ג. דרך המלכות

דרך המלכות

לשלושה בחשון

מסופר על הרבי הקדוש ר' שלום הגדול מפרוהוביטש, אבי רבנו הקדוש והטהור בעל ההילולא זי"ע ומי שלפי רבנו החל את דרך המלכות הקדושה, שתקופה מסוימת הוא לא היה הולך להתפלל בציבור כיוון שבהליכתו לבית המדרש נעליו היו עלולות להתלכלך בבוץ. כשנשאל להצדקתו, אמר שכתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד", שיהודי תמיד צריך להיות לפני ה', כעבד לפני רבו, ולכן עליו תמיד להיראות הכי טוב שהוא יכול.

דוד אסף פירש התנהגות זו באופן הסותר את דרך המלכות, שכן הנה, הרבי ר' שלום לא רואה את עצמו כמלך, אלא כעבד, זו הנמקה הפוכה לדרך המלכות. אמנם כדי לומר זאת, יהיה על אסף לומר שמעולם רבנו בעל דרך המלכות (לפי אסף) לא ראה את עצמו כך, כעבד לפני רבו. אך מסופר למשל על הרבי הקדוש ר' חיים מצאנז שהיה אומר על רבנו שרבנו עדיף ממנו, שכן הוא בחינת הר סיני ורבנו בחינת הר המוריה, שבהר סיני ניתנה התורה, אך המקדש לא יכול להיבנות אלא על מי שעוקד את עצמו ומוסר את נפשו עבור ה' יתברך, וזאת בחינת הר המוריה בו נעקד יצחק אבינו עליו השלום, וכך הוא רבנו, שעוקד את עצמו ומוסר את נפשו כל יום ויום למען ה' יתברך. כמו כן, אדמו"ר הזקן משטנפשט, בנו של רבנו, היה אומר על אחיו הרבי הקדוש והטהור ר' בערניו מליאובה, שהוא ירש מרבנו את מידת השפלות.

אם כן, שוגה אסף, וגם רבנו, שלפי אסף הוא בעל דרך המלכות ולא אביו הרבי ר' שלום, ראה את עצמו כעבד לפני רבו, וכשפל בפני המקום, וממילא חייבים לומר שאין סתירה בין דרך המלכות לחווית עבדות ולמידת השפלות. אמנם עדיין בסברה הדבר לא מובן – אכן, באמת יש סתירה. אדם הרואה את עצמו כמלך לא יכול לראות את עצמו כעבד!

אלא שבאמת אין כלל סתירה. הכל יוצא מההנחה שה' והוא אינם אלא אחד. כיוון שכך, לעתים הוא יהיה עבד (למשל, כאשר הוא צריך להתפלל על עם ישראל ועל פדיון נפשו) ולעתים הוא יהיה מלך. שתי הבחינות קיימות, באופנים יותר דיכוטומיים ובאופנים פחות דיכוטומיים, הכל קיים, אך זה רק ביחסים הדדיים של אחדות מלאה.

הרבי ר' שלום קרא לבנו הבכור (אחי רבנו והקודם לו במלכות על חצר פרוהוביטש) על שם אביו הקדוש והטהור, ר' אברהם המלאך, שלכאורה התנהל באופן ההפוך לחלוטין לדרך המלכות, בהינזרו מיחסי אישות ובעובדה שהוא כמעט נכפה על ידי אביו הקדוש והטהור המגיד הגדול זי"ע לקיים אותם כדי להעמיד דורות. אמנם הרבי ר' שלום לא התנכר לדרך אביו, וקרא לנו על שמו, שכן כאמור אין כלל סתירה, וגם לבחינה זו יש איזשהו מקום בתוך המארג הגדול הזה. אכן, לכל בחינה יש המקום שלה, ואין להפוך את הצינורות ולבלבל את השפעים, אך כל צדיק מכיר את ענייניו, והוא יודע אימתי עליו להיות כך או להיות אחרת, כך שבמארג הגדול, הכל אחד. "צדיק ה' לכל", כאשר הכל בכללות אחת, כל הצדיקים יחד, מתברר שה' בלבות כולם, כל אחד ולבבו שלו.