על הפרדס ללג בעומר

על הפרד"ס

ללג בעומר

זיו חן זצ''ל

ארבעה נכנסו לפרדס בן עזיי ובן זומא אחר ור' עקיבא אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום.

תוספתא חגיגה ב, ב

פשט, רמז, דרש, סוד. ארבעה שלבים של אותו רצף, המורכבים משני סבבים של שני שלבים כל אחד. מתחילים בפשט, בקריאה הבסיסית ביותר, איך שהמילים נראות במובנן הכי שטחי. לאחר מכן, עוברים לרמז, שנשאר ברובד המילים והאותיות, אלא שמנסה לגלות את הנסתר שבתוכן. אז עוברים לסבב השני. מתחילים בדרש, שהוא הקריאה הבסיסית ביותר, איך שהמשמעויות נראות במובנן הכי שטחי, ועוברים לסוד, שאף הוא ברובד המשמעויות, אלא שהוא עוסק במשמעות של המשמעות, כלומר, לא מתוך המילה להגיע אל המשמעות, אלא מתוך המשמעות להגיע אל המילה.

אפשר לראות רצף זה גם אחרת: מתחילים בפשט, הקריאה הבסיסית ביותר במילים, ומקבילתו היא הדרש, הקריאה הבסיסית ביותר במשמעויות. לאחר מכן, מגיעים לרמז, הקריאה העמוקה במילים, ומקבילתו היא הסוד, הקריאה העמוקה במשמעויות. גם הרמז, כמו הסוד, קורא לאדם להגיע אליו, קורא לו להגיע אל העולם שמעבר למילה דרך המילה, אלא שבשונה מהסוד, שבסופו של דבר נשאר חתום בפניו, הוא מוכן להיפתח אל האדם, וזאת כיוון שאצלו הנקודה היא להגיע מהמילה אל מה שמעבר אליה, כאשר הסוד הוא להגיע דרך מה שמעבר למשמעות הפשוטה אליה, מה שלא אפשרי עבור בשר ודם, כיוון שהתנועה שלו היא רק מלמטה למעלה (ולעבור מהדרש מטה הוא יכול, כיוון שלא מדובר במלמעלה למטה, אלא בתנועות שונות במטה, שכן הסוד הוא בעולם האצילות).

לפי זה, נוכל להציע הבנה מיוחדת בפרד"ס, שכן שלוש הבנות הן לגבי חכמה קדושה זו. האחת, ההבנה המבוטאת ב"תורת הנסתר ותורת הנגלה", כלומר, שתי תורות לפנינו, הן שונות האחת מהשנייה, הן עובדות אחרת, הן לא קשורות. השנייה, ההבנה המבוטאת ב"פנימיות התורה וחיצוניות התורה", כלומר, תורה אחת לפנינו, אלא שיש לה שני חלקים, יש ביניהם יחסי גומלין, אך באמת הם עובדים אחרת. השלישית, ההבנה המבוטאת בפרד"ס, שמדובר בתורה אחת בעלת חלקים שונים שהם בעצם רק משרתים את המכלול, מדובר ברצף, יש דבר יותר עמוק ודבר פחות עמוק, אך אי אפשר להבחין ביניהם הבחנה חדה, כיוון שהפחות עמוק עדיין יותר עמוק ממה שפחות עמוק אפילו ממנו.

אם כן, שיטת הלימוד לפי הפרד"ס לא מחלקת בין הרבדים השונים, היא מחברת ביניהם, קוראת להם להיות אחד, ושהשונות שביניהם לא תפריע להם אלא תפרה אותם. במצב כזה אדם ילמד סוגיה, יבין את כוונתה הפשוטה, מתוך כך את מה שהיא מנסה להעביר בין מילותיה, מתוך כך את התמונה הכללית שהיא מנסה לבנות, ומתוך כך את מקור התמונה הזו, את הכלל הכי כללי.