ליובל היקר

לק"י – פורים ה'תשעז

ליובל היקר!

בכל המצבים צריכים למצא את הרצון הטוב שבאדם, ואם עומם אורו מלהבים אותו בתורה ובתפילה.

מידות הראיה רצון, ג

הרב קוק מציע להלהיב את הרצון על ידי תורה ותפילה. יש כאן חידוש עצום, כיוון שלכאורה, הרצון הוא הקודם לעשייה, ולא העשייה עצמה. הרצון הוא מה שגורם לעשייה, מה שמוסיף משמעות לעשייה, והוא לא עצם העשייה. אך נראה שלכך בדיוק הרב קוק מתכוון – אחרי המעשים נמשכים הלבבות. ככל שאדם יתן יותר מקום למעשה, גם הרצון שלו יתעורר, ואפשר שזה בשל העובדה שבסופו של דבר, הרצון קיים, השאלה כעת היא רק האם הוא בולט או שהוא אינו בולט. המעשים מבטאים את הרצון, ולכן אף אם אדם לא יודע על קיומו של הרצון, כיוון שהרצון שלו קיים גם קיים, הרצון יתעורר ויתלהב.

במובן מסוים, זו בחינת פורים. פורים הוא היום בו "הדור קבלוה בימי אחשוורוש", בו הרצון התחבר למעשה, בו קיום התורה הפך מכפוי וחסר רצון, ללוהט ולמרגש ולנרצה. עם זאת, פורים לא מתעסק בדיבור על הרעיונות הגבוהים, אלא להיפך – הוא עסוק באופן מאוד ניכר דווקא בעשייה. יש לו מצוות רבות, ואין במגילה שעליה הוא מושתת שם ה' אפילו פעם אחת. אפשר שזה בדיוק בגלל זה – עניינו הוא עצם המעשה, המעורר את הרצון.

יובל האהוב. אחד הדברים הכי בולטים אצלך הוא העשייה שלך. אתה מכיר בחשיבותם של הדיבורים, אך אתה חותר ליישום הדיבורים הללו במציאות. אמרת פעם שהמטרה שלך בחיים היא להיות יותר טוב ולהפוך את העולם ליותר טוב, וממילא ברורה התכונה אותה תיארתי שקיימת אצלך – אתה שואף לשנות את הסביבה, וממילא לצורך כך, לא מספיקים דיבורים, דרושים גם מעשים, ואתה אדם של עשייה. כמובן, עשייה זו יכולה להיות גם על ידי דיבור, כגון חינוך והנחיה וכיוצא בהם, וכאשר אני כותב דיבור, אני בעצם מתכוון לדיבורים בעלמא, דיבורים שהם אולי חשובים, אך הם רק בתיאוריה והם לא כוללים משמעויות מעשיות. עם מעשיותך זו, אתה כולל בתוכך גם רצון עצום. יש לך מוטיבציה גדולה ושאיפות עצומות. העשייה אצלך מבטאת את הרצון שלך, ואני מאחל לך שתמשיך כך ותמיד עשייתך תלווה ברצון גדול. פורים שמח!

אוהב ומעריך,

זיו