א. השלחן ערוך של החסידות המאור ושמש

השלחן ערוך של החסידות

ר"ח תמוז, הילולת הרבי ר' קלונימוס קלמיש, בעל המאור ושמש

כי יש שני מיני צדיקים. היינו, מדריגה אחת של צדיק – שהולך תמיד בתמימות בשלמות, אין לו שום חוסר פנימי בתוכו ולכן טוב לו בתורה ותפלה ומעשים טובים המעשים הגנריים, אלה שמי ששלם לו מסתפק בהם, ואינו יודע להעמיק בחכמה דהיינו חכמת אלקותו יתברך שמו המבוססת על החיפוש, על החקירה, על החוסר, רק הולך בפשטות בלמודו ותפלתו הוא פשוט, הוא לא מתקדם, אין לו כלים, הוא מלא בשפעו של ה', מלמעלה למטה. וזה הצדיק, אינו יכול להתחבר את עצמו עם בני אדם כלל וכלל הרי הוא לא קשור לבני אדם, הוא קשור רק לה', כי נחשב לו שבני אדם יבלבלו אותו מעבודתו שכן הוא לא יכול להיות קשור לבני אדם, הם מבלבלים אותו, הם לא מסיחים את דעתו, הם גורמים לו לא לתפקד. וגם אין לו שכל גדול לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך שמו אף ישש לו שכל גדול להרבה דברים אחרים, מחמת שֶׁשִּׂכְלוֹ בעבודתו הוא קטן מאד, והולך בתמימות שלו לבדו, דהיינו בהתבודדות בלי חברת בני אדם כנ"ל כאמור אין בו שום חוסר.

ויש מדרגת צדיק – שהולך בחכמה ודביקות החכמה והדבקות שלו לא סותרות האחת את השנייה, החכמה, שהיא החוסר שלו, לא סותרת את עצם הדבקות שלו בה', הוא מבין שה' קורא לפתח את כוחותיו, למלא את ההשתוקקות הפנימית שיש בתוכו, גם היא מה', לקיים (משלי ג ו) בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ כמאמר חז"ל בכל הדרכים שלו, הפרטיים שלו, הוא מחובר עם ה'. וזה הצדיק, יוכל להתחבר את עצמו עם כמה בני אדם כי הוא מחובר לה', מחמת שהילוכו בקדושה ובחכמה בדביקות גדול, והגם שמתחבר את עצמו עם אנשים – אינם מבלבלים מחשבתו, כי הוא קשור בחכמה עילאה ודביקות בבורא יתברך שמו הכולל את כולם, וממילא כל מה שנמצא פה בעולם קשור גם אל הצדיק עצמו. וזה הצדיק אינו נקרא 'תמים', כי הולך בהתחכמות נגד היצר הרע, לקרב רחוקים במקום לשטוף את היצר הרע בשפע אלהי, הוא מדגיש את החוסר האנושי שהולך להתמלא מכוחו שאיננו אלא כוחו האלהי, הוא מדגיש את הפעולה ואת האקטיביות על פני השהות הפשוטה בתורה, תפילה ומעשים טובים. כל העולם נכנס לתוך לבו הרחב, לבו הדבק בה', הכולל כל.

כזה היה רבנו עצמו, שכתב את המאור ושמש, שהאיר לכל העולם כולו. ספרו הקדוש נקרא השלחן ערוך של החסידות, זו הייתה דרכו של מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זת"ע.