למהות יום הזכרון

למהות יום הזכרון

זיו חן זצ''ל

יש לחקור ביסוד עניינו של יום זה, יום הזכרון: איזה זכרון עלינו לשאת ביום זה?

אנו מכירים עוד יום זכרון – יום הזכרון לשואה ולגבורה. האם הם דומים? האם ניתן להקיש מיום הזכרון לשואה ולגבורה ליום הזכרון דידן? נראה שבפשטות יש לחלק ביניהם. יום הזכרון לשואה ולגבורה הוא יום הזכרון לאירוע. השואה היא התרחשות, היא מעשה, וממילא יום הזכרון שלה הוא יום זכרון להתרחשות. לעומתה, יום הזכרון דידן הוא יום זכרון לאנשים, כפי שמשמע משמו.

כמו כן, יום השואה הוא יום זכרון לאירוע מסוים. אירוע זה נמשך על פני תקופה ארוכה של כמה שנים, ובתוכו ישנם המון אירועים קטנים המרכיבים אותו, אך הוא מכלול אחד. בשונה ממנו, ביום הזכרון דידן ישנם המון קטיגוריות שונות של אנשים אותם אנו מנסים לכלול – החל בחללי צה"ל, דרך יתר כוחות הבטחון וכלה באזרחים נפגעי פעולות האיבה.

עם זאת, נראה שחייבים לומר שגם יום הזכרון שלנו כולל אנשים שיש ביניהם מכנה משותף, שהרי עובדה שהם ביום זכרון אחד (צריך לומר שגם אם יש ביניהם מכנה משותף, ברור שהפער גדול, והראיה לכך היא מהעובדה שישנו טקס ממלכתי אחד לכוחות הבטחון וטקס ממלכתי אחר לנפגעי פעולות האיבה).

לכן צריך לומר שיום הזכרון דידן הוא יום הזכרון לכל אלה שתרמו לתקומת ישראל במותם, וכפי שנכתב להדיא ב'יזכור' של יום זה, וממילא ברור מדוע המגוון האנושי של זכרון יום זה כה גדול – המגוון של האנשים שתרמו במותם לתקומת ישראל ענק. אך מיד עולה הקושיה: אם כן, מדוע נכללים בו גם חללי צה"ל שכלל לא נהרגו במהלך שהיה אמור להגן על בטחון המדינה, כגון חללי תאונות אימונים, סתם תאונות דרכים ומחלות שאירעו להם באופן טבעי? הרי הם לא תרמו במותם לתקומת ישראל!

כדי ליישב קושיה זו, נצטרך לחדד עוד יותר את הפער בין יום השואה ליום הזכרון דידן: יום השואה הוא יום שעוסק בהתרחשות, ואילו יום הזכרון הוא יום שעוסק באנשים. לכן יום הזכרון דידן איננו יום הזכרון של האנשים שתרמו במותם לתקומת ישראל, כי אם יום הזכרון של האנשים שהיו במותם אנשים שתורמים לתקומת ישראל. לעניין יום זה, אין זה משנה מה הם עשו בחייהם, משנה מה הם היו בחייהם. אין יום הזכרון יום בו נעסוק במלחמות ישראל, כי אם יום בו נעסוק בלוחמי ישראל. האנשים הם מוקדו של יום זה, וממילא לא רלוונטי באיזה אירוע הם נפלו, רלוונטי רק באיזה מצב נפשי הם נפלו. יום זה לא מתאר מציאות, יום זה מתאר אישיות.

לפי סברה זו, ניישב קושיה גדולה מאוד על דברי לאה גולדברג המפורסמים: "במותם ציוו לנו את החיים". היאך יתכן? באיזה מובן הם ציוו לנו את החיים? אם נסביר את המילה "ציוו" כ"נתנו", אז יהיו הדברים מובנים, שהרי הם בהחלט הצילו את חיינו. אך אם נסביר את המילה "ציוו" כ"הורישו לנו ערך", הרי שיקשה: אולי הם ציוו לנו את אהבת המולדת, אך לא את החיים!

אך לפי דברינו אין קושיה כלל. אכן, במותם הם ציוו לנו את החיים. מעשה התרומה שלהם, בו הם נהרגו, לא משנה. משנה רק אישיות התרומה שלהם שנהרגה. בחייהם הם היו אנשים חיים, תוססים, שוקקים, ואת זאת אנו לוקחים מהם, כיוון שאנו לוקחים את אישיותם, ולא את מעשי התרומה שלהם.