הגשמת חלום ליום שחרור ירושלים

לק"י

כז אייר ה'תשעז

הגשמת חלום

ליום שחרור ירושלים

זיו חן זצ''ל

הרמב"ן (בראשית מב, ט) מתאר מדוע היה צריך יוסף להתנהג עם אחיו קשות:

בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה.

ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת.

יוסף לא נותן לה' לקיים את החלום שלו, הוא פועל בעצמו כדי לקיים את החלום שלו. מדוע?

תשובה מאוד ידועה לפשר המצוות ניתנה על ידי חלק מרבותינו, שסברו שהאדם צריך לקיים מצוות כדי שלחמו לא יהיה לחם בושה, נהמא דכיסופא. אציע תשובה מעט אחרת. כדי שהלחם יהיה שייך לאדם, על האדם לעבוד בשבילו. קניין מהותו היא בעובדה שהוא מפסיד ועמל עבור החפץ הנקנה. במובן הזה, אם יוסף לא עובד בשביל הגשמת החלום, החלום חסר משמעות עבורו, כיוון שגם אם הוא יקרה, הוא כלל לא יהיה שייך לו, מהותית. לכן האדם צריך לפעול עבור הגשמת חלומותיו.

ייתכן שזו בחינת שחרור ירושלים. ה' רצה שנעבוד בעצמנו, שנעשה קניין אמיתי בירושלים. לכן הוא נתן לנו לפעול בעולם, להגשים את חלום ארץ ישראל השלמה וחלום ירושלים המאוחדת מכוחנו. רק אז זה באמת שלנו. אך כמובן, זו אילוזיה בעלמא, כיוון שבסוף אנו עושים זאת מהכוחות שניתנו לנו מאת ה', בחינת וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל. אך כדי שהקניין יהיה מלא עלינו להפסיד מעצמנו, וממילא לאחר המלחמה לחוש אופוריה שכן כוחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה. אך לאחר תחושה זו של הגשמת חלום אמיתית, אנו מבינים שמהותית, לא היינו כאן בלעדיו. וזו הבחינה של יום שחרור ירושלים בימינו, שחוגגיו ומצייניו בדרך כלל מציינים אותו בהלל ובהודאה, בחינת וזכרת וכו'.