שיטת הרמבם בחיוב עני בנר חנוכה

שיטת הרמב"ם בחיוב עני בנר חנוכה

המקור הראשון: הסוגיה בפסחים (והסוגיה בשבת?) – ארבע כוסות

פסיקת הרמב"ם. הרמב"ם במגילה וחנוכה [ד, יב] מלמד כי מצוות נר חנוכה היא מצווה חביבה, שכן בה מפרסמים את הנס, משבחים את ה' ומודים לו עליו, ולכן, אפילו אדם שנזקק לאוכל מצדקה שואל או מוכר את בגדיו כדי לקנות נרות ולהדליק נר חנוכה. מהו מקור דברי הרמב"ם? ניתנו לכך שתי אפשרויות בקרב נושאי כלי הרמב"ם.

המקור הראשון – דברי המגיד משנה. המקור הראשון הוא ארבע כוסות. המשנה בפסחים [צט:] מלמדת כי "אפילו עני שבישראל… לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי". המגיד משנה נדרש לשאלת מקור דברי הרמב"ם, וענה שהוא ממש בסוגיה זו, שכן גם ארבע כוסות, כך הוא מניח, הן משום פרסום הנס, כנר חנוכה, לכן ברור שגם עני חייב בנר חנוכה, ואפילו מן הצדקה.

יותר מכך, בסוגיה בשבת [כג:] נקבע כי אדם שיש לו כסף רק או לנר חנוכה או לקידוש היום, יקנה לנר חנוכה, שכן הוא עדיף, משום פרסום הנס. לפי זה, אומר הרב המגיד, נר חנוכה חמור מארבע כוסות (שלהבנתו קשורות באיזשהו מובן לקידוש היום, ונראה בהמשך כמה זה קשה), ואם בארבע כוסות עני חייב אפילו מן הצדקה, כל שכן בנר חנוכה.

קושיית הלחם משנה. הלחם משנה, אף שנראה שהסכים עם הרב המגיד שמקור דברי הרמב"ם בסוגיה בפסחים, חלק על הקל וחומר שמצא כאן הרב המגיד, וטען שכלל אין כאן קל וחומר, שכן אמנם נר חנוכה עדיף על פני קידוש היום, אמנם אין בכך קשר לארבע כוסות. יצויין, על לשון הטור [תרעא, א], שכמעט זהה לזו של הרמב"ם, הביא הבית יוסף את דברי הרב המגיד, אמנם בהשמטה, ברור שמכוונת, של הקל וחומר, ובפשטות נראה שבעקבות קושיית הלחם משנה, והסתפק לומר שאין כאן קל וחומר, אלא השוואה בלבד. אם כן, לדעת הלחם משנה והבית יוסף, כלל אין כאן צורך בסוגיה בשבת, רק בסוגיה בפסחים.

קושיה זו חודדה יותר על ידי השואל בשבות יעקב שנראה בהמשך, "מה כ"ש הוא זה דלמא שווים הם דהלא גם בד' כוסות שהוא פרסום הנס בפרטות שהוא הנס דאוריית' וחנוכה הוא רק דרבנן", ארבע כוסות בוודאי חמורות יותר מנר חנוכה, שהרי הן פרסום הנס מדאורייתא, והוא פרסום הנס רק מדרבנן!

התירוץ הראשון – אור יקרות ואליה זוטא. לקושיית הלחם משנה, שהקשו רבים בעקבותיו, נלמד שלושה תירוצים. הראשון, של האור יקרות והאליה זוטא. אלו מסבירים שנכון, גם ארבע כוסות וגם נר חנוכה הם משום פרסום הנס, ומצד עצם כל אחת מהמצוות הללו אין פרסום הנס של זו גדול משל חברתה, אך יש לשים לב כי בליל הסדר, בו ישנה מצוות ארבע כוסות, ישנן עוד מצוות, כמצה וכמרור וכהסיבה (ופלא שלא הזכירו את מצוות סיפור יציאת מצרים עצמה, איזה פרסום הנס יש לנו בליל הסדר ובכלל יותר ממצווה זו?), המקיימות את פרסום הנס, לכן ארבע כוסות, אף שהן כשלעצמן שוות לנר חנוכה בפרסום הנס, פחות חמורות מנר חנוכה, וזה הקל וחומר שמצא כאן הרב המגיד.

התירוץ השני – המעשה רקח וביאורנו בו ומרכבת המשנה. השני הוא של המעשה רקח. המעשה רקח הקשה על הלחם משנה: כיצד ניתן להבין מלכתחילה שארבע כוסות הן משום פרסום הנס? לא מצאנו לכך שום מקור, אלא הן משום חירות. כמו כן, גם בשיטת הרב המגיד עצמו לא ניתן להבין כן, שהרי אם היה סובר כן, מדוע כתב זאת בהלכות מגילה וחנוכה ולא בהלכות חמץ ומצה על ההלכה המקבילה לגבי ארבע כוסות כפי שהיה מתבקש?

לכן, אומר המעשה רקח, צריך להבין שהקל וחומר של הרב המגיד לא מושתת על כך שפרסום הנס בנר חנוכה גדול מפרסום הנס בארבע כוסות, שכן אין בהן כלל פרסום הנס. אם כן, מהו הביאור לדברי הרב המגיד על פי המעשה רקח?

נעיין שוב בלשונו, "נראה שלמדו ממה שנתבאר פ' ז' מהלכות חמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנ"ח דעדיף מקדוש היום". בפשטות, וכך הבינה הקושיה על הרב המגיד, "הטעם משום פרסומי ניסא" בא להסביר את ארבע כוסות, וכוונתו שארבע כוסות גם הן משום פרסום הנס, ובכלל ארבע כוסות קידוש היום שגם הוא משום פרסום הנס (בהמשך בדברי השבות יעקב יוסבר באיזה מובן גם קידוש היום משום פרסום הנס), ואם הסוגיה קבעה שנר חנוכה עדיף מקידוש היום, קל וחומר שהחומרות שיש בארבע כוסות שהן כקידוש היום, תהיינה גם בו.

אמנם, כך נבאר על פי המעשה רקח, לא תהיה כלל קושיה אם נאמר ש"הטעם משום פרסומי ניסא" לא בא להסביר את ארבע כוסות אלא את נר חנוכה, וכוונתו שיש שני טעמים מדוע החומרה שיש בארבע כוסות תהיה גם בנר חנוכה. האחד, פרסום הנס, שישנו בנר חנוכה, וכבר ראינו בסוגיה בשבת שהוא חשוב ביותר, והשני, העובדה שנר חנוכה עדיף על קידוש היום שארבע כוסות כוללות אותו, כפי שראינו שם.

ראיתי שזכיתי לכוון לתירוץ מרכבת המשנה, שאחז ממש במהלך זה, לומר שדברי המגיד משנה "הטעם משום פרסומי ניסא" לא באו להסביר את ארבע כוסות אלא את נר חנוכה, וממילא יש שני טעמים: העובדה שנר חנוכה הוא פרסום הנס והעובדה שהוא עדיף על קידוש היום. עם זאת, בעוד אנו הסברנו שהעובדה שנר חנוכה עדיף על קידוש היום מלמדת אותנו גם על ארבע כוסות, למרכבת המשנה הסבר אחר מדוע העובדה שנר חנוכה עדיף על קידוש היום קשורה לכאן.

ברור, קובע מרכבת המשנה, שמי שאין לו אלא כוס אחת בליל הסדר, יקדש עליה ולא ישאיר אותה למגיד או להלל, שבהם יש פרסום הנס, כיוון שקידוש היום עדיף על פרסום נס יציאת מצרים, ולמרות זאת, כפי שאנו רואים בסוגיה בשבת, נר חנוכה שהוא פרסום נס חנוכה עדיף על קידוש היום (שעדיף על פרסום נס יציאת מצרים). מכאן מוכח שבאופן כללי פרסום נס חנוכה עדיף על פרסום נס יציאת מצרים, כיוון שקידוש היום עדיף על פרסום נס יציאת מצרים ולמרות זאת נר חנוכה עדיף ממנו. יצויין, היה ניתן לדחות את דברי מרכבת המשנה ולומר שגם בקידוש היום יש פרסום הנס, וכפי שאנו נקטנו.

התירוץ השלישי – השבות יעקב והאבני נזר. התירוץ השלישי הוא של השבות יעקב ושל האבני נזר. השבות יעקב [ג, מט] תירץ את דברי הרב המגיד, בביאור יחס הסוגיה בשבת לענייננו. הסוגיה בשבת דנה מה עדיף, קידוש היום או נר חנוכה, והכריעה שנר חנוכה, שכן יש בו פרסום הנס. אמנם קשה, איזה פרסום הנס יותר גדול, פרסום נס חנוכה, נצחון המקבים על היוונים וההסתפקות בפך שמן אחד לשמונה ימים, או פרסום נס שבת, עצם בריאת העולם?

לכן חייבים לומר שפרסום הנס איננו בעצם הנס, אלא בפרסומו, כלומר, בשאלה היכן הוא נעשה. פרסום נס חנוכה חשוב מפרסום נס שבת, כיוון שנס שבת כלל לא מפורסם, את קידוש היום אנו עושים לא בהכרח בחוץ, וההיפך, בדרך כלל בתוך הבית, ואילו נס חנוכה בהגדרתו "על פתח ביתו מבחוץ", וזהו פרסום. זה, מסביר השבות יעקב, הקל וחומר של הרב המגיד – לא נס חנוכה גדול מנס שבת, אלא פרסום נס חנוכה גדול מפרסום נס שבת.

האבני נזר [ב, תקא] אף הוא הולך בדרכו של השבות יעקב אמנם ביתר הרחבה. האבני נזר מסביר שבכל שלוש המצוות הללו ישנו פרסום נס. בקידוש היום יש פרסום נס בריאת העולם, בארבע כוסות יש פרסום נס יציאת מצרים ובנר חנוכה פרסום נס חנוכה. ברור, אומר האבני נזר, שהנס הכי גדול הוא יציאת מצרים, שכן כל בריאת העולם היא רק בשביל ישראל שנקראים ראשית, ונראה שכוונתו לומר גם שנס חנוכה יותר קטן מנס זה כיוון שהוא רק תוצאה שלו.

עם זאת, אנו מסתכלים כאן לא על חשיבות המצווה, אלא על רמת הפרסום. מדוע? הסיבה מדוע באופן כללי עני לא חייב במצווה היא כיוון ש"חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", כלומר, כך נראה שכוונתו, עיקר רוב המצוות הוא במחשבה ולא במעשה. עם זאת, ישנן מצוות שאין עיקרן במחשבה אלא במעשה, כיוון שהן ציבוריות, והן מצוות הפרסום, ולכן בהן אנו לא מסתכלים על חשיבות המצווה עצמה אלא על רמת הפרסום שלה. לפי זה ברור שקידוש היום יהיה הכי נמוך, כיוון שהוא פרסום האדם לעצמו, מעליו ארבע כוסות בליל הסדר, שהן פרסום האדם למשפחתו (נשים לב שהוא מחבר את סיפור יציאת מצרים עם ארבע כוסות, מה שכלל לא ברור), ומעליהן נר חנוכה, שהוא פרסום האדם לכל השוק.

נסכם את העולה עד עתה במקור הראשון. המקור הראשון הוא במשנה בפסחים לגבי ארבע כוסות, וראינו שיש מי שקורא לתמוך בו על ידי הסוגיה בשבת לגבי עדיפות נר חנוכה על קידוש היום (מגיד משנה ומתרציו) ומי שקורא להסתפק בו בלבד (לחם משנה). נחדד כי גם בין מתרצי המגיד משנה מצאנו מי שתומך במשנה בפסחים על ידי הסוגיה בשבת רק מסיבה שולית (אור יקרות ואליה זוטא) ומי שמסיבה מהותית (ביאורנו על פי המעשה רקח ומרכבת המשנה, השבות יעקב והאבני נזר).

המקור השני: הסוגיה במגילה והסוגיה בשבת – קידוש היום

דחיית מהר"נ את המקור הראשון. עד עתה ראינו את הגישה המרכזית בין מפרשי הרמב"ם, הרואה את מקורו בסוגיה בפסחים, מי בצירוף הסוגיה בשבת ומי בלעדיו. אמנם ר' נחום אש בספרו ציוני מהר"ן על הרמב"ם, מציע מקור אחר. תחילה הוא דוחה את המקור הראשון בשל שתי סיבות.

האחת, איך יתכן שזהו מקור דברי הרמב"ם, הרי בשונה ממנו הסוגיה בפסחים כלל לא עוסקת בחיוב העני עצמו כי אם בחיוב גבאי הצדקה, וגם אם נאמר שהוא למד ממנה שיש חיוב על העני, כפי הרשב"ם (ושלא כשיטות אחרות בראשונים), אם כן מדוע לא הביא כרשב"ם את חיוב העני להשכיר את עצמו כדי לקנות נר חנוכה כפי שיש בארבע כוסות? השנייה, הרמב"ם בדרך כלל פוסק את המשנה או את הגמרא בלשון כמה שיותר קרוב ללשון המקורית, וכאן הוא נוקט בלשון אחרת לגמרי. אם כן, מהר"ן מקשה על שיטה זו, שדברי הרמב"ם עצמם רחוקים גם מבחינה תוכנית וגם מבחינה לשונית מהסוגיה בפסחים.

המקור השני. לכן מהר"ן מציע מקור אחר, מהסוגיה במגילה [כז:]. שם ר' זכאי עונה לשאלת תלמידיו, מדוע האריך ימים, ואחת מתשובותיו היא כך שהוא לא ביטל קידוש היום, ואפילו מתוארת פעם אחת שאמא זקנה שהייתה לו מכרה את צעיף ראשה כדי שיהיה לו קידוש היום. עוד מתואר שם שרב הונא משכן חפצים חיוניים כדי שיהיה לו קידוש היום.

במבט פשוט, היינו אומרים שיש כאן מעלה בלבד ולא הלכה, אמנם כיוון שהרי"ף והרא"ש פסקו זאת להלכה, שאדם צריך למשכן חפצים חיוניים כדי שיהיה לו קידוש היום, ואנו למדנו בסוגיה בשבת כאמור שנר חנוכה עדיף מקידוש היום, לומד מהר"ן קל וחומר שאדם צריך למשכן חפצים חיוניים כדי שיהיה לו נר חנוכה. מכאן מקור דברי הרמב"ם על פי מהר"ן.

המקור השלישי: סוגיה אחרת בשבת – נר חנוכה

בדברי השואל באבני נזר [שם] נמצא מקור אחר, על דרך החריפות, גם הוא בסוגיה בשבת, אמנם אחרת [כא:]. מצאנו שם מחלוקת אמוראים האם פתילות ושמנים הפסולים לשבת פסולים גם לחנוכה, כיוון שאומרים כבתה זקוק לה, או שכשרים לחנוכה, כיוון שאומרים כבתה לא זקוק לה. השואל באבני נזר תהה: אם יש לו שמן טוב יותר, בוודאי חייב להדליק בו משום מצווה מן המובחר, ואם אין לו שמן טוב יותר, גם למי שאומר כבתה זקוק לה, מי יודע, אולי לא תכבה. נמצא שאין למחלוקת זו השלכה מעשית! אלא חייבים לומר, קובע השואל, שהמחלוקת איננה האם כאשר יש לו שמן טוב יותר חייב להדליק בו או לא, כיוון שלכל הדעות חייב להדליק בו, המחלוקת היא בשאלה האם צריך למכור כסותו לשם כך, ואנו פוסקים כדעה הראשונה, שלפי זה כן. האבני נזר עצמו דוחה את דברי השואל, המניחים שאם יש לו שמן טוב יותר חייב להדליק בו משום מצווה מן המובחר, שכן אין כלל חיוב לקיים מצווה מן המובחר.

יסודי השיטות

אם כן, מצאנו שלוש שיטות במקור דברי הרמב"ם, האם הוא ארבע כוסות, הוא קידוש היום או שהוא נר חנוכה עצמו, כאשר ישנן גם וריאציות המשלבות את ארבע כוסות עם קידוש היום, מי מהותית ומי טכנית. כבר במבט על זה, ניתן לומר שלפנינו מחלוקת בהבנת נר חנוכה – האם הוא יותר קרוב לארבע כוסות, לקידוש היום, או שלאף אחד מהם, והוא קרוב לעצמו וממילא יילמד מעצמו.

נתחיל מההבנה שהוא קרוב לארבע כוסות. נחלקו הראשונים [סיכום מחלוקתם בריטב"א] בשאלה האם הכוונה היא שגבאי הצדקה לא יפחתו לו, כדעת הרשב"ם, או שהכוונה היא שהוא לא יפחות לעצמו בטענה שיש לו רק מזון שתי סעודות, אלא ימכור את הסעודות, יקנה ארבע כוסות, ואת מזון שתי הסעודות יקבל מן התמחוי, כדעת רבנו יחיאל מפריז.

רבנו יחיאל הקשה על הרשב"ם: "פשיטא, דאפילו עני בעניים חייב במצות כמו עשיר!", ומה החידוש בדברי המשנה שגבאי הצדקה חייבים לספק לו ארבע כוסות, הרי הוא חייב בהן. נראה שרבנו יחיאל מניח שעל גבאי הצדקה לדאוג לא רק למזונו של העני אלא גם למצוותיו, ויתכן שבנקודה זו הרשב"ם חולק וסובר שהם לא צריכים לדאוג למצוותיו, מלבד כמה מצוות מסויימות, ובתוכן ארבע כוסות.

מתוך הבנה זו של דעת הרשב"ם, עלינו לברר את ייחודיותן של ארבע כוסות, ואת זאת נמצא בכך ש"ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות" [שם קט:] – ארבע כוסות הופכות להיות עיקר עניינו של היום – לציין את גאולתנו מעבדות לחירות. הביאור פשוט – עבד לא יכול להרשות לעצמו ארבע כוסות, ולעומתו, היוצא מעבדות לחירות, לא פוחת מארבע כוסות. מהרשב"ם נלמד שאין כאן מצווה שהיא סעיף של האירוע המתחולל, אלא עצם האירוע.

מתוך כך, מחלוקת המעשה רקח והלחם משנה שראינו האם ישנו פרסום הנס בארבע כוסות יכולה לקבל משמעות חדשה – האם פרסום הנס הוא סימבולי או מהותי? האם הכוונה בפרסום הנס היא שאנו עושים מעשה המזכיר במובן כלשהו את הנס, או שהכוונה בו היא שאנו עושים מעשה שהוא בעצמו הופעת הנס? אם הוא סימבולי, הרי שבארבע כוסות, שתוקנו דרך חירות, כלומר הן עצמן האירוע, אין כלל פרסום הנס, ואם הוא מהותי, הרי שגם בהן יהיה פרסום הנס.

כעת אנו יכולים לבאר את המקור הראשון, שדברי הרמב"ם מיוסדים על כך שגם בארבע כוסות ישנו פרסום הנס כנר חנוכה, ואם יש חיוב עני בארבע כוסות ישנו גם בנר חנוכה, כמשקף את ההבנה שכמו בארבע כוסות, שהן כפי שלמדנו מדברי הרשב"ם עצם האירוע, כך גם נר חנוכה הוא עצם האירוע, ואולי אפילו יותר מכך, לפי התומך במשנה בפסחים על ידי הסוגיה בשבת מסיבה מהותית.

מהמקור הראשון, נגיע למקור השני, הסוגיה במגילה, שם מצאנו את חשיבות קידוש היום. חיובו של קידוש היום נלמד בסוגיה אחרת בפסחים [קו:] מהפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, "זוכרהו על היין", וכלשון המופיעה בפוסקים, "זכרהו בדברים הנאמרים על היין". אם כן יש לנו כאן איזשהו תהליך: הזכירה במחשבה (לכאורה, עצם המושג זכירה) מתרחבת לזכירה בדיבור (קידוש) ומשם לזכירה במעשה (יין). ליין כאן, במבט פשוט כך ניתן לומר, אין תפקיד מהותי. אם כן, בעוד המקור הראשון ראה את פרסום הנס בנר חנוכה באופן מהותי, המקור השני רואה אותו באופן סימבולי – נר חנוכה הוא כיין הקידוש.

ומכאן למקור השלישי – נר חנוכה עצמו. לא ניתן, זועק מקור זה, ללמוד נר חנוכה לא מארבע כוסות המהותיות ולא מקידוש היום הסימבולי – נר חנוכה הוא נר חנוכה. נר חנוכה נמצא בתווך בין מהותיות לסימבוליקה. ניתן לראות זאת בנוסח הנרות הללו. מצד אחד, "הנרות הללו קודש" בהיותם מיוחדים למצווה ומכאן איסור ההשתמשות בהם, "ומצד שני, הם בסופו של דבר מזכירים לנו את הנס "כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ועל נפלאותיך ועל תשועותיך", הם סימן טוב מאוד לכך.