֶתֵן ּותְהִלָתִי לַפְסִילִים: (ט) הָרִאשֹּנֹות הִנֵה בָאּו

וַחֲדָשֹות אֲנִי מַּגִיד ּבְטֶרֶם תִצְמַחְנָה אַשְמִיעַ אֶתְכֶם: פ

ישעיה קורא לִפְקֹּחַ עֵינַיִם עִוְרֹות , כדי שעם ישראל ידע שהוא ורק הוא ּבֹורֵא הַשָמַיִם

וְנֹוטֵיהֶם:. אמנם יש את הרואים את גבורת ה' בכל המציאות

)(י) שִירּו לַה' שִיר חָדָש תְהִלָתֹו מִקְצֵה הָאָרֶץ יֹורְדֵי הַיָם ּומְֹלאֹו אִיִים וְיֹּשְבֵיהֶם: (יא

'יִשְאּו מִדְּבָר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵשֵב קֵדָר יָרֹּנּו יֹּשְבֵי סֶלַע מֵרֹּאש הָרִים יִצְוָחּו: (יב) יָשִימּו לַה

כָבֹוד ּותְהִלָתֹו ּבָאִיִים יַּגִידּו: (יג) ה' כַּגִּבֹור יֵצֵא כְאִיש מִלְחָמֹות יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף

:יַצְרִיחַ עַל אֹּיְבָיו יִתְּגַּבָר

:אך יש עורים שלא מצליחים לעשות זאת, למרות שה' מיטיב גם להם

(יד) הֶחֱשֵיתִי מֵעֹולָם אַחֲרִיש אֶתְאַפָק כַיֹולֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּם וְאֶשְאַף יָחַד: (טו) אַחֲרִיב

הָרִים ּוגְבָעֹות וְכָל עֶשְּבָם אֹובִיש וְשַמְתִי נְהָרֹות לָאִיִים וַאֲגַמִים אֹובִיש: (טז) וְהֹולַכְתִי

עִוְרִים ּבְדֶרְֶך לֹּא יָדָעּו ּבִנְתִיבֹות לֹּא יָדְעּו אַדְרִיכֵם אָשִים מַחְשְָך לִפְנֵיהֶם לָאֹור ּומַעֲקַשִים

לְמִישֹור אֵלֶה הַדְבָרִים עֲשִיתִם וְלֹּא עֲזַבְתִים: (יז) נָסֹּגּו אָחֹור יֵבֹּשּו בֹּשֶת הַּבֹּטְחִים

ּבַפָסֶל הָאֹּמְרִים לְמַסֵכָה אַתֶם אֱֹלהֵינּו: ס

:להם, אומר ה' בפי הנביא

:(יח) הַחֵרְשִים שְמָעּו וְהַעִוְרִים הַּבִיטּו לִרְאֹות

:אמנם יש להודות ש

לק"י/כח תשרי ה'תשפ

2

)(יט) מִי עִּוֵר כִי אִם עַבְדִי וְחֵרֵש כְמַלְאָכִי אֶשְלָח מִי עִּוֵר כִמְשֻׁלָם וְעִּוֵר כְעֶבֶד ה': (כ

ראית רָאֹות רַּבֹות וְלֹּא תִשְמֹּר פָקֹוחַ אָזְנַיִם וְלֹּא יִשְמָע: (כא) ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקֹו יַגְדִיל

תֹורָה וְיַאְדִיר: (כב) וְהּוא עַם ּבָזּוז וְשָסּוי הָפֵחַ ּבַחּורִים כֻׁלָם ּובְבָתֵי כְלָאִים הָחְּבָאּו הָיּו

:לָבַז וְאֵין מַצִיל מְשִסָה וְאֵין אֹּמֵר הָשַב: (כג) מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹּאת יַקְשִב וְיִשְמַע לְאָחֹור

:מדוע אינכם מבינים

(כד) מִי נָתַן למשוסה לִמְשִסָה יַעֲקֹּב וְיִשְרָאֵל לְבֹּזְזִים הֲלֹוא ה' זּו חָטָאנּו לֹו וְלֹּא אָבּו

בִדְרָכָיו הָלֹוְך וְלֹּא שָמְעּו ּבְתֹורָתֹו: (כה) וַיִשְפְֹּך עָלָיו חֵמָה אַפֹו וֶעֱזּוז מִלְחָמָה וַתְלַהֲטֵהּו

מִסָבִיב וְלֹּא יָדָע וַתִבְעַר ּבֹו וְלֹּא יָשִים עַל לֵב: פ

אני צריך דווקא אתכם עבור המשימה שלי, ולכן מצד אחד, אני דואג לכם, ומצד שני, אתם

חייבים לא להיות עורים :

(א) וְעַתָה כֹּה אָמַר ה' ּבֹּרַאֲָך יַעֲקֹּב וְיֹּצֶרְָך יִשְרָאֵל אַל תִירָא כִי גְאַלְתִיָך קָרָאתִי בְשִמְָך

לִי אָתָה: (ב) כִי תַעֲבֹּר ּבַמַיִם אִתְָך אָנִי ּובַנְהָרֹות לֹּא יִשְטְפּוָך כִי תֵלְֵך ּבְמֹו אֵש לֹּא תִכָוֶה

וְלֶהָבָה לֹּא תִבְעַר ּבְָך: (ג) כִי אֲנִי ה' אֱֹלהֶיָך קְדֹוש יִשְרָאֵל מֹושִיעֶָך נָתַתִי כָפְרְָך מִצְרַיִם

כּוש ּוסְבָא תַחְתֶיָך: (ד) מֵאֲשֶר יָקַרְתָ בְעֵינַי נִכְּבַדְתָ וַאֲנִי אֲהַבְתִיָך וְאֶתֵן אָדָם תַחְתֶיָך

:ָּולְאֻׁמִים תַחַת נַפְשֶָך: (ה) אַל תִירָא כִי אִתְָך אָנִי מִמִזְרָח אָבִיא זַרְעֶָך ּומִמַעֲרָב אֲקַּבְצֶך

(ו) אֹּמַר לַצָפֹון תֵנִי ּולְתֵימָן אַל תִכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחֹוק ּובְנֹותַי מִקְצֵה הָאָרֶץ: (ז) כֹּל

הַנִקְרָא בִשְמִי וְלִכְבֹודִי ּבְרָאתִיו יְצַרְתִיו אַף עֲשִיתִיו: (ח) הֹוצִיא עַם עִּוֵר וְעֵינַיִם יֵש

וְחֵרְשִים וְאָזְנַיִם לָמֹו: (ט) כָל הַּגֹויִם נִקְּבְצּו יַחְדָו וְיֵאָסְפּו לְאֻׁמִים מִי בָהֶם יַּגִיד זֹּאת

וְרִאשֹּנֹות יַשְמִיעֻׁנּו יִתְנּו עֵדֵיהֶם וְיִצְדָקּו וְיִשְמְעּו וְיֹּאמְרּו אֱמֶת: (י) אַתֶם עֵדַי נְאֻׁם ה' וְעַבְדִי

אֲשֶר ּבָחָרְתִי לְמַעַן תֵדְעּו וְתַאֲמִינּו לִי וְתָבִינּו כִי אֲנִי הּוא לְפָנַי לֹּא נֹוצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹּא

יִהְיֶה: ס

מדוע אַתֶם עֵדַי? למה דווקא אתם ִעַבְדִי אֲשֶר ּבָחָרְת י,? מה מיוחד בנו שרק בנו יכול

להתקיים החלום של לְמַעַן תֵדְעּו וְתַאֲמִינּו לִי וְתָבִינּו כִי אֲנִי הּוא לְפָנַי לֹּא נֹוצַר אֵל וְאַחֲרַי

לֹּא יִהְיֶה? כיוון ש אֶתֵן אָדָם תַחְתֶיָך ּולְאֻׁמִים תַחַת נַפְשֶָך . אתם התחליף לאדם, מה שאתם הוא מה שהלאומים היו אמורים להיות. אם כן, יוצא שכל הבריאה, שיעודה היה לתת

מקום ל כֹּל הַנִקְרָא בִשְמִי וְלִכְבֹודִי ּבְרָאתִיו יְצַרְתִיו אַף עֲשִיתִיו , מוחלפת בישראל, שהם .כעת יעוד הבריאה. על ידי שישראל שנקראים בשמו, גדל כבוד ה' בעולם

.כעת נוכל לקרוא את פרשת בראשית, ועמה את פרשת נח

פרשת בראשית נפתחת בבריאת ה עולם. רבים חילקו בין פרק א לפרק ב ופירשו ששני הפרקים הם שני סיפורים שונים של יחס האדם והעולם, ואף בקורת המקרא עסקה בשאלה ,זו. לעניות דעתי, פרק א הוא בריאת העולם, ופרק ב מתחיל מהרגע אחרי בריאת העולם

אֵלֶה תֹולְדֹות הַשָמַיִם וְהָאָרֶץ ּבְהִּבָרְאָם ּבְיֹום עֲשֹות ה' אֱֹלהִים אֶרֶץ וְשָמָיִם , כלומר, זהו

לק"י/כח תשרי ה'תשפ

3

.סיפורו של העולם, שגבורו הוא האדם, ביום בו נגמרו להיעשות ארץ ושמים אין אלו שני

.תיאורים שונים לאדם, פרק א כלל לא מדבר עליו

אם כן, כיוון שחילקנו בין .הפרקים, ניתן לראות את הדמיון ביניהם בריאת העולם היא ההתחלקות של ה' עם האדם בעולמו. מדוע לעשות זאת? עדיף להיות בפחות מקום, ולא .להיות בודד, ויותר עמוק, הערך של המקום מתגלה עבור האדם רק כאשר הוא מתחלק בו

:)כך אומר הפסוק (כו וַיֹּאמֶר אֱֹלהִים נַעֲשֶה אָדָם ּבְצַלְמֵנּו כִדְמּותֵנּו וְיִרְדּו בִדְגַת הַיָם

ּובְעֹוף הַשָמַיִם ּובַּבְהֵמָה ּובְכָל הָאָרֶץ ּובְכָל הָרֶמֶש הָרֹּמֵש עַל הָאָרֶץ , במי ה' נמלך? אין

לו במי להימלך, מה שמחדד בדיוק את ע.צמת כאבה של בדידותו מה יעשה האדם? יפיג את בדידותו של ה' על ידי הימצאותו לא רק מתחת לה', בגדר מקבל מקום, אלא לצד ה', בגדר

:)נותן מקום בעצמו, בכך שהוא רודה בדגת הים ובעוף השמים כה' עצמו. או אז (כז וַיִבְרָא

אֱֹלהִים אֶת הָאָדָם ּבְצַלְמֹו ּבְצֶלֶם אֱֹלהִים ּבָרָא אֹּתֹו זָכָר ּונְקֵבָה ּבָרָא אֹּתָם , ה' לא רק נותן .לו מקום מתחתיו, אלא גם מקום לצידו, בורא אותו בצלם אלהים, משווה אותו אליו האדם

:)מצווה (ב, טו וַיִקַַּ֛ח יְקֹּוָָ֥ק אֱֹלהִִ֖ים אֶת־הָָֽאָדָָ֑ם וַיַנִחֵֵ֣הּו בְגַן־עֵֵ֔דֶן לְעָבְדִָּ֖ה ּולְשָמְרָָּֽה , ואפשר ,שזה מקביל לתפקידו של הבורא בעצמו, להמשיך את הטבתו לעולם שהתבטאה בבריאתו

.גם בעבודתה ובשמירתה

התחלקות זו של ה' איתנו בעולמו תלויה בשני הצדדים: ה' נו תן מקום, והאדם נותן לה' את

מקומו ולא פוגע בו . יותר מכך, יש בעצם העובדה שה' נותן לאדם מקום שימת עצמו מעל 'האדם, שהרי הוא נותן המקום והאדם הוא מקבל המקום, אמנם היא בדיוק אומרת גם שה נותן לו מקום לצידו, כלומר, הוא צריך להמשיך את אותה מגמה, ולתת בעצמו מקום לאלה שהוא מעליהם, וכיוון שיש בשימת עצמו מעליהם שימת עצמו לצידם, גם עליהם לתת מקום

.לאלה שהם מעליהם, וכן הלאה

מתוך כך גם לאדם ישנן מגבלות מסוימות (שם טז- )יז: וַיְצַו֙ יְקֹּוֵָ֣ק אֱֹלהִֵ֔ים עַל־הָָֽאָדִָ֖ם לֵאמָֹּ֑ר

ָֹּ֥מִכ ל עֵָֽץ־הַּגִָָּ֖֖ן אָכָֹּ֥ל תֹּאכֵָֽל, ָּומֵעֵֵ֗ץ הַדַ֙עַת֙ טֵֹ֣וב וָרֵָ֔ע לָֹּ֥א תֹּאכִַ֖ל מִמֶָ֑נּו כִֵ֗י ּבְיַֹּ֛ום אֲכ לְָךָ֥ מִמִֶ֖נּו

מָֹ֥ות תָמָּֽות , עליו לתת מקום לה'. כאמור, נתינת המקום לה' היא רק הצעד הראשון :)בהידמות האדם אליו, והצעד השני הוא נתינת המקום לזולתו, מה שמתבטא בבדידותו (טז

וַיֹּ֙אמֶר֙ יְקֹּוֵָ֣ק אֱֹלהִֵ֔ים לֹּא־טַֹּ֛וב הֱיָֹ֥ות הָָֽאָדִָ֖ם לְבַדָֹ֑ו אֶָֽעֱשֶה־לָֹ֥ו עִֵ֖זֶר כְנֶגְדָֹֽו . לכן מתחיל האדם

לתת מקום לזולתו, בתחילה לבעלי החיים (יט- :)כ וַיִצֶר֩ יְקֹּוָָ֨ק אֱֹלהִִ֜ים מִן־הָָֽאֲדָמֵָ֗ה כָל־חַיַַּ֤ת

הַשָדֶה֙ וְאֵת֙ כָל־עֵֹ֣וף הַשָמֵַ֔יִם וַיָבֵא֙ אֶל־הֵָ֣אָדֵָ֔ם לִרְאִֹ֖ות מַה־יִקְרָא־לָֹ֑ו וְכֹּל֩ אֲשֶָ֨ר יִקְרָא־לֹ֧ו

ֵַ֣הָָֽאָדַָּ֛ם נֶָ֥פֶש חַיִָ֖ה הָּ֥וא שְמָֹֽו, וַיִקְרָָ֨א הָָֽאָדִָ֜ם שֵמֵֹ֗ות לְכָל־הַּבְהֵמָה֙ ּולְעֵֹ֣וף הַשָמֵַ֔יִם ּולְכִֹּ֖ל חַי ת

הַשָדֶָ֑ה ּולְאָדָָ֕ם לָֹּֽא־מָצָָ֥א עִֵ֖זֶר כְנֶגְדָֹֽו ,, כלומר, האדם יכול לתת מקום לבעלי החיים מתחתיו

אך לא לצידו, הם לא יכולים לשמש עִֵ֖זֶר כְנֶגְדָֹֽו , שווים לו. לכן נדרש ליצור עוד אדם, לו יוכל :לתת האדם מקום לצידו. לכן מסיימת התורה את סיפור בריאת האשה

ִָ֖(כא) וַיַפֵל֩ יְקֹּוָָ֨ק אֱֹלהִ֧ים׀ תַרְדֵמַָּ֛ה עַל־הָאָדִָ֖ם וַיִישָָ֑ן וַיִקֵַ֗ח אַחַת֙ מִצַלְעֹּתֵָ֔יו וַיִסְּגָֹּ֥ר ּבָש ר

תַחְתֶָֽנָה: (כב) וַיִבֶן֩ יְקֹּוָָ֨ק אֱֹלהִ֧ים׀ אֶָֽת־הַצֵלַָּ֛ע אֲשֶר־לָקַָ֥ח מִן־הָָֽאָדִָ֖ם לְאִשָָ֑ה וַיְבִאִֶ֖הָ אֶל־

ִָ֥הָָֽאָדָָֽם: (כג) וַיֹּאמֶר֘ הָָֽאָדָם֒ זֵֹּ֣את הַפֵַ֗עַם עֶֶ֚צֶם מֵָֽעֲצָמֵַ֔י ּובָשִָ֖ר מִּבְשָרִָ֑י לְזֹּאת֙ יִקָרֵֵ֣א אִשֵָ֔ה כ י

לק"י/כח תשרי ה'תשפ

4

מֵאִִ֖יש לָֻֽׁקֳחָה־ זָֹּֽאת: (כד) עַל־כֵן֙ יַָֽעֲזָב־אִֵ֔יש אֶת־אָבִִ֖יו וְאֶת־אִמָֹ֑ו וְדָבֵַ֣ק ּבְאִשְתֵֹ֔ו וְהָיִּ֖ו לְבָשָָ֥ר

:אֶחָָֽד

הפעם הזולת לו נותן האדם מקום הוא מעצמו, ולכן הוא יכול לתת לו מקום לצידו ולא רק מתחתיו, מה שמאפשר את עזיבתו את מקומו שלו ונתינת חלק ממנו לאשתו, וכך האדם

.מפיג את בדידותו והופך לבשר אחד עם אשתו

בחטאו האדם לא עמד במשימתו זו. האשה שומעת שיש אופציה ש וִהְיִיתֶם֙ כֵָֽאֹלהִֵ֔ים יֹּדְעִֵ֖י

טָֹ֥וב וָרָָֽע , והיא לא עומדת בפיתוי. היא לא מוכנה לתת לה' את המקום שלו. האדם, שהוא זה שנתן לה מקום, היה צריך למנוע אותה מכך, או לפחות לא להתרצות אליה, אך הוא אכן מתפתה, ומשתתף בתוך לקיחת המקום של ה'. כאשר ה' שואל את האדם מדוע הוא עשה

,זאת, הוא עונה לו (ג)יב: וַיִֹּ֖אמֶר הָָֽאָדָָ֑ם הָָֽאִשָה֙ אֲשֵֶ֣ר נָתֵַ֣תָה עִמָדִֵ֔י הִַּ֛וא נָָֽתְנָה־לִָ֥י מִן־הָעִֵ֖ץ

וָאֹּכֵָֽל :), ומיד לאחר מכן (יג וַיָֹּ֨אמֶר יְקֹּוָ֧ק אֱֹלהִַּ֛ים לָאִשִָ֖ה מַה־זֵֹּ֣את עָשִָ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָָֽאִשֵָ֔ה

.הַנָחָָ֥ש הִשִיאִַ֖נִי וָאֹּכֵָֽל ה' לא סונט בו את הביקורת המתבקשת: אז מה אם האשה נתנה

לך? מבחינתו, מדובר כאן בהודאה בשורש החטא– שורש החטא הוא כאשר נותן המקום לא יודע להגביל את מקומו של מקבל המקום כאשר הוא מנסה לקחת את מקומו. כך גם לגבי ,האשה עצמה, היה צריך ה' לגעור בה: מה בכך שהנחש השיאך? עמדי על שלך! גם כאן

.מבחינתו, מדובר בהודאה בשורש החטא

:)עונשי החטא הללו קשורים מאוד לעיקרון זה. עונשו של הנחש הוא (טו ֙אֵיבֵָ֣ה׀ אָשִֵ֗ית ּבֵָֽינְָך

,ּובֵֵ֣ין הָָֽאִשֵָ֔ה ּובֵָ֥ין זַרְעֲָךִ֖ ּובֵֵ֣ין זַרְעָָּ֑ה הֶּ֚וא יְשּופְָךֵ֣ רֵֹּ֔אש וְאַתִָ֖ה תְשּופֶָ֥נּו עָקֵָֽב כלומר, לא תתנו

:)מקום אחד לשני. כך גם לגבי האשה (טז אֶָֽל־הָאִשֵָ֣ה אָמֵַ֗ר הַרְּבַָּ֤ה אַרְּבֶה֙ עִצְבֹונְֵֵָּ֣֖ך וְהֵָֽרֹּנְֵֵ֔ך

ּבְעִֶ֖צֶב תֵָֽלְדִֵ֣י בָנִָ֑ים וְאֶל־אִישְֵך֙ תְשּוקָתְֵֵ֔ך וְהִּ֖וא יִמְשָל־ּבְָָֽך ,, את תהיי כפופה לחלוטין לאישך הוא ימנע ממך לקחת את המקום של מי שמקומו מעלייך ונתן לך מקום לצדו. כך גם לגבי

:)האדם (יז לְאָדֵָ֣ם אָמֵַ֗ר כִָֽי־שָמַעְתָ֘ לְקֵֹ֣ול אִשְתֶָך֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵֵ֔ץ אֲשֶַּ֤ר צִּוִיתִ֙יָך֙ לֵאמֵֹּ֔ר לָֹּ֥א

תֹּאכִַ֖ל מִמֶָ֑נּו אֲרּורַָּ֤ה הָָֽאֲדָמָה֙ ּבַָֽעֲבּורֵֶָ֔ך ּבְעִצָבֹון֙ תָֹּֽאכֲלֵֶ֔נָה כִֹּ֖ל יְמֵָ֥י חַיֶָֽיָך , חטאך הוא ששמעת ,לקול אשתך, ולכן אני מגרש אותך. אני בתור נותן מקום, לא אחטא בחטא בו אתה חטאת בהליכה אחר מקבלי המקום המעוניינים לקחת מקום, אלא אשלול את מקומך כדי שבעתיד

.תדע לתת מקום למי שמעליך ולמי שמתחתיך

,לאחר גירושו מגן עדן :)מתחיל תהליך תיקון (ד, א וְהֵָ֣אָדֵָ֔ם יָדִַ֖ע אֶת־חַּוֵָ֣ה אִשְתָֹ֑ו וַתַ֙הַר֙ וַתֵֵ֣לֶד

.אֶת־קֵַ֔יִן וַתָֹּ֕אמֶר קָנִָ֥יתִי אִִ֖יש אֶת־יְקֹּוָָֽק האדם הוא הדומיננטי, כיוון שהוא נותן המקום, הוא מבין שהוא זה שצריך לשלוט והמקום אותו הוא נותן לאשתו צריך להיות מתחתיו עתה כדי שבהמשך יהיה לצידו. גם חוה מבינה שהיא לא יכולה להתחיל את יחסה עם הזולת בכך שהיא נותנת לו מקום ללא שימת מקומו מתחתיה, ולקרוא לו בשם, ולקרוא לו בשם שמקנה

.אותו אליה, כמובן, כדי שמקומו יוכל להיות לצידה

אמנם אף שהרושם של אלה שגורשו מגן עדן והפנימו את המסר היה מאוד חזק, אין שום סיבה לבניהם לנהוג באותו אופן, הרי הם לא חוו את לקיחת המקום מהם. לכן קין, האח

לק"י/כח תשרי ה'תשפ

5

הבכור, זה היותר חזק, זה שצריך לתת מקום לאחיו הצעיר, לא עושה זאת ומונע מאחיו

לחיות מתוך רצון במקומו, מתוך רצון בתשומת הלב שניתנת לאחיו מאת ה'. לכן גם הארץ מתמלאת אט אט חמס. חמס הוא חוסר נתינת המקום, והפוך, הוא לקיחת המקום. הארץ

.מתמלאת באנשים שלא נותנים מקום, היא מתפוצצת העולם צריך לעבור מבול, שאמנם יוצר איזושהי אחווה בין כולם, נתינת מקום הדדית, אך נתינת מקום זו סובלת מחוסר כנות, נתינת המקום איננה אמיתית, ולכן היא תלויה בכך שהם ב"שפה אחת ודברים אחדים", שכן כל

.מטרתה מלכתחילה היא רק לקחת את מקומו של אלהים נתינת המקום הזו יוצרת גם תלות

."אחד בשני, "פן נפוץ

אם כן, כל זה מוביל אותנו למסקנה הכואבת שהיחידים שיכולים לתת מקום באמת, הם אלה שחוו את הצו האלהי. האדם מתוך עצמו, בשל היותו במהותו ובבסיסו, מקבל מקום, צריך כלי המדריך אותו כל רגע ורגע איך יוכל להיות גם נותן מקום ולא רק מקבל מקום. כאן מגיעים הבכורים שנקראים ראשית, בשל העובדה שהם חוזרים למגמתו היסודית של האדם, לקבל מקום על מנת לתת אותו, וכאן מגיעים התורה וישראל, שאף הם נקראו ראשית, התורה

.המדריכה את ישראל היאך יהפכו ממקבלי מקום בלבד לגם נותני מקום

לפי זה, ברורים דברי הנביא. כל פרשת בראשית מוארת על ידי ההפטרה כהקדמה לגלגול האמיתי שלה, פרשת לך לך. ה' החליף את האדם בישראל, שרק הם יכולים לקבל מקום על

.מנת לתתו