שני מבטים על המהלך של חגי תשרי

שני מבטים על המהלך של חגי תשרי:

– כל המהלך הזה מקביל למהלך של זוגיות, בין ה' לישראל. בשלב הראשון, חמישה עשר באב, בני הזוג נפגשים. בשלב השני, חודש אלול, הם מחליטים שעליהם להיות יחד, ומאז מתחילה דינאמיקה של "אני לדודי ודודי לי", השתוקקות של שני הצדדים אחד לשני. בשלב השלישי, עשרת ימי תשובה, האיש פונה אל האשה ומציע בפניה להיות מקודשת לו (ראש השנה), והיא נעתרת (יום הכיפורים). בשלב הרביעי, חג הסוכות, הוא נושא אותה, ואז השהות שלהם במרחב משותף, החופה, מחוייבת ביום הראשון (כזית בסוכה) ולאחר מכן הם כבר שוהים באותו מרחב, לשבע ברכות, בו כולם מוזמנים, שבעים אומות. בשלב החמישי, שמיני עצרת ואסרו חג, כבר לא כולם מוזמנים, אלא רק הם יחד, "עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך".

העומד בבסיס כל המהלך הזה הוא הרצון לגלות את האחדות בין אותם בני זוג, שלפני השלב הראשון כלל לא הכירו אחד את השני, אך באמת תמיד היו אחד.

– המהלך הזה נועד לשחרר אותנו מכל מיני זהויות לא מיטיבות שאנחנו מסגלים לעצמנו במהלך השנה, וגיבוש זהויות מיטיבות חדשות. בשלב הראשון, עשרת ימי תשובה, ה' מודיע לנו כי הדבר היחיד הקיים במציאות איננו אלא הוא, "ה' מלך ומלכותו בכל משלה". לנו אין אלא קול זעיר ונטול תוכן להשמיע מאיזשהו שופר שגם הוא לא מסמל את מי שמעלינו, את אבותינו, שכאן נציע שהם דווקא בצד שלו יתעלה (ראש השנה), או לחילופין וידוי שהופך את כל הזהויות שלנו (אשמים, בוגדים, גוזלים) ומעביר אותן משמות תואר לפעלים בלשון עבר (אשמנו, בגדנו, גזלנו), וברגע זה התפוררו כל זהויותינו המיותרות, אמנם נותרנו ללא זהות (יום הכיפורים).

בשלב השני, חג הסוכות, ה' קורא לנו להתחיל לגבש זהות מיטיבה, אך מיידע אותנו שכדי שהזהות הזו תישאר מיטיבה, עליה, בבסיסה ובמהותה, להיות זמנית, עראית, מחיצותיה פתוחות וניתנות לשינוי. זה מוביל לשמחה גדולה, "ושמחת בחגך".

בשלב השלישי, שמיני עצרת ואסרו חג, ה' קורא לנו להתחיל להפוך זהות זו ליותר מהותית לנו, לאחד איתנו. היא כבר לא עראית, אנחנו נכנסים הביתה, אנחנו מתחילים את השנה בשמחה, אנחנו מתקבעים, אמנם אנחנו תמיד זוכרים שבסיס הזהות הזו איננו אלא העראיות שלה, ולכן ברגע שנזהה שהיא מפסיקה להיטיב עמנו אנחנו יכולים לשנותה.