פשוט להיות ליום הולדת

פשוט להיות

ליום הולדת

התורה בפרשת בראשית (א, כז-כח) מספרת:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

כאן ה' אומר, מתייעץ כביכול, מה שמעיד על מחשבה. הוא בורא את האדם בצלמו. ישנה תבנית בה האדם צריך להיברא. לה' יש כללים בהם האדם צריך לעמוד. אלא שבפרק ב (ז-ט) מתואר תהליך הפוך:

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:

אפשר שבשלושת הפסוקים הללו מתואר תהליך דומה. קודם ה' יוצר את המסגרת, את הפלטפורמה, ורק אחר כך מכניס לתוכה את התוכן. ראשית ה' יוצר את גוף האדם ורק אחר כך נופח באפיו נשמת חיים. ראשית ה' נוטע גן בעדן, ורק אחר כך מממש אותו על ידי נתינת האדם בתוכו. ראשית ה' מצמיח את עץ החיים ורק אחר כך את עץ הדעת טוב ורע.

אם כן, מהו האדם? האם הוא מהות או שהוא קיום?

יתכן לומר שאלו שתי בחינות הקיימות באדם, והאדם מתנודד בין ביניהן. אך אפשר לומר אמירה יותר מחודדת – אין אלו שתי בחינות שישנן באדם אחד. אלו שני אנשים שונים שישנם בגוף אחד. האדם לא חי בדיאלקטיקה, הוא חי בהרמוניה מושלמת, אלא שהאדם השוכן לצידו באותו גוף גם חי בהרמוניה מושלמת, מה שהופך את הגוף שלו לנקרע בין שתי הישויות. לעתים יצר החיים הקורא לו לעשות את המעשה המשמעותי עבורו משתלט על הגוף, ולעתים יצר המהות משתלט עליו. אך אין זה מאבק בין שני האנשים, אלא כל אחד מציג את מרכולתו בפני הגוף, והגוף מכריע לפי שיקוליו.

ביום הולדתו של אדם ישנה בחינה מיוחדת. ביום הולדתו חוגג האדם דבר מיוחד. ביום לידתו, שכנגדו ימי הולדתו בשנים הבאות, ברגע אחד, הגיח לעולם גוף השלם לגמרי עם עצמו. גוף שלא צריך להשתכנע מיצריו, פשוט גוף. אנו חוגגים ביום הולדתנו את עצם היותנו בשר, שכן זה מה שאירע באותו יום. באותו יום לא קיבלנו תורה וגם לא עברנו אירוע מאוד משמעותי עבורנו – באותו יום פשוט היינו. ואולי ביום הולדתנו אנו לא רק חוגגים ונזכרים, אלא הווים את אותה הוויה שתוכנה הוא פשוט הוויה.