לאלי היקר

לאלי היקר

אמר השכל: היסוד הראשון שעליו עומד כל הבנין, הוא, שרצה הרצון העליון שיהיה האדם משלים את עצמו ואת כל הנברא בשבילו, וזה עצמו יהיה זכותו ושכרו. זכותו – לפי שנמצא שהוא מתעסק ויגע להשיגה שלימות הזה, וכשישיגהו – יהיה נהנה רק מיגיע כפיו וחלקו מכל עמלו. שכרו – שהרי סוף סוף הוא יהיה המושלם, ויהיה מתענג בטובה לנצח נצחים.

דעת תבונות יב

כה אמר הרמח"ל. והנה, כשמעיינים יותר מגלים שזהו בעצם כל עניינו של פורים. ה' פעל הכל מלמעלה, בפור שהוא הגורל, במקרה שהוא רק מה', אך נתן לאסתר ולמרדכי את התחושה שהם עשו משהו. אפשר להתייחס לכך באופן מזלזל – האדם לא באמת עושה משהו, הכל ה', וה' נותן לו רק תחושה שהוא שווה. אך נראה לי שהרמח"ל לא מסכים עם זה, הרי הוא בוודאי רואה הרבה מאוד עניין בעבודת ה', ולא מוריד מערכה רק כיוון שכל עניינה הוא התחושה הטובה של האדם.

"כתבוני לדורות", אומרת אסתר, כיוון שהיא בעצמה חשובה. האדם, הרגעי, הזמני, זה שחולף והולך אחר הבלי הזמן, יכול להיות נצחי. אסתר שפעלה פעולות לכאורה כל כך לא חשובות, יכולה להיות כמו א-להיה, א-להי הנצח.

אלי היקר. ניכרות בך שתי התכונות האלה במהלך לימודנו, גם הקבלה מלמעלה למטה, וגם הרצון להבין, לפרק, לנתח, להוסיף ולחדש. לא רק במהלך לימודנו, באופן כללי, היכולת שלך לקבל והיכולת שלך לתת גדולות מאוד.

גוט פורים!

אוהב ומעריץ,

זיו