לשלומי היקר

לק"י – פורים ה'תשעז

לשלומי היקר!

כבר לפני שנים הצעתי לאשתי לעברת את שם המשפחה שלנו מפרומן לפורים. במקום שיגידו שהרב פרומן נפגש עם ערפאת, אנשי חמאס וכו' – יגידו "הרב פורים". ככה זה יישמע אחרת לגמרי. אף אחד לא ייקח את מה שאני עושה יותר מדי ברצינות…

חסידים צוחקים מזה, שיחה כז

הרב חיים אמר שפורים הוא לא החג שבו צריך לשמוח, אלא החג שבו צריך לצחוק, היום הקליל בשנה. אך אני הקטן, בין שני הגדיילים הללו – הרב פרומן והרב חיים – אוסיף ואומר שיש בחינה (או זיו…) שבה צריך לקחת גם את הקלילות ברצינות. במובן הזה, אם אדם הוא לגמרי קליל ואין בו טיפת רצינות, אם הוא לא קובע לעצמו זמן מסודר בו הוא קליל, הרי שקלילותו תהפוך מקלילות בריאה, לאין, להעדר, כיוון שדבר בעל נטייה להתפשט ולהתרחב כקלילות, שאין לו גבולות, פשוט יתרחב ויאבד את עצמו על ידי עצמו.

שלומי האהוב. ניכרת מכל שיחה וחברותא איתך היכולת שלך לזרום, לקחת הכל בצחוק ולתת גבול נכון לרצינות, אך מצד שני, לא לוותר עליה לגמרי, לא לעשות צחוק מהכל, ולשמור על איזון נכון בין צחוקים לחלאס. מקווה שגם אני אצליח לעמוד על סוד האיזון הנכון.

באהבה ובהערכה רבה,

זיו