עשרה בטבת – היפרדות העם והעיר מה_

עשרה בטבת: נפרדות העם והעיר מה' מתוך הנפרדות בתוכו ובתוכה

מלכים ב כה [ממש כך גם בירמיה נב, ד-ה]

(א) וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב: (ב) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ:

יחזקאל יא

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַחֹשְׁבִים אָוֶן וְהַיֹּעֲצִים עֲצַת רָע בָּעִיר הַזֹּאת לא כיוון שהם שוללים את הנבואה אלא כיוון שהם לא מבינים שהיא רלוונטית לחייהם, שאני ה' רלוונטי אליהם, הם חיים בנפרדות במקום באחדות: (ג) הָאֹמְרִים לֹא בְקָרוֹב הפורענות, ולכן בְּנוֹת בָּתִּים ירושלים הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר ירושלים היא מקום בטוח בשל חומותיה האיתנות, הנבואה איננה רלוונטית אליהם: (ד) לָכֵן הִנָּבֵא עֲלֵיהֶם הִנָּבֵא בֶּן אָדָם הם יקבלו נפרדות על נפרדותם: (ה) וַתִּפֹּל עָלַי רוּחַ ה' וַיֹּאמֶר אֵלַי אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' כֵּן אֲמַרְתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל וּמַעֲלוֹת רוּחֲכֶם אֲנִי יְדַעְתִּיהָ אתם סבורים, מתוך חוויית הנפרדות שלכם, כי אני לא בוחן כליות ולב, וטעות בידכם, אני כזה, ואשר על כן אני צופה ויודע סתריכם: (ו) מתוך חוויית הנפרדות שלכם הִרְבֵּיתֶם חַלְלֵיכֶם בָּעִיר הַזֹּאת וּמִלֵּאתֶם חוּצֹתֶיהָ חָלָל העיר הזו היא בעיניכם מה שמגן על מי שנמצא בתוכה אך היא איננה אלא עיר החללים, שכל מי שנמצא בתוכה מת, בשל הנפרדות שלכם האחד מהשני, במובן הזה גם אני ארבה עליכם חללים שכן היא עיר חלולה, היא ריקה מתוכן, שכן הפרדתם אותי ממנה ומכם בה¹: פ

(ז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' חַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בְּתוֹכָהּ הֵמָּה הַבָּשָׂר וְהִיא הַסִּיר המרחב המוגן שלכם יהפוך להיות מלכודת המוות שלכם, כיוון שאין מרחב מוגן שאיננו בה' וְאֶתְכֶם הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ ולא זו בלבד שזו מלכודת מוות, אלא אפילו להסתתר בתוכה עד הסוף המר לא תוכלו, שכן תוגלו ממנה, אם אתם נפרדים ממני ומפרידים את העיר הזו ממני, אני אפרד ממנה ואפריד אותה מכם²: (ח) חֶרֶב יְרֵאתֶם אך התבצרתם בעיר מתוך הנחה שהיא תציל אתכם מהחרב הנוראה, תוך היפרדות ממני וְחֶרֶב אָבִיא עֲלֵיכֶם כיוון שאין לעיר שום יכולת להגן עליכם בלעדיי, ומרגע היפרדותכם והיפרדותה ממני, תקבלו בדיוק את אותה חרב ממנה אתם יראים נְאֻם אֲדֹנָי ה': (ט) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ כאמור לא רק שזו מלכודת מוות, אלא גם לא תוכלו להישאר בה, תוגלו ממנה, כיוון שהפרדתם אותי מהעיר ולכן אני נפרד מהעיר ומוביל אותה לאנחות, אך אני גם אפריד אותה מכם, נפרדות תיענה בנפרדות וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד זָרִים וְעָשִׂיתִי בָכֶם שְׁפָטִים ולא רק שלא תוכלו להישאר בה, אלא גם תסבלו מחוצה לה, כיוון שאתם בלעדיי: (י) בַּחֶרֶב תִּפֹּלוּ עַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל ולא בירושלים העיר על חומותיה סמכתם במקום על אלהיה, הפרדתם עצמם ועצמה ממנו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': (יא) הִיא לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר במובן היוצר מזון אלא במובן היוצר רעב וְאַתֶּם לא³ תִּהְיוּ בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר באותו מובן אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם וכאמור גם לא תהיו עמה עד הסוף אלא תוגלו, המפריד אותי ממנו אפריד אותו ממני ואפריד אותו מעירו: (יב) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לא כיוון ששללתם את תורתי, אלא כיוון שסברתם שהיא איננה רלוונטית אליכם, נפרדתם ממני:

יחזקאל כד

(א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: (ב) בֶּן אָדָם כתוב כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יש לציין את יום זה כיוון שבו החל החורבן, זהו יום משמעותי: (ג) וּמְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי הם תופסים את ירושלים בתור מקום בטוח, כבית, אך אין בית זה אלא בית מרי מָשָׁל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' שְׁפֹת הַסִּיר על האש, כלומר, קח את הסיר שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם הם ביקשו שהעיר תהיה להם לסיר והם יהיו לה לבשר, וכך יהיה אלא שבמקום שזה יציל אותם זה יפיל אותם: (ד) אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ כָּל נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא: (ה) מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ כל תושבי ירושלים שם כאחד, נצורים, הצדיקים אמנם היו צדיקים כשלעצמם, אך הם לא דאגו להוציא את הרשעים מתוכם, בסברם שהעיר הזו איננה עירו של ה', היא עירו של מי שחי בה, גם כאן, אנשי ירושלים נפרדים מה': ס

(ו) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אוֹי עִיר הַדָּמִים היא מזמן איננה עיר שמגוננת, היא כבר מזמן עיר שפוגעת בנמצאים בתוכה סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה זוהמתה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה קיבלתם את שמגיע לכם על כך שלא פלטתם מכם את הרשעים לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ לא רק החלאה שלה תצא, אלא גם הנתחים שלה יצאו, לא רק הרשעים אלא גם הצדיקים, שכן גם הצדיקים הפרידו את העיר ואת עצמם מה' בכך שהותירו אותה בחזקת "עיר הדמים" לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל טוב של ה'⁴ שכן היא נותקה ממנו: (ז) כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ ולא נדחה מפניה, הרשעים נותרו בפנים הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר לא רק שהיה בה דם, אלא הוא אפילו לא כוסה, לא רק שהיו בה רשעים, אלא הם אפילו לא עוררו בושה וסלידה בקרב אנשי העיר הצדיקים: (ח) לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם מידה כנגד מידה נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת הרשעים שבה, ואיתם גם הצדיקים שבה, ייפגעו ללא שום כיסוי או עידון: פ

(ט) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אוֹי עִיר הַדָּמִים גַּם אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה שמתחת לעיר הסיר שעליה אתם סומכים בעיניים עצומות: (י) הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ הָתֵם הַבָּשָׂר וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ: (יא) וְהַעֲמִידֶהָ עַל גֶּחָלֶיהָ רֵקָה לְמַעַן תֵּחַם וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ וְנִתְּכָה בְתוֹכָהּ טֻמְאָתָהּ תִּתֻּם חֶלְאָתָהּ היא כל כך מזהה את עצמה עם החלאה והטומאה, הן הרשעים, ולא מוכנה לפלוט אותם ממנה, שכן היא לא חווה אחדות עם ה' אלא נפרדות, שאין לה' אלא להרתיח אותה באופן כזה שמרוב העוצמה תישרף חלאתה, ועמה גם נתחיה: (יב) תְּאֻנִים תואנות וסברות מפולפלות הֶלְאָת כדי להצדיק את הרשעה בתוכך, הכל מתוך נפרדות מה' וְלֹא תֵצֵא מִמֶּנָּה רַבַּת חֶלְאָתָהּ בְּאֵשׁ חֶלְאָתָהּ אלא עד שהיא תישרף לגמרי, על הרשעים ועל הצדיקים מצדיקיהם: (יג) בְּטֻמְאָתֵךְ זִמָּה יַעַן טִהַרְתִּיךְ ושלחתי נביאים⁵ וְלֹא טָהַרְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ ולא הסכמת להוציא ממך את הרשעים ואת הרשעות לֹא תִטְהֲרִי עוֹד עַד הֲנִיחִי אֶת חֲמָתִי בָּךְ גם מלשון כעס וגם מלשון חום: (יד) אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי בָּאָה וְעָשִׂיתִי לֹא אֶפְרַע וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' אין לי אלא לנהוג בך במידת הדין שכן ניסיתי וחזרתי וניסיתי לעשות זאת במידת הרחמים, אך כדי שתתקיים מידת הרחמים עלייך לראות את עצמך תלויה בי, וכיוון שאת ירושלים לא רואה את עצמך תלויה בי, אין לי אלא לשרוף את כולך וכך תיעלם גם הרשעות שבך: פ

זכריה ח

(יד) כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי: (טו) כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אַל תִּירָאוּ ישנו שלב בו אתם נפרדים ממני ואז אני זומם עליכם להרע, אך לאחר מכן מגיע השלב בו אתם נפתחים שוב לאחדות עמי ואז אני זומם עליכם להיטיב לכם ולעיר: (טז) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: (יז) וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה' היפרדו מהרשע ומהנפרדות ביניכם: ס

(יח) וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר: (יט) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי עשרה בטבת הוא החודש העשירי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ תהיה אמת, צדק, לא תפעלו על פי נפרדות בתוככם, וההיפך, תפעלו על פי אחדות, וממילא יהיה גם שלום, אני לא אפעל כלפיכם בנפרדות אלא באחדות: